יש לא מעט דרכים שבהן אפשר לפתוח כתבה על תוכים – מכולן, אם הייתי מוכרח לבחור אחת, סביר שהייתי הולך על "תוכים, בואי נקנה רק תוכים" – אבל שום דבר לא יתחיל להתקרב, ברמת האימפקט הרגשי, לפוסט שפירסמה בפייסבוק נירית בר־עד, 32, לפני כחצי שנה, והנה הוא במלואו: "אני כותבת את הפוסט בדמעות. היום הלכה לעולמה בטרם עת קיקו, הגרינצ'יק היפה שלי, הייתה תוכית יפהפייה, חברותית, אוהבת אדם, עולה על כל יד כמו ג'דאית, פעלתנית, אקרובטית קטנה שלי, מתעופפת לכל מקום, היחידה שנישקה אותי בפה והלכה אחריי. מצטערת שלא שמרתי עלייך ולא הצלחתי להציל אותך מטביעה בשירותים".
טוב, אם אתם צוחקים עכשיו, אין לכם לב. לא לתוכים, בכל אופן. אבל ציפורים מתות בסתר – או באסלה – ואנשים כמו בר־עד, מורה פרטית לאנגלית, יודעים לקום גם מטרגדיות כאלה ולהמשיך בחייהם, ובחיי התוכים הבאים שלהם, להניח להולכים ולטובעים ולבחור ציפור חדשה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"יש אנשים שצחקו – הם לא מבינים שזאת אבידה וזה כואב ועצוב. היא ממש פירפרה לי בידיים", נזכרת בר־עד, וסופרת את המתים שבאו בהמשך: "היה לי עוד תוכי שחלה והסתיר את זה – היו לו תולעים וזה הרג אותו מבפנים והוא מת. אחר כך היו לי עוד שניים שעפו כי לא סגרתי את התריסים טוב. ואז הביאו לי עוד שני גוזלים ממש קטנים וגם הם מתו כי הם צריכים תנאי חימום מאוד ספציפיים ולא ידעתי את זה. כל העניין של לגדל תוכי זה ניסוי וטעייה, באמת. וזה כואב, כל אחד כואב. ועכשיו יש לי שבעה גרינצ'יקים – קניתי אותם אחד־אחד, כל פעם שמת לי אחד, קניתי".
להרוג תוכי ולנוח, מה שנקרא, אבל אפשר לקוות שהפעם, אחרי שבר־עד קנתה גם תוכי ג'אקו, זה ייגמר אחרת. בכל זאת מדובר באפרור אפריקאי (הכינוי "ג'אקו" רווח במדינות רבות בעולם), תוכי שיודע לחיות גם 60־70 שנה ונחשב לגביע הקדוש, שלא לומר אפור (עם זנב אדום) של אוהבי בעלי הכנף – כזה שמסוגל ללמוד עד 700 מילים ולנהל שיחות ממשיות עם בעליו. "התוכי הכי אינטליגנטי, יפה, חכם ומתקשר", כדבריה. "כשהוא רוצה ליטוף הוא מוריד את הראש, נותן נשיקה, אני נותנת לו נשיקות כל היום, אני מכורה, אני מאוד תשוקתית ואוהבת לפזר אהבה. והג'אקו שונה מהאחרים: ההליכה שלו אלגנטית, הוא איטי, שקול, מחושב, הוא יכול להיות כמו פסל 24 שעות על אותו סטנד, להסתכל על נקודה אחת בקיר".
אולי הוא משועמם?
"הוא לא משועמם. יש לי טירה בשבילם בבית – שלושה סטנדים ענקיים, חדר שסגרתי במיוחד להם, הסלון הוא חצי סלון וחצי חדר משחקים שלהם, ויש בו ענפים גדולים".
אנשים שבאים אלייך לא קצת בהלם?
"יש רגע של וואט דה פאק. אם הייתי בעל הבית של עצמי גם הייתי נכנסת לשוק מזה. אבל תוכים הם מתיקות על שתיים. הם כמו בובה על בטריות. זה יצור מתוק וחברותי".
