שריפת מאגרי הדלקים המאובנים שנותרו בעולם תשחרר 3.5 טריליון טונות של גזי חממה – כמות גדולה בהרבה מכמות הפחמן ש"מאושרת" להיפלט במסגרת המשימה להגביל את ההתחממות הגלובלית ל-1.5 מעלות צלזיוס – כך על פי דוח המלאי הציבורי הראשון של פחמימנים, שפרסם היום (ב') האו"ם.
שריפת פחם, נפט וגז טבעי על ידי בני אדם מאז המהפכה התעשייתית – הובילה להתחממות של קצת פחות מ-1.2 מעלות צלזיוס בממוצע בכדור הארץ. התוצאה כבר עכשיו קשה: בצורות חריפות יותר ויותר, סופות ושיטפונות עוצמתיים יותר ועוד.
באו"ם אמרו כי כמות הזיהום שנוכל להוסיף לאטמוספירה עד שנגיע לסף של 1.5 מעלות, כמו שנקבע בהסכם פריז מ-2015, עומד על 360 מיליארד טונות של גזי חממה או תשע שנים של רמות הפליטה כיום. הערכה של האו"ם, שנערכה בשנה שעברה, מצאה כי ממשלות מתכוונות לשרוף יותר מפי 2 דלקים מאובנים עד 2030, כלומר יותר מהכמות שתמנע התחממות של עד 1.5 מעלות.
באו"ם אמרו כי עד כה לא היה מידע מקיף של העתודות הנותרות של הדלקים המזהמים בעולם. לכן, הרישום הגלובלי של דלקים מאובנים שואף לספק בהירות רבה יותר על מאגרי נפט, גז ופחם – על מנת למלא פערי ידע לגבי האספקה העולמית ולעזור לקובעי המדיניות לנהל טוב יותר את המלאי שלהן.
בבדיקה של יותר מ-50 אלף מקורות של דלקים מזהמים ב-89 מדינות, נמצא כי כמה מדינות החזיקו בעצמן ברזרבות המכילות מספיק פחמן דו חמצני כדי לעבור את היעדים שנקבעו בהסכם פריז.
לדוגמה, עתודות הפחם בארצות הברית מגיעות ל-520 מיליארד טונות של שווה ערך לפחמן דו חמצני. לפי האו"ם גם סין, רוסיה ואוסטרליה מחזיקות במספיק רזרבות, ששריפה שלהן תביא את העולם להתחממות של יותר מ-1.5 מעלות.
"יש לנו מעט מאוד זמן לטפל בנושא", אמרה רבקה ביירנס, סגנית מנהל האמנה לאי הפצת דלקים מאובנים. "כל עוד אנחנו לא מודדים את מה שמיוצר, קשה לווסת את הייצור הזה", היא אמר לסוכנות הידיעות הצרפתית.
לפי האו"ם, מבין 50 אלף השדות שנבדקו, מקור הפליטות הגדול ביותר הוא שדה הנפט גוואר בסעודיה, שהוא שדה הנפט הגדול בעולם, הנמצא בבעלות חברת הנפט המלכותית של סעודיה.
על פי מסד הנתונים, 12 האתרים הגורמים לזיהום הרב ביותר היו כולם במפרץ הפרסי או ברוסיה. ביירנס אמרה שהנתונים יכולים לסייע בהפעלת לחץ על משקעים במדינות עם מאגרי דלקי מאובנים גדולים, אך לדבריה היא רואה סיכוי קטן ללחץ בתוך אותן מדינות להימנע משימוש באותם דלקים, הפולטים גזי חממה לאטמוספירה.
"זה רק מוכיח שמדובר באתגר עולמי ומדינות רבות, שהן יצרניות גדולות, אבל אינן דמוקרטיות – שם נכנסת עכשיו השקיפות", היא הוסיפה. "אנחנו לא מאמינים שהרישום יגרום תוך לילה לשינוי השימוש בדלקים מאובנים, אבל הוא שופך אור על היכן ייצור דלק מאובנים מתרחש עבור משקיעים ושחקנים אחרים, כדי להשפיע על הממשלות שלהם".
