לאחרונה עלתה לכותרות האמבה אוכלת המוח, כשצעיר נדבק בה לאחר ששהה במספר אתרי נופש של מים מתוקים, בהם גם הכנרת. אמבה היא יצור מיקרוסקופי חד-תאי ששכיח מאוד במים מתוקים. בכל שלולית, מאגר, נחל או אגם אפשר למצוא אמבות. גם במקווי מים טבעיים ונקיים מכל זיהום חיות אמבות.
במחקר שערכנו באזור הכנרת מצאנו עשרות מינים של אמבות באגם ובמעיינות שסביבו. האמבות הן חלק חשוב במערכת אקולוגית בריאה - כטורפות של חיידקים ושל מיקרואורגניזמים אחרים, הן מסייעות לווסת את אוכלוסיותיהם ותורמות למיחזור של חומרי הזנה.
2 צפייה בגלריה
צילומי מיקרוסקופ של מינים שונים של אמבות שנמצאו במעיינות באזור הכינרת. למטה במרכז מתועדת אמבה מאותו הסוג של האמבה אוכלת המוח
(צילום: ד"ר שירה ניניו וד"ר עודד ברגמן)
למרות שכיחותן של האמבות, אין סיבה לפאניקה; רובן לא מהוות סכנה בריאותית וחשיפה אליהן במקומות כמו הכנרת לרוב איננה בעייתית. עם זאת, קיימים מינים מחוללי מחלות (פתוגניים) של אמבות, והמפחיד מכולם זכה בכינוי אמבה אוכלת המוח, או בשמו המדעי Naegleria fowleri. לפי מחקרים אפשר להסיק שעם התחממות המים עקב משבר האקלים, אנחנו צפויים למצוא יותר מהאמבה הזאת.
הידבקות נדירה אך קטלנית
למרבה הצער הידבקות באמבה אוכלת המוח כמעט תמיד מסתיימת במוות של החולה, כפי שקרה גם במקרה האחרון, למרות התושייה שהראתה הרופאה המאבחנת.
אף על פי כן, מעודד לדעת שההידבקות בה היא נדירה מאוד. מין זה של אמבה קיים באופן טבעי במים מתוקים, ובכל זאת בארץ היו עד היום שני מקרים מתועדים בלבד. גם בעולם ההידבקות באמבה אוכלת המוח היא נדירה מאוד, וידוע רק על מאות בודדים של מקרי תחלואה עד היום, למרות שהאמבה קיימת בכל היבשות מלבד באנטרקטיקה.
הסיבה לתחלואה הנמוכה נעוצה ככל הנראה במנגנון ההדבקה המתאפשר רק אם מתרחשת כניסה של זרם מים נגועים לתוך הנחיריים. אם המים מכילים את האמבה ונדחפים לעומק הנחיריים, האמבה יכולה להיקשר לרירית האף, להגיע אל עצב ההרחה ולעבור את עצם הכברה שמפרידה בין חלל האף לבין המוח. מקרים רבים של תחלואה שדווחו בעולם נגרמו כתוצאה משימוש בשיטה נפוצה לשטיפת סינוסים שבה מוזרמים מים מנחיר אחד ויוצאים דרך הנחיר השני.
כשמשתמשים במים או בתמיסה שאינם סטריליים, עלולה להתפתח בהם תרבית של אמבות, ובזמן השטיפה הן מקבלות גישה לאזור עצב ההרחה.
שני המקרים שהתגלו עד היום בארץ מצביעים על מנגנון שונה של הידבקות, אך ככל הנראה גם במקרים האלה נוצר מצב שבו סילון של מים ניתז ביעילות לתוך הנחיריים. במקרה הראשון, שאירע לפני כשנתיים, רכב צעיר בטרקטורון על פני שטח בוצי, וללא מסיכת רכיבה. המקרה הנוכחי עדיין בחקירה אך ייתכן שהצעיר השתמש במתקני מים או צלל, וכך חדר זרם מים לתוך נחיריו.
משבר האקלים עלול להעלות את הסיכון
מספר החולים הקטן בארץ מעיד על כך שההסתברות להידבק באמבה אוכלת המוח היא נמוכה מאוד; אחרת היינו רואים הרבה יותר מקרים של המחלה. ובכל זאת, חשוב להבין – האם אנחנו עדים לעלייה בסבירות הזאת בשנים האחרונות? אם כן, האם ניתן לקשור את העלייה הזאת למשבר האקלים? על השאלה הראשונה קשה לענות, מכיוון שלשמחתנו יש מעט מאוד נתונים על מקרי הדבקה בארץ. לעומת זאת, על ההשפעה של משבר האקלים על הסיכוי להידבק באמבה אוכלת המוח אפשר ללמוד ממחקרים רבים שנעשו עליה.
ניסויי מעבדה מראים שהאמבה עמידה לטמפרטורות מים גבוהות של עד 45 מעלות צלסיוס, מה שמקנה לה יתרון תחרותי בסביבה הטבעית כשטמפרטורת המים עולה. בארצות הברית רואים עונתיות חזקה בהדבקה, עם יותר מקרים בקיץ כשטמפרטורת המים בנחלים ובאגמים גבוהה יותר. בארצות שבהן אין תנאים מתאימים לגידול האמבה אוכלת המוח, כמו בבלגיה, מוצאים את האמבה רק במקווי מים מתוקים הסובלים מזיהום חום, למשל כתוצאה משחרור מי קירור של תחנות כוח. כלומר, הקשר בין האמבה אוכלת המוח לבין טמפרטורת המים הוא קשר חזק המבוסס על ממצאים רבים.
תהליכים של משבר האקלים משפיעים בארץ על מקווי המים המתוקים, ועל המים שבפני השטח של הכנרת ושל גופי מים אחרים ההולכים ומתחממים משנה לשנה. התחממות המים נובעת בעיקר ממעבר חום מהאוויר, ומושפעת מגורמים נוספים כמו מפלס המים.
באגם הכנרת, לדוגמה, טמפרטורת שכבת המים העליונה עולה בכ-0.4 מעלות צלסיוס בעשור, וצפויה להמשיך במגמת העלייה. תפוצתם של פתוגנים המשגשגים בטמפרטורות גבוהות, כמו האמבה אוכלת המוח, צפויה לעלות עם ההתחממות של המים, מה שעלול להגדיל את הסיכון להידבקות. בעתיד, ייתכן שיהיה צורך בניטור תברואתי של מי נופש לצורך כימות האמבה במים, כפי שנהוג במדינות אחרות. בינתיים, אפשר להמשיך וליהנות מהכנרת היפה שלנו.
ד״ר שירה ניניו היא חוקרת בכירה למיקרוביולוגיה במעבדה לחקר הכנרת, חקר ימים ואגמים לישראל
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