בר־עד מודה שבחצי השנה האחרונה היא קצת התמכרה לתוכים. "אני רווקה שנים על גבי שנים ומשעמם לי. אמרתי בוא ננסה, זה מכניס המון אור הביתה. באיזשהו מקום זה יותר טוב מגברים, למרות שהם לא יכולים לישון איתי במיטה כי אני עלולה להרוג אותם".
בהחלט אפשרות ריאלית, כפי שגילתה על בשרה (של התוכית שלה) חן אפלבוים מחולון, שסיכמה את ההתנסות בקבוצת הפייסבוק "תוכי חיבוקי" במילים: "אל תלכו לישון עם התוכים שלכם!!!" עצה טובה, בעיקר אם מקשיבים לסיפור עצמו: "התוכית שלי ישראלולה הייתה מסוג פסיפיק. הלכנו לישון איתה, קמנו בבוקר והיא הייתה מתה מתחת לשמיכות לצערי".
אבל לא אלמן ישראל: "עכשיו יש לנו גרינצ'יק חדש ותוכי קוקטייל. הם כמו עוד שני ילדים לכל דבר. אתה אוכל, מכין גם להם צלחת. אתה יוצא מהמקלחת – והם מגיעים לשיער שלך ומייבשים לך אותו כמו שהם מייבשים את הנוצות שלהם. הם מתחפרים עליך ונשכבים עליך ודורשים ליטופים. אם בכלב אתה נותן להם צעצוע, בתוכי אתה הצעצוע. הם מדברים איתך, מתקשרים".
נשמע מושלם – אם אתם בקטע של דברים שעפים לכם בבית ומתים לפעמים – ומי לא היה רוצה חיית מחמד שיודעת להגיד, במילים, כשהיא רעבה, צמאה, ואפילו "רוצה למרפסת איפה שהמכונת כביסה, אז היא עושה לנו את הרעש של המייבש", כמאמר אפלבוים.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
וכשמדובר בתוכי ג'אקו, באמת שאתם עולים ליגה ומסתכלים על אינטליגנציה שמוערכת כמקבילה לזו של ילד בן ארבע עד שש, "אם תשקיע בו, הוא יוכל לדבר איתך ברמה של שיחה עם בן אדם", מבטיח יוסי גוהר מבת־ים, מנהל קבוצת "הג'אקו שלי" בפייסבוק. "זו חיה מלאה, חכמה ושמחה ומשעשעת שאין דברים כאלה. כשגרתי עם המשפחה בעבר, הג'אקו היה גר איתי בקומה העליונה וכל המשפחה גרה בקומה למטה, ואמא שלי נכנסה איזה יום הביתה כשהייתי בעבודה, והתוכי התחיל לענות לה מלמעלה בשמי ואמא חשבה שזה אני, ואז כשהוא הפסיק לענות היא טילפנה אליי ואמרתי לה שאני בעבודה, וזה הפך לבהלה של 'מי זה הגבר שמדבר בקומה העליונה אם אתה לא בבית'".
באמת שאין סוף לפולקלור מהסוג הזה – והג'אקו, גוהר מדווח, יודע להתפנן אפילו על הכלב הביתי, לתת לו פקודות ששמע מהבעלים ולראות אותו מבצע, "זה אחד הדברים שהכי משעשעים אותו" – אבל כל הסצנה החמימה של בעלי הכנף, וספציפית הג'אקו, בישראל נערכת כרגע למלחמת עולם. הסיבה: הרשימה החדשה שפירסמה בתחילת השנה רשות הטבע והגנים (רט"ג) – שמגדירה אילו מינים מותרים בסחר וריבוי בישראל והוציאה מתוכה, לראשונה, את תוכי הג'אקו, כמו גם את הקקדו גאלה, תורי יהלום, קוניורים, ציפורי אהבה ואמזונות שונות. או בקיצור, "את חלקם הגדול של מיני הציפורים המגודלים ונסחרים בארץ, ומשמעות החלטה זו הינה הפיכת אלפי בעלי תוכים לעבריינים בן לילה ושימת סוף לגידול תוכים בישראל!" כפי שמזדעקת העצומה שפירסמו כמה מגדלי תוכים בישראל וכבר צברה אלפי חתימות ברשת.
