במאי 2021 בעלי המניות של ענקית האנרגיה Shell הוכו בתדהמה. בית משפט מחוזי בהאג, בפסק דין פורץ דרך, חייב את החברה לעמוד ביעדי הפחתת פליטת מזהמים להם התחייבה בדיווחים שלה. לראשונה בית משפט בתובענה אזרחית, חייב תאגיד לצמצום משמעותי של פליטות גזי חממה הכרוכים בפעילותו.
פסק דין תקדימי זה הינו חלק ממגמה עולמית, הולכת וגוברת של הגשת תביעות אקלימיות כנגד תאגידים ריאליים ופיננסיים בתחום סיכוני האקלים, אשר חושפת אותם לסנקציות אזרחיות ופליליות משמעותיות. מדובר בתקדים אשר יחייב חברות להתנהלות אסטרטגית שונה, שתפחית את תרומתן להתחממות הגלובלית בכדי להימנע מתביעות.
בצד ריבוי תביעות אקלימיות אנו עדים להתפתחות גלובלית מואצת של רגולציה אקלימית, ששמה את הפוקוס על חובות גילוי רחבות על אודות פליטות גזי חממה ותהליכי ניהול סיכוני אקלים, אבל אינה קובעת אמות מידה ברורות לחברות ביחס לאופן שבו הן צריך לנהל סיכונים אלה. כך, לדוגמה, אין התייחסות מצד הרגולטורים לסטנדרטים שאותם יש ליישם בניתוח נתוני פליטות גזי חממה ותיקוף המידע, אין הגדרות ברורות לסיווג מידע החייב בדיווח ואין התייחסות אחידה למתודולוגיות ניהול סיכוני אקלים.
גישת הרגולטורים נכון להיום מותירה לחברות המדווחות כר פעולה נרחב ביחס לסטנדרטים אותם יש להחיל. בהיעדר הכוונה ברורה ואחידה מצד הרגולטור, חברות מצויות בנקודת עיוורון באשר לחובות המשפטיות החלות עליהן ובחשיפה מוגברת להפרות. במצב דברים זה הדרישות המנדטוריות בתחום סיכוני האקלים מייצרות אתגר עצום למגזר העסקי והפיננסי אשר הוא מתקשה לעמוד בו. בהקשר זה חשוב להזכיר את הדו"ח שפרסם הבנק המרכזי באירופה [ECB] , בנובמבר 2021, שבוחן את היערכות הבנקים הגדולים באירופה בתחום סיכוני האקלים. בהתאם לממצאי הדו"ח רוב הבנקים נמצאים בשלבים התחלתיים בלבד של פיתוח יכולות ללא תכניות קונקרטיות.
בעוד שהסיכון הפיזי הכרוך במשבר האקלים יכול לייצר פגיעה נקודתית, לסיכונים המשפטיים השפעה על האסטרטגיה העסקית של התאגיד.
התפתחויות אלו מחדדות את השאלה לגבי יכולת העמידה של החברות הציבוריות בדרישות הרגולציה האקלימית באופן אשר יקנה להם הגנה מפני תביעות בתחום זה.
אבן בוחן לבחינת שאלת זו מצויה בהתפתחות האחרונה בארה"ב בתחום רגולציית האקלים. במרץ 2022 הרשות לניירות ערך האמריקאית ["SEC"] פירסמה הצעה לתיקון הכללים המסמנת רף חדש בהגדרת האחריות המשפטית של חברות ציבוריות למשבר האקלים.הנוסח המוצע עבר את סבב הערות הציבור וצפוי לעבור את אישור הסנאט בטווח הקרוב.
כללים אלו יחולו על חברות ישראליות הנסחרות בבורסה בארה"ב ובעקיפין גם על חברות ישראליות הפועלות בשווקים האמריקניים כחלק משרשרת האספקה של החברות הציבוריות.
בהתאם לתיקון המוצע, חברות ציבוריות יחויבו לדווח על מידע הקשור בסיכוני אקלים וסביבה. ביחס לחברות מעל לגודל מסוים נקבעה חובת דיווח רחבה מאוד הכוללת דרישה לגילוי נתונים "מהותיים" על פליטות גזי חממה מפליטות עקיפות, שאינן בשליטת החברה המדווחת, לאורך כל שרשרת האספקה של החברה (Scop 3) ואולם לא נקבעו אמות מידה לדיווח אודות פליטות וניהול סיכוני אקלים. כך שהתקנות מותירות בידי החברה המדווחת שיקול דעת רחב, שעלול "לפספס" הפרת חובות גילוי תחת הכללים המוצעים.
קושי נוסף ומשמעותי נוגע לבעיית מהימנות המידע המתקבל מצד שלישי - מה דינה של חברה ציבורית אשר הסתמכה על מידע שגוי אשר התקבל מאת ספק צד שלישי? כמו כן, לא ברור מה דינה של חברה מדווחת שהמידע אודות שרשרת האספקה שלה כלל אינו נגיש.
קשיים אלה מעמידים בסימן שאלה את היכולת של החברות הציבוריות לעמוד בדרישות הרגולציה באופן אשר מקנה להן הגנה משפטית. יתר על כן, אי וודאות זו עלולה להוביל דווקא לתוצאה הפוכה של היעדר סטנדרטיזציה, דיווחים מניפולטיביים וריבוי ליטיגציות.
בנסיבות אלו האתגר של חברות הוא לפעול לזיהוי מהיר של הצעדים הנחוצים לצורך גידור הסיכונים המשפטיים להם הן חשופות, כפועל יוצא של משבר האקלים. .
ובזירת הרגולטורים, דומה כי יש מקום למחשבה מעמיקה ביחס לצורך בקביעת אמות מידה וסטנדרטים אחידים על מנת להגשים את תכלית הרגולציה.
עו"ד מירב טביב, עומדת בראש מחלקת איכות סביבה, קיימות – ESG וקלינטק, במשרד גרוס ושות'.
