יונקים בולטים בקרב החולייתנים בשל מבנה הלסת שלהם ונוכחותן של שלוש עצמות האוזן התיכונה. המעבר הזה מבעלי חוליות קדומים יותר, שהייתה להם עצם אוזן תיכונה אחת, ריתק חוקרים זה מכבר. במחקר חדש, שפורסם לאחרונה בכתב העת Nature, בדקו מחבריו כיצד שני מינים מאבותיהם הקדמונים של היונקים, Brasilodon quadrangularis ו-Riograndia guaibensis, שחיו בברזיל בטריאס העליון, לפני כ-225 מיליון שנים, ונמנים על קבוצת הקיינודונטיים (Cynodontia), פיתחו את התכונות הללו לאורך זמן.
סריקת Brasilodon quadrangularis
(קרדיט: James Rawson)
באמצעות סריקת CT, החוקרים שחזרו באופן דיגיטלי את מפרק הלסת של מיני הקיינודונטיים הללו בפעם הראשונה. החוקרים חשפו מגע בין הגולגולת ללסת התחתונה אצל Riograndia guaibensis, אך לא מצאו זאת בקרב המין Brasilodon quadrangularis, שקשור יותר ליונקים.
על כן, ממצאי המחקר מצביעים על כך שתכונת הלסת של היונקים התפתחה מספר פעמים בקרב מינים שונים של קיינודונטיים, כ-17 מיליון שנים מוקדם יותר ממה שהיה נהוג לחשוב עד כה. ממצאים אלו מצביעים על כך שאבות קדמונים של יונקים חוו התפתחות אבולוציונית בכל הנוגע לתפקודים השונים של הלסת, מה שהוביל בתורו להתפתחות בשושלות היונקים השונות.
האבולוציה המוקדמת של היונקים, כך מסתבר, הייתה הרבה יותר מורכבת ומגוונת ממה שהיה ידוע עד לנקודת הזמן הנוכחית. ד"ר ג'יימס ראוסון מאוניברסיטת בריסטול, שנמנה על צוות המחקר, אמר כי התגלית שהוא ועמיתיו חשפו בסריקות שביצעו מהווה רגע מפתח באבולוציה של היונקים. "מה שעולה מסריקת המאובנים הברזילאים החדשים הללו, הוא שמיני קיינודונטיים שונים התאפיינו במפרקי לסת שונים, שכמה מהם אשר נחשבו בעבר לייחודיים עבור יונקים מסוימים, התפתחו מספר רב של פעמים גם בקרב שושלות אחרות".
1 צפייה בגלריה
Brasilodon quadrangularis (משמאל) ו-Riograndia guaibensis, שחיו בברזיל לפני כ-225 מיליון שנים
(איור: Jorge Blanco)
לתגלית זו יש השלכות רחבות על הבנת השלבים המוקדמים של התפתחות היונקים, מה שממחיש שמאפיינים כמו מפרק הלסת של היונקים ועצמות האוזן התיכונה התפתחו כטלאים או פסיפס על פני משפחות שונות של קיינודונטיים. ד"ר אגוסטין מרטינלי ממוזיאון ברנרדינו ריבדביה למדעי הטבע בבואנוס איירס, שגם הוא נמנה על צוות המחקר, אמר כי במהלך השנים האחרונות מינים מאובנים מברזיל סיפקו מידע רב ערך המעשיר את הידע על מקורן והתפתחותן של תכונות היונקים.
"אנחנו רק בתחילת הדרך, כך ששיתופי הפעולה הרב-לאומיים כמו זה שהתקיים במחקר הנוכחי, בהחלט יביאו תגליות חדשות ומרתקות בעתיד הקרוב", הוא אמר.
צוות המחקר להוט להמשיך ולחקור את תיעוד המאובנים בדרום אמריקה, שהוכח כמקור עשיר למידע חדש על התפתחות היונקים. פרופ' מרינה סוארס מהמוזיאון הלאומי של ברזיל, אומרת כי בשום מקום אחר בעולם אין מגוון כה רב של מיני קיינודונטיים, שקשורים קשר הדוק ליונקים המוקדמים ביותר. על ידי שילוב ממצאים אלה עם נתונים קיימים, החוקרים מקווים להעמיק את הבנתם על האופן בו פעלו מפרקי הלסת המוקדמים, וכיצד תרמו להתפתחות היונקים.
"המחקר פותח דלתות חדשות למחקר פלאונטולוגי, שכן מאובנים אלו מספקים עדות רבת ערך לניסויים האבולוציוניים המורכבים והמגוונים שהולידו בסופו של דבר את היונקים המודרניים", מסכם ד"ר ראוסון.