ברט"ג מתכוונים לאכוף את האיסור החל מ־2023, "והם באים אליך לבית עם שוטרים, יס"מניקים ומחלקת אכיפה, סוגרים את הרחוב ולוקחים אותך לחקירה כאילו אתה עבריין, משפילים אותך מול השכנים", מספר מניסיונו מיכאל קוגן, שמגדל תוכים ומוכר גוזלים מזה שנים.
ואם הרט"ג רוצה מלחמה, מגדלי התוכים מבהירים שמלחמה היא תקבל. "אני רוצה לראות שהם יבואו אליי, אני שורף את עצמי פה בדלת", מבטיח דורון כהן, 51, מנהל קבוצת "עולם של תוכים" בפייסבוק. "אני מעדיף למות מאשר לא לגדל. יש לי 40 תוכים, עכשיו לידי יש פה איזה 18" – נשמע שאפילו יותר, למעשה השיחה הטלפונית איתו כמעט בלתי אפשרית דרך צווחות וקרקורי הציפורים. "אני מגיל 14 מגדל יונים. במקצועי הייתי טכנאי טלפונים אבל נפצעתי לפני חמש שנים, איבדתי את היכולת לעבוד, וחבר הביא לי תוכי – והתוכי הזה, איך אומרים, הרים לי את החיים. תוכי זה כלב, אחי. הם מתחננים לאהבה".
ההתקדמות לג'אקו הייתה רק עניין של זמן. "כל פעם שעברתי דירה הייתי קונה ג'אקו", כהן מדווח.
כי מה קרה לקודם?
"גרתי בנמל תל־אביב מעל הים, לא הבנתי הרבה, והג'אקו התקרר לי".
דורון כהן: "תמיד יש חולרות. תמיד יש את החרא. אז מה, בגלל החרא הזה אנחנו נסבול? אתה יודע שאני לא הייתי בחו"ל בחיים כי אני לא יכול לעזוב אותם? חבר שלי שוקי נוסע לסופי שבוע – התוכי בא איתו לכל מקום. אני חי מביטוח לאומי – ארבע־חמש אלף שקל, וזה בשביל האוכל שלהם וההוצאות"
כיום הוא גר עם להקת התוכים הרחבה שלו – וחברה "שאוהבת בעלי חיים יותר ממני" ביד אליהו בתל־אביב. "קניתי בית פרטי ועשיתי מה שאני רוצה; יש לי שני חדרים של תוכים, ואני מטפל לאנשים בתוכים בחינם, זה האהבה שלי. לפני חודש נקרע הזפק לג'אקו שלי, לקחו לי 1,200 שקל על תפירה".
איך נקרע לו?
"תוכי שובב, עלה עם הרגליים על משהו בולט ונקרע לו".
זו בדיוק הטענה של רט"ג; שבסופו של דבר התוכים עוברים סבל גם אם לא בכוונה.
"עצור! כמה אנשים מגדלים כלבים בארץ ומתעללים בהם? תמיד, אחי, תמיד יש חולרות. תמיד יש את החרא אחי. אז מה, בגלל החרא הזה אנחנו נסבול? שאנחנו נותנים להם את הנשמה? אתה יודע שאני לא הייתי בחו"ל בחיים כי אני לא יכול לעזוב אותם? חבר שלי שוקי נוסע לסופי שבוע – התוכי בא איתו לכל מקום. אני חי מביטוח לאומי – ארבע־חמש אלף שקל, וזה בשביל האוכל שלהם וההוצאות".
גם נירית בר־עד לא מתכוונת לוותר על הג'אקו שלה ללא קרב. "שיכניסו אותי לכלא, אני אעשה להם בלגן", היא מבהירה. "אני משווה את זה לילדי פליטים שגדלו בארץ ואז אומרים להם: להורים שלך אין מסמכים, תחזור לתאילנד. זאת אכזריות נוראית, אתה הורג את הילד. הורג את התוכי. אז מה עשינו בזה?"
