תקופה ממושכת של חוסר סדר בעיר המאיה העתיקה - מאיאפאן (Mayapan) - בירת התרבות והפוליטיקה של חצי האי יוקטן במקסיקו - התאפיינה בירידה באוכלוסייה, יריבויות פוליטיות וסכסוך אזרחי. בין השנים 1441 ל-1461 הגיעה המחלוקת לכדי קריסה מוחלטת ונטישה של העיר. מחקר חדש מקשר בין שינויי האקלים באותה תקופה לבין תסיסה אזרחית בקרב בני המאיה הקדומים, ובכך לא רק מספק תובנה על ההיסטוריה של העם הקדום הזה, אלא גם מדליק נורת אזהרה לגבי האופן שבו שינויי אקלים עלולים להשפיע לרעה גם על הציוויליזציות המבוססות והמשגשגות ביותר בעולם.
את המחקר, שפורסם בכתב העת Nature Communications, הוביל האנתרופולוג פרופ' דאגלס קנט מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה ברברה, יחד עם מספר עמיתים בעלי התמחות בתחומי הארכיאולוגיה, ההיסטוריה, הגיאוגרפיה ומדעי כדור הארץ. יחד הם הצביעו על כך שייתכן כי הבצורת שהתרחשה באותן שנים, עוררה את הסכסוך האזרחי, שליבה אירועים אלימים, אשר הובילו לאי היציבות הממסדית שזירזה את קריסתה של מאיאפאן.
עבודה טרנס-דיסציפלינרית זו, מדגישה את החשיבות של הבנת היחסים המורכבים בין מערכות טבעיות וחברתיות, במיוחד כאשר מעריכים את התפקיד של שינויי האקלים בהחמרת המתחים הפוליטיים הפנימיים והפלגנות באזורים שבהם הבצורת מובילה לחוסר ביטחון תזונתי. "מצאנו קשרים מורכבים בין שינויי אקלים ויציבות/חוסר יציבות חברתית ברמה האזורית. לעימות האזרחי שנגרם על רקע הבצורת הייתה השפעה מקומית הרסנית על שלמות מוסדותיה של מאיאפאן, שנועדו לשמור על הסדר החברתי. עם זאת, פיצול ההתיישבות בעיר הביאה לארגון מחדש של האוכלוסייה והחברה באותו הזמן, שהיו עמידות מאוד עד להגעת הספרדים באזור המאה ה-16 לספירה אל חופי יוקטן", אמר פרופ' קנט.
החוקרים בחנו נתונים ארכיאולוגיים והיסטוריים ממאיאפאן, כולל רישומי איזוטופים, נתוני תיארוך פחמן-14 ורצפי דנ"א משרידים אנושיים, כדי לתעד את טווח הזמן בין השנים 1400 ל-1450. לאחר מכן, הם השתמשו בנתוני אקלים אזוריים ושילבו אותם עם תיעוד חדש יותר של בצורת' ממרבצי מערות שנמצאות מתחת לעיר הקדומה. בכך, נוצרו מתאמים בין כמות גשמים מוגברת לגידול באוכלוסייה באזור, ובין ירידת כמות המשקעים לאחר מכן לבין התגברות העימותים. "מתחים בין הפלגים הקיימים, שהתפתחו בין קבוצות יריבות, פגעו בחברה' בנוסף לבצורת הממושכת שהתרחשה בפרק הזמן שנבדק. כאב, סבל ומוות נבעו מאי-יציבות מוסדית במאיאפאן והאוכלוסייה התפצלה ועברה למקומות אחרים באזור", הסביר פרופ' קנט.
נקודות התורפה שנחשפו בנתונים, כך מצאו החוקרים, נעוצות בהסתמכות של בני המאיה על חקלאות תירס, שהתבססה על גשמים. מחקר קודם הראה כי שריפת יערות (שנועדה כדי לפנות שטחים לגידולי תירס) גרמה לעלייה של הטמפרטורה ולירידה משמעותית בכמויות הגשמים - ללא התנאים האלה, גם האדמה שנותרה הפסיקה לייצר תירס, מה שהוביל לשינויי מזג אוויר ורעב שגרמו למותם של רבים מבני המאיה.
המחקר הנוכחי הראה כי בנוסף לכך, אותה תקופה אופיינה בהיעדר אחסון תבואה מרוכז וארוך טווח, וכן בהשקעות מינימליות בהשקיה ומערכת סוציו-פוליטית בראשות משפחות עילית בעלות אינטרסים פוליטיים מתחרים. המצוקות ארוכות הטווח, שנגרמו משינויי האקלים, עוררו מתחים שהתגברו בשל שחקנים פוליטיים שמעשיהם הגיעו בסופו של דבר לשיאם באלימות פוליטית יותר מפעם אחת במאיאפאן. עם זאת, רשת של ערי מאיה קטנות הוכיחה את עצמה כעמידה לאחר הקריסה במאיאפאן, בין השאר על ידי הגירה שבוצעה משם אל ערים קטנות אחרות באזור.
"המחקר שלנו מוכיח שההתכנסות של מידע מדיסציפלינות מדעיות מרובות עוזרת לנו לחקור שאלות גדולות ורלוונטיות מאוד, כמו למשל ההשפעה הפוטנציאלית של שינויי האקלים על החברה ושאלות אחרות בעלות השלכות חברתיות עצומות. שינויי האקלים מדאיגים מאוד כיום, אבל המורכבות של השינוי החברתי בתגובה להפרעות אקלימיות הן מדאיגות לא פחות. הרישומים הארכיאולוגיים וההיסטוריים מספקים לקחים מהעבר, ובנוסף יש הרבה יותר מידע על האקלים של כדור הארץ והפגיעות הפוטנציאליות במערכות החברתיות והפוליטיות", סיכם פרופ' קנט.
