השבוע הסתיימה הכשרתם של 19 מתנדבים מהחברה הבדואית בנגב, במסגרת "סיירת העופות הדורסים" שהקימה רשות הטבע והגנים. מדובר בתוכנית שמטרתה להגן על עופות דורסים, והמתנדבים ייקחו חלק בעבודה המשותפת של הרשות ויוכלו להגיע לנקודות שבהן מתקבל מידע שיש דורס בסכנה.
את התוכנית הוביל אביב אוחיון (56), פקח נשרים ורחמים במרחב הר הנגב. אוחיון, לשעבר פקח אזורי של חולות עגור, מוכר בקרב החברה הבדואית בזכות פעילותו בנגב. "אביב מסייר אצלנו בכל הנגב והיינו נפגשים תמיד", סיפר סאלם אבו עסא (42) מביר הדאג'. "הנשר בסכנת הכחדה. דאגנו לחיה הזו. היא מאוד משמעותית עבורנו. בזמנים עברו הסמל של שבט אלעזזמה היה הנשר. זה אומר הרבה עבורנו. אביב קרא לנו ואמרנו שנעשה יחד איתו את הצעד הזה".
אוחיון הסביר מדוע הוקמת הסיירת. "גיוס המתנדבים לתוכנית נבעה מהצורך להגן על עופות דורסים בכלל, ונשרים בפרט, מאכילת פגרים נגועים בסמוך להתיישבות בדואית, ולמיגור התופעה של זריקת פגרים בשטחים הפתוחים", הוא אמר. "אלה נגועים במחלות ותרופות בגוף הפגר".
העובדה שהמתנדבים מתגוררים סמוך לשטחים הפתוחים בנגב היא יתרון עצום. "ברגע שמתקבלת התרעה על נשר שנחת במקום, שאנחנו יודעים שמסוכן לו, אני מקבל התראה אצלי במערכת", אמר אוחיון. "חשוב מאוד למהר לנקודה ולבדוק את הסיבה שהנשר עומד במקום. ייתכן שהוא אכל פגר נגוע בתרופות או חלילה נגס בפגר מורעל. הנשרים מתקיימים במרחבים עצומים, לכן ההגעה אליהם, במיוחד כשזה רק אני, לוקחת זמן. העובדה שמהיום יש יחד איתי עוד 19 מתנדבים, אנשי המקום שיודעים להתמצא, יכולה ממש להציל חיים של נשר".
אבו עסא הוסיף על החשיבות של הנשרים: "החיה הזו מנקה פגרים בשטח, ואנחנו שומרים עליה. חיית המדבר אומרת עלינו הרבה. אנחנו הבדואים מוכרים כגששים. אנחנו מאמינים שלדורסים יש עין חדה. כשאני רואה דורס מעופף בשמיים אני אהיה מבסוט כל היום. אנחנו לא רוצים לפספס את החיה הזו בנגב ובכל הארץ. הם חלק מהחיים שלנו. אין בדואי בעולם שלא חשוב לו הטבע. השורשים של המילה בדואי זה בדיה, זה מדבר. ואנחנו שייכים לטבע פה".
בין היתר מסייעת הרשות לפינוי הפגרים מאזור היישובים הבדואים. זאת בעקבות כישלון של המועצות האזוריות לפנות את הפסולת בעצמן. היישובים הבדואים, גם אלה בכפרים מוכרים, סובלים מבעיות קשות בתחום הסניטציה ופינוי הפסולת, בין היתר בגלל היעדר תשתיות ובנייה בלתי חוקית.
את הפגרים והפסולת הם זורקים בשטחים הפתוחים, ונשרים שמגיעים לפגר שטופל בתרופות יכולים להיפגע. "יש אנשים שנותנים תרופות לכבשים - אבל לנשרים זה כמו רעל", הסביר אבו עסא. "הבדואים זורקים את הפגרים בשטח מתוך חוסר ידע. אז הקמנו צוות הסברה. יש לנו קבוצות וואטסאפ ואנחנו מפרסמים הודעות בנושא ויוצאים לסיורים".
הרשות הציבה כלובים, שבהם יכולים התושבים לזרוק את הפגרים, והיא זו שדואגת לפינוי. "אנחנו מנסים לרכז את הפגרים בנקודות איסוף", אמר מוחמד אלגדיפי (40) תושב ביר הדאג', מתנדב ברשות הטבע והגנים וחובש באיחוד הצלה. "ככה שומרים על הסביבה נקיה מפגרים ומחלות. לקחנו את הנושא ברצינות. אני מאמין שהנשרים יוכלו להתאושש. למה לא? אם נעבוד כמו שצריך זה יקרה".
נשרים ורחמים בנגב
(כתב: אסף קמר, צילום: נדב אבס, יובל דקס, תסריט ועריכה: תמר אברם)
"בשורה התחתונה ברורה לכולנו שהנשר ושאר הדורסים חשובים למערכת האקולוגית ומושפעים מאוד מנזקי האדם לסביבה", אמרה טל כרמי, מנהלת התנדבות במחוז דרום ברשות הטבע והגנים. "אנחנו יודעים כמה חשובה התברואה כדי להגן על הדורסים בפרט ועל חיות הבר בכלל, ולכן היה חשוב לנו לגייס את הקהילות המקומיות ולהפוך אותם לחלק מהפתרון. המתנדבים שלנו בני העדה הבדואית ממחישים את המציאות: אנחנו באותה סירה. עתיד הדורסים בידיים של כולנו. כשהמסר מגיע מאנשי הקהילה לקהילה עצמה, הוא עובר בצורה הרבה יותר טובה ומשפיעה בכל הדרכה שאני יכולה להעביר".