הסיפור, כמובן, מורכב יותר מכפי שמגדלי ובעלי התוכים יהיו מוכנים להודות. התוכים – הביתיים וגם כאלו שגדלים בבתי גידול למטרות רבייה ומכירה – סובלים לא פעם מכליאה בכלובים קטנים מדי ומשיעמום קיצוני ("מישהו פה מארגן שיחות וידיאו חופשיות בין תוכים בבתים שונים בזמן שאתם נמצאים בעבודה?" שאל מישהו בקבוצה "תוכי חיבוקי" בפייסבוק, וקיבל את התשובה: "הוא כל היום בזום עם כל האנשים בחברה. משתתף בישיבות צוות. יש לו הרבה מה להגיד").
ואלו עוד הבעיות הקלות, כי גם מגדלי התוכים מוכנים להודות שהפרקטיקות הנפוצות לגידול בעלי כנף בתנאים ביתיים, כוללות "החתמה", כלומר האכלת־יד על ידי הבעלים מגיל אפס כדי לגרום לתוכי לראות בבעלים סוג של הורה ולהיקשר אליו, וגם חיתוך כנפיים – מה שמכונה בקבוצות הרלוונטיות "תוכים גזורים" – שאמור להותיר לתוכי יכולת תעופה כלשהי, אבל לא מספיק כדי שיוכל לברוח למרחק.
"הוויכוח לחתוך־או־לא הוא אינסופי – ואם אתה לא חותך, התוכי בורח ומתפגר או נתקל בחלון ונופל, המקור נכנס לו לתוך המוח והוא מת, או שאתה חותך קצת, ואז החיה משותקת, זה כמו לחתוך לילד רגל כדי שלא יברח, והתוכי נגנב מזה, הוא מתפרק, נדפק לו השכל", מבהירה ד"ר נגה שני, אקולוגית פוליטית שהשלימה דוקטורט בנושא שימור טבע ומייעצת לרשויות בנושא. "רוב הווטרינרים בארץ לא מבינים כל כך בתוכים, ולכן ברוב הפעמים גם חותכים לא נכון, ואלה כאבים איומים לתוכי".
שני יודעת על מה היא מדברת; את סגר הקורונה הראשון היא העבירה בצלילת עומק לתוך קבוצות הפייסבוק של מגדלי התוכים בישראל, בשיתוף עם עו"ד אמנון קרן מהקליניקה לצדק סביבתי והגנה על זכויות בעלי חיים באוניברסיטת תל־אביב. לפני הכול הם גילו את ממדי צער בעלי החיים. "הם כל הזמן מתים – אתה עובר על הפייסבוק של אוהבי תוכים ורואה אינסוף מיתות מיותרות לחלוטין", היא אומרת.
ומספרי הסוחרים הפתיע גם הוא: "יש 182 סוחרים מורשים בחיות בר בישראל, וכשסרקנו את הקבוצות השונות, ספרנו 1,850 חשבונות של אנשים שהציעו יותר מ־19 אלף חיות בר למכירה, 35 אחוז מתוכן מינים אסורים לסחר", אומר קרן. "והתעללות בבעלי חיים היא לא רק לפגוע בהם ישירות, אלא לא לתת להם את התנאים שהם זקוקים להם – במקרה של תוכים זה החתמת גוזלים, סחר בגוזלים לפני גיל גמילה, שלא שורדים בגלל זה, קיצוץ כנפיים, וג'אקואים שחיים בכלוב – והחיים שלהם מאוד עגומים. זו ציפור שלקחנו לה את החופש ושמנו בכלוב מרוב שאנחנו אוהבים אותה".
