ביום שבת, ב-21 בדצמבר בשעה 9:21 שעון ישראל, חל מפנה החורף. בשפה עממית זהו היום הקצר ביותר בשנה או תחילתו של החורף האסטרונומי. אם כן מדוע הוא חל בנקודת זמן מאוד מסוימת?
כדור הארץ נע סביב השמש במסלול אליפטי קמעה, כאשר ציר הסיבוב שלו נטוי בזוית של 23.5 מעלות ביחס לאנך למישור ההקפה. מחצית השנה פונה חציו הדרומי של כדור הארץ אל השמש ובחציה השני חלקו הצפוני. וזו הסיבה העיקרית לעונות השנה - בחצי הכדור הפונה אל השמש יהיה קיץ ובחצי השני חורף.
אפשר להבין את הסיבה לחילופי העונות מהתנועה המדומה של השמש על כיפת השמיים; אם נמדוד במשך השנה את מיקום השמש מעל האופק בדיוק בשעת הצהרים, כאשר היא מצויה בדיוק בדרום, נראה שבקיץ היא הרבה יותר גבוהה מאשר בחורף. בישראל מגיע גובהה לכ-81 מעלות מעל האופק ביום הארוך ביותר ולכ-34 מעלות ביום הקצר ביותר.
ההבדל בגובה השמש מעל האופק בין הקיץ והחורף מביאים לשתי תוצאות: כאשר השמש גבוהה יותר מעל האופק היא מחממת באופן יעיל יותר את הקרקע. ולכן חם יותר. קרני השמש פוגעות בזווית חדה יותר בקרקע ולכן סך הקרינה המתקבל ליחידת שטח גבוה יותר. כמו כן, ככל שהשמש גבוהה יותר מעל האופק, קרניה חודרות באופן יעיל יותר את האטמוספירה (דוגמה קיצונית להשפעת גובה השמש מעל האופק על יעילות הקרינה שלה לכך היא שעות השקיעה או הזריחה).
בנוסף, ככל שגובה השמש מעל האופק גדול יותר, כך גדול יותר חלק המעגל של מסלולה המדומה בשמיים המצוי מעל האופק, לכן יש יותר שעות אור. זו הסיבה שהימים מתארכים (נזכור - הכוונה במונח "יום" - שעות האור מתוך סך שעות היממה).
בחורף השמש נמוכה יותר ולכן קר יותר ואורך היום קצר יותר. פעמיים בשנה, בימי השוויון, אורך היום משתווה בדיוק לאורך הלילה (באופן מעשי זה לא קורה ביום השוויון עצמו כי האטמוספירה מאפשרת לנו לראות את השמש כמה דקות לפני זריחתה האמיתית וכמה דקות לאחר שקיעתה האמיתית).
לו נביט על השמש מדי יום בעת הצהרים מהיום הארוך ביותר, נראה שמדי יום היא תראה נמוך יותר (כמובן שאין להביט בכל אופן על השמש – סכנת עיוורון!). מגמה זו תימשך עד ליום הקצר ביותר, וברגע מסוים, שחל ב-21 בחודש בשעה 9:21 לפי שעון ישראל, השמש החלה לעלות צפונה והימים החלו להתארך.
המגמה שבה הימים מתקצרים ומאיימים להפוך ללילה נצחי מתהפכת ולכן נקרא יום זה "יום היפוך החורף" (בלעז – Winter solstice). קל לתאר את הפאניקה שאחזה בקדמונים, שראו בעיניים כלות מדי שנה את השמש נעה לכיוון האופק, מאיימת לרדת אל האופק ולא לעלות יותר. לכן, סמוך ליום הקצר ביותר נערכו ברחבי העולם העתיק טקסים שלוו לעתים בהעלאת קורבנות, כדי לכפר על החטאים ולשכנע את האלים שיסירו את רוע הגזירה. והנה הפלא ופלא, זעקת החוטאים נשמעה מדי שנה ואף נתקבלה... ולראיה - השמש חזרה לעלות והימים החלו להתארך שוב.
חגי המולד והאור
לאות תודה והוקרה על כך שהשמש "קמה לתחייה" וממשיכה לעלות לרום השמים, נערכו פסטיבלים בכל העולם לחוג את חזרת השמש למסלולה. פסטיבלים אלה נחוגו מיד לאחר יום ההיפוך בכל רחבי העולם העתיק. לפני כ-2,000 שנה, צצה והפציעה דת חדשה בעולם שמבשרה הוא ישו, שלאחר מותו קם לתחיה, ממש כשמש המתאוששת.
הכריסמס נחוג מיד לאחר יום השוויון והוא בא לציין במקור את לידתה מחדש של השמש, ואת מה שהפך בדת החדשה שהתהוותה, ללידתו של ישוע ב-25 בדצמבר. למעשה, הכריסמס הוא גלגולו של החג הרומאי הקדום - הסטורנליה, שנחוג סמוך ליום הקצר בשנה, לכבוד האל סטורן. אפשר בהחלט לומר, שחג המולד הוא שריד לחג שבו נחוגה לידתה החדשה של השמש וכי התאריך לא נבחר במקרה, סמוך ליום ההיפוך שבו השמש "נולדה מחדש".
אולם גם לנו יש חג שמסמל את ניצחון האור על החושך, את המאורות ואת פך השמן שלא נגמר. הריהו חג החנוכה. אמנם, חג זה נחוג לציון הניצחון של המכבים על היוונים, אולם, כמו כל החגים שנחוגו בעת ההיא, גם לחג הזה שורשים הקשורים, כמו יתר שלושת הרגלים, בעונות השנה.
המוטיבים של ניצחון האור על החושך הוא בדיוק הקישור של חג ניצחון המכבים על היונים לניצחון האור - השמש, על חשכת הלילה. אחד השמות של חג החנוכה הוא חג האורים או המאורות וגם שמו של הנר ראשי של נרות החנוכה - השמש, מוצאו ממסופוטמיה, אם היה זה שמו של אל השמש.
חג החנוכה הוא חג מאוחר, שנחוג לאחר תקופת שלוט היוונים בארצנו ולכן קל להבין את הקשר בינו לבין אותה תופעה אסטרונומית חשובה, שנחוגה בכל רחבי העולם העתיק דאז, שארץ ישראל הייתה חלק בלתי נפרד ממנו. הסמליות של ביטוי נצחון צבאי על היוונים במוטיבים של אור - נצחון האור על החושך, פך השמן שלא נגמר וכדומה, הם השריד לחגיגות של לידת השמש מחדש שנחוגו באותה התקופה.
והרי, אין טוב יותר מציטוט דעת חכמים בקשר לאחד ממקורות חג החנוכה: "תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך אמר: 'אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים'. עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה. כיוון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך אמר: 'מנהגו של עולם הוא'. הלך ועשה שמונה ימים טובים. לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים. הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים". (בבלי מסכת עבודה זרה ח ע"א).
מידע נוסף על אירועים אסטרונומיים נוספים הנראים מישראל אפשר למצוא בספר השנה עם כל האירועים האסטרונומיים ספר השנה האסטרונומי לשמי ישראל
ד"ר יגאל פת-אל, קוסמוס טלסקופים