ד"ר נגה שני: "לכל התוכים הגדולים יש אינטליגנציה של ילד בן חמש־שש, ותחשוב על ילד בן שש, שמהיום שהוא נולד עד היום שהוא מת חי בתוך כלוב. המגדלים שלהם לא נותנים לאמא לגדל את התינוק, והחסך האימהי הוא דבר נורא. החיות האלה פסיכופתיות, יש להן פחדים נוראים. הן נתקעות בזכוכיות, נבהלות מכל שטות, תלישת הנוצות זו מחלת נפש, מצב נפשי מוטרף שהן נמצאות בו"
ואכן, אחת הבעיות הנפוצות והמדוברות בקבוצות המגדלים היא תוכיי ג'אקו שמפתחים תסמונות של עצבנות ודיכאון – שמתבטאות לרוב במריטת נוצות אינטנסיבית, לפעמים עד לרמה של פציעה עצמית ומוות. "לכל התוכים הגדולים יש אינטליגנציה של ילד בן חמש־שש, ותחשוב על ילד בן שש, שמהיום שהוא נולד עד היום שהוא מת חי בתוך כלוב כזה ואין לו שום דבר מה לעשות", שני אומרת. "המגדלים שלהם לא נותנים לאמא לגדל את התינוק – ברגע שהוא נולד הם מוציאים אותה – והחסך האימהי, כמו שאנחנו יודעים מכל חיה אחרת, הוא דבר נורא. החיות האלה פסיכופתיות, יש להן פחדים נוראים. הן נתקעות בזכוכיות, נבהלות מכל שטות, תלישת הנוצות זו מחלת נפש, מצב נפשי מוטרף שהן נמצאות בו. אז הכול נשמע נחמד וחוקי ו’מגיע לי’, אבל יש שם התעללות איומה בחיות. והתוכים האלה חיים עשרות שנים – אז אחרי שנתיים־שלוש נגמר לך מהשטויות שלו והוא נתקע בכלוב לעוד 50 שנה. התוכי לא מת כשנגמר לך ממנו".
וכמו עם כלבים, גם בעלי תוכים שנמאס להם מהקשר נוטים לשחרר אותם לכל הרוחות. "למען נפשו של התוכי – פרידות זה לא משהו מומלץ", גוהר מבהיר. "אני לוקח אליי תוכים נטושים רק כמוצא אחרון, כשהבן אדם אומר לי: זה או שאתה לוקח, או שאני פותח לו את הכלוב ושיעוף. יש לי פה עכשיו שישה תוכים – שניים מהם ג'אקו – מאנשים שלא לקחו בחשבון במה זה כרוך, חשבו שתוכי מדבר זה חמוד, השקיעו אלפי שקלים, ואחרי חודש־חודשיים התוכי התחיל להשתולל, לנשוך, הם לא ידעו מה לעשות. ג'אקו זה לא זן למתחילים, לא יכול לבוא כתוכי ראשון לבית. אבל הרבה מאוד אנשים עושים את הטעות הזאת. רוב האנשים חסרי ידע, ורוב התוכים מגיעים למצב הזה".
שחרור תוכים לטבע כי לבעלים פשוט נמאס, הוא אולי האיום הגדול ביותר מבחינת הרט"ג – שעדיין מלקקת את פצעי המינים הפולשים של הדררות והמיינות, שלא אמורות היו להפוך לחלק מהנוף הארץ־ישראלי וכיום עושות בו כבשלהן. האופן שבו הסחר בתוכים יצא משליטה ופרופורציה הוא בעיה, "ולרט"ג אין ממש יכולת לפקח עליו מרוב שהוא בהיקפים גדולים, כולל בג'קואים", אומר עו"ד קרן.
גם תוכים שמשמשים למופעי בידור ולפינות חי ומוחזקים בכלובי נשיאה קטנטנים, מגדירים מחדש את גבולות ההתעללות. "אלה כלובים פצפונים, החיה מקופלת בפנים, לא יכולה לפתוח כנפיים או אפילו לעמוד, וכל היום החיות בכלובים האלה ורק במופע מוציאים אותן", שני מתארת. "לחיה אין אוכל ומים, היא מורטת נוצות או שיש לה מחלת עור, היא מחרבנת על עצמה, ובסוף עוד מוציאים אותה ונותנים לילד ללטף. זה מטורף".
מה בכלל מקיים את השוק הזה? קצת אהבה ודי הרבה כסף. ג'אקואים הם אולי הענף הפעיל והמשגשג מכולם – תוכי בודד נמכר כיום בסביבות ה־4,000 שקל וטווח המחירים לכל סוגי התוכים עשוי להגיע גם לעשרות אלפי שקלים, עד למאה אלף לקקדו שחור. "החיה מאוד סחירה, בעיקר הג'אקואים, שיש אלפים מהם בישראל", אומר גוהר. "זו חיה מאוד־מאוד מבוקשת. תכתוב בפייסבוק 'יש לי תוכי למכירה' – לא משנה אפילו הזן – ותראה מה קורה; אנשים מוכנים להתייצב באותו רגע עם איזה סכום שלא תבקש. וכשברט"ג מתחילים לאסור על זה, זה לא תורם, כי הביקוש רק יעלה. מה שיירד זה ההיצע – מה שרק יהפוך את זה לעוד יותר רווחי ויגביר את הדחף לעשות את זה לא חוקי, ולכן אני לא מבין את ההיגיון שלהם".
ההיגיון הזה קשור, מן הסתם, לעובדה שהג'אקו קוּדם (או נסוג) בשנים האחרונות לדרגת חיית בר בסכנת הכחדה בשתי הרשימות הבינלאומיות הקובעות בתחום – זו של הארגון הבינלאומי לשימור זנים נכחדים (IUCN) וזו של ארגון CITES, שהעביר את הג'אקו לקטגוריית CITES 1 הגבוהה, שמתירה לכל מדינה לקבוע עד כמה היא מחמירה בהגבלת הסחר בו.
"בישראל הרט"ג מחמירים וקובעים שבמקרה כזה מותר לגדל רק בפינות חי ובגני חיות, כי זה בעל חיים בסכנת הכחדה. ודווקא בג'אקו – ההפך הוא הנכון", אומר קוגן. "אם באפריקה מכחידים אותם, אצלנו בשבי יש לו ריבוי מוצלח. להערכתנו ברט"ג פשוט מפחדים בגלל סיפור הדררה והמיינה, למרות שלג'אקו שגדל בשבי זה בלתי אפשרי להפוך למין פולש. בטבע אין לו יכולת לשרוד ולהשיג אוכל ומחסה, ולדעתי לרט"ג פשוט יש בעיית כוח אדם שיפקח על המגדלים, אז הם הופכים אותך לעבריין וזהו. זה מקומם ופוגע".
רק שבהקשר הרחב יותר, אין שום דרך לדעת מאיפה הגיע ג'אקו ספציפי לישראל וכמה הוא פולש או לא. "רמת ההברחה של החיה הזאת מאפריקה מטורפת, ויש כל הזמן הכנסה של חיות כאלה לישראל, גם מהשטחים ומירדן", מסבירה שני. "הן מגיעות לחוות הרבייה עם כל המחלות שלהן, לפעמים במצב מאוד קשה – מבריחים אותן בתוך בקבוק קוקה־קולה, גרביים, מכניסים אותן לתחת – דברים מזעזעים. 80 אחוז מהן מתפגרות בדרך, בגלל זה בסוף זה כל כך יקר כשזה מגיע לארץ היעד, והחיה בסכנת הכחדה. מה ש־CITES אומרים זה: 'תעזבו את המין הזה בשקט, הגזמתם כולכם' – וברט"ג מקבלים את זה. אבל המגדלים מתנהגים כמו ילדים משוגעים, וכל הצרחות שלהם כאילו 'זו השנה האחרונה, אחר כך יהיה אסור', זה כדי שאנשים יקנו מהר".
בעוד העצומה של מגדלי הציפורים צוברת אלפי חתימות, ח"כ יעל כהן־פארן מקדמת הצעת חוק שתאסור כליל על סחר בחיות בר למטרות גידול כחיות מחמד – וכבר הביאה את פייסבוק ישראל לאסור פרסומי מכירה או רכישה של חיות כאלה ולסגור קבוצות שבהן התבצע סחר. מה שמאלץ את ציבור המשתמשים לעקוף באלגנטיות או לפתוח קבוצות חלופיות, שמצהירות מיד בעמוד הבית שאין להציע דרכן למכירה שום ציפורים. "לא צריך לרשום. אני רושם רק 'יפים שלי', ואנשים יודעים שאני רוצה למכור", מסביר אחד הסוחרים את הפרקטיקה המקובלת.
המלחמה אמורה לעלות מדרגה ב־2023, במקרה שרט"ג תחליט לאכוף את האיסורים על שלל זני התוכים שיצאו מרשימת המותרים, או שהחוק של כהן־פארן יעבור. "אני לא דואגת עד שהחיילים לא בקו האש", אומרת בר־עד בנחישות. "כרגע הצטיידתי במספיק תוכים למצב מלחמה, ואני בסדר".
מספיק תוכים יש גם לאלי בוארון, שמגדל עשרות מהם – נדירים ומרהיבים בחלקם – בחווה בנווה ימין. "באירופה או בארצות־הברית הייתי מיליונר, אני אומר לך", הוא אומר לי, ומוסיף בכעס שהמדינה הזאת גונבת מכולנו. "ג'יפ סקודה – מאתיים אלף שקל! בגרמניה שים 16 אלף יורו קח אוטו חדש", הוא מדגים. לציפורים הגיע בגיל 15, בעקבות אביו, שאהב אותן, "והחזיק כמה ציפורים שאסור להחזיק. בסוף באו אליי מרשות שמורות הטבע והחרימו אותן, שמו לי אזיקים, בלגן, כאילו שאני גנב, העבירו אותן לגן חיות במוצקין, ואז נתנו אותן למגדל אחר – אז מה עשינו פה?"
אחרי הצבא הוא התחיל לגדל ולהרבות ציפורים באופן מקצועי. "התחתנתי, נסענו לירח דבש בהולנד ובשבוע הראשון שם ביקרתי הרבה מגדלים וקניתי ציפורים. אשתי אמרה: באנו לירח דבש ואתה לוקח אותי לציפורים? אתה לא נורמלי, אתה משוגע – אבל היא נשארה, וגם אנחנו התרבינו, לא רק הציפורים. יש לנו ארבעה ילדים, ואני התחלתי לעשות יבוא מקצועי של ציפורים למגדלים ולאספנים".
אלי בוארון: "הכי קל להגיד 'לא' וזהו. תגידו מה התנאים שאתם רוצים, ותאכפו. אין לכם כוח לאכוף? תלו את המפתחות ולכו הביתה. באירופה אתה רוצה לגדל ג'ירפה – יבואו ויגידו לך: אין בעיה. שים מאה דונם, תעשה גדרות, תגדל ג'ירפה. אבל מה שעושים פה עכשיו זה כמו פוטין"
הוא אוהב את הציפורים, אבל מקפיד שלא להיקשר יותר מדי או לתת להן שמות. "כל הציפורים עוברות סטרס בדרך לארץ. יש כאלה ששורדות וכאלה שלא. אבל פה כולם רוצים להיות צדיקים יותר מהאפיפיור. וציפורים, זה ידוע בכל העולם, זה סוג של מחלה – אנשים אוהבים את זה! אז אתה רוצה לקחת את זה מהם? מה הם יעשו – יסחרו בנשק? בסמים? יגדלו סמים?"
אולי שיגדלו אוגר?
"אם אני לא אביא ציפורים, ליבואני האוכל והכלובים לא יהיה מה למכור, לעמילי מכס לא תהיה עבודה, ויתפתח שוק שחור בשטחים – אז כמה מרובע אפשר להיות? הכי קל להגיד 'לא' וזהו. תבואו ותגידו: צריך חמישה מטרים כלוב, צריך שומר בכלוב, צריך 20 דלתות בכלוב, אזעקה, לא יודע מה, אבל תגידו מה התנאים שאתם רוצים, ותאכפו. אין לכם כוח לאכוף? תלו את המפתחות ולכו הביתה. באירופה אתה רוצה לגדל ג'ירפה – יבואו ויגידו לך: אין בעיה. שים מאה דונם, תעשה גדרות, תגדל ג'ירפה. אבל מה שעושים פה עכשיו זה כמו פוטין".
ברט”ג מבהירים שאין להם שום בעיה עם מגדלי תוכים פרטיים כתחביב, ושגם תוכיי ג’אקו – בהנחה שיבואם ייאסר – עדיין לא יהפכו אף אזרח פרטי לעבריין, כל עוד ידווח עליהם. “אנחנו באים למגדלים בלב פתוח ובנפש חפצה, כשהמדיניות שלנו מושתת על ארבעה עקרונות: שמירת טבע ישראלית, עולמית, רמת המסוכנות, וצער בעלי חיים”, אומר בן רוזנברג, מנהל האגף להגנה על החי והצומח בארגון. “כל מי שרוצה לייבא כל בעל כנף יכול לפנות אלינו, לבקש לבדוק את המין הזה, ואנחנו נעביר לבדיקה מקצועית ונחליט. שאלנו את מגדלי הציפורים למה הם לא פנו אלינו ולמה הם מנסים לבוא דרך החלון כשהדלת פתוחה”.
מה הבעיה הספציפית עם הג’אקו?
“הג’אקו הוא קצת חריג, כי פעם הוא היה מותר בסחר ובהחזקה, וזה יצר אפשרות להלבנה של פרטים שהגיעו מהטבע. בארצות המקור האוכלוסיות שלהם מאוד הצטמצמו בגלל החמיסה מהטבע לטובת גידול, ולכן הוא עבר להיות CITES1. אנחנו לא רוצים לאפשר הלבנה ולגליזציה של פרטים מהטבע ולא נאפשר כניסה של ג’קואים חדשים. השאלה אם להתיר או לא ג’קואים מחוות גידול בארץ – זה משהו שאנחנו מוכנים לבחון מחדש”.
ח"כ כהן־פארן מקווה שהחוק יצליח לאסור כליל על סחר כלשהו בחיות בר, כולל הכול. "בעצם יש כבר כיום איסור סחר בהן, אבל זה מותר למי שמורשה על ידי הרט"ג – וזו בדיוק הפרצה שעליה כולם חוגגים, ולרט"ג אין איך לאכוף את זה. אז אם אין לך כסף לאכוף משהו פרוץ, אל תפרוץ אותו מראש".
חוק כזה ישלול את פרנסתם של מי שחיים מהתחום.
"נמצא דרך לפצות אותם. זה כמו לתת שיקום לעוסקות בזנות כי רוצים שלא תהיה יותר זנות, נקודה".
נגה שני נשמעת מאיימת אפילו יותר: "להחזיק חיות בר בבית זה לא הובי לגיטימי. לתוכים יש המון מחלות, הכלמידיה בציפורים יכולה להפוך לדלקת ריאות באנשים, ואין שום סיבה שדבר כזה לא יהפוך למגפה. הקורונה הגיעה מעטלפים; הקורונה הבאה יכולה להגיע מתוכים".
אבל דוד יוסף, שמגדל תוכים מזה 16 שנה בבית הגידול שלו בבית אל והיה מיוזמי עצומת המגדלים, לא מבין מה רוצים ממנו. "אני מגדל זוגות, ואת הגוזלים אני מאכיל מגיל אפס, הם גדלים עם הילדים שלי, רגילים לבני אדם, עוברים החתמה מלאה, ואנחנו הלהקה שלהם מבחינתם. בגיל שלושה חודשים בערך אני מוכר אותם למשפחות, ילדים, כל מי שרוצה תוכי מוחתם. אבל בשביל להסדיר את התחום ברט"ג צריכים לעבוד, לקבוע קריטריונים, ואין להם את כוח האדם לזה. עכשיו הג'אקו נכנס לרשימה שלהם וזה יוצר להם בעיה, כי הוא אחד הפופולריים בארץ".
"וואללה, יש ג'אקואים כמו לחמניות", מאשר דורון כהן. "תסתכל בטלגרם – ערימות של מכירות".
אתה עצמך סוחר בהם?
"אני מטפל בהם ללא תמורה ומוכר איזה כמה תוכים בשנה, ורק לבתים טובים. אם אני לא אאכיל תוכים אני אשתגע. אין לי עבודה, עם כל בן אדם שני אני יכול לריב".
אם יש – ואין עדיין – שורה תחתונה לקרב התוכים הזה, מדובר כנראה בשוועתם של אוהבי הציפורים, מעין אל־תיגע־בזמיר, רק בגרסה מעט פחות פיוטית, שכן ג'אקו הוא הכול מלבד פיוט. "הוא לומד לצחוק, להבין מתי מגיע הצחוק, ויש לו דברים שהוא עושה ובסוף גם מגחך. זה לא להאמין", אומר גוהר ונשמע אופטימי: "בטיפול ראוי, נכון וטוב, ג'אקואים יגיעו לגיל 70. האמת, זה הקשר הכי ארוך שהיה לי בחיים".
לגמרי מישהו להזדקן איתו.
פורסם לראשונה: 07:02, 25.03.22
