חתול ביצות בציד שרקרקים
(צילום: קק"ל)
בתיעוד נדיר, שצולם לאחרונה על ידי מצלמות השטח שהציבה קרן קימת לישראל באגמון החולה, נראה חתול ביצות מנסה לצוד גוזלי שרקרקים בקיר הקינון שנבנה עבורם.
קיני השרקרקים עמוקים מאד ויכולים להגיע עד שני מטרים. הגוזלים שומעים את קריאות האזהרה של ההורים כשסכנה מתקרבת, ונכנסים לעומק המחילה, דבר המקשה על הטורפים למצוא אותם. ניתן לצפות במצלמות בשידור חי 24/7 בחיי הטבע באגמון.
עינבר שלומית רובין, מנהלת השטח באגמון החולה-קק"ל, אמרה כי "את קיר הקינון בינינו לטובת השרקרקים כי בתי הגידול שלהם הולכים ונהרסים ברחבי הארץ. יש להם אויבים רבים כמו נחשים שמנסים להיכנס לחורי הקינון. זו פעם ראשונה שאנחנו רואים ומתעדים חתול ביצות בניסיונות ציד".
לפי החברה להגנת הטבע, השרקרק המצוי הוא עוף חברותי ביותר ומתלהק, הן בקינון והן בנדידה. זהו אחד העופות היחידים הנודדים הן ביום והן בלילה. בזמן הנדידה היומית הוא מנצל זרמי אוויר חמים כדי לנסוק מעלה ולגלוש וכך להרוויח התקדמות תוך השקעה קטנה מאוד של אנרגיה, ואילו בלילה הוא מתקדם בחבטות כנף רצופות. הלהקות הנודדות קולניות מאוד וקריאותיהן נשמעות למרחוק.
השרקרקים המקננים מגיעים לארץ לקראת סוף מרץ ובתחילת אפריל. הקן בנוי כמחילה אופקית הנחפרת בקיר עפר. שני בני הזוג משתתפים בפעולת החפירה הנמשכת כשבועיים, והם מתקדמים 10 - 30 ס"מ ביום. בקצה המחילה נחפר "חדר הטלה" שקוטרו כ- 20 ס"מ. חדר זה אינו מרופד כלל, אך שני בני הזוג לנים בו.
הדגירה נמשכת כעשרים יום, ובסופה בוקעים הגוזלים באופן א-סינכרוני (כלומר שיש הפרש של מספר ימים בין בקיעת הגוזל הראשון והאחרון). קצב האכלת הגוזלים הולך ועולה עם גדילתם והוא מגיע לכ- 50 האכלות בשעה לקראת סוף גידולם. הגוזלים פורחים מהקן בגיל 30 יום, והם מואכלים על ידי הוריהם עוד כשלושה שבועות מחוץ לקן.
חתול ביצות הוא חיית בר ביישנית וחמקמקה. הוא אחד משלושת חתולי הבר שנותרו בישראל, ונוספים לו הקרקל וחתול הבר. חתולי ביצות בינוניים בגודלם, הנקבה שוקלת 7-8 ק"ג והזכר 13-14 ק"ג. התפוצה שלהם היא ממזרח אסיה ועד הנילוס וישראל היא על גבול התפוצה המערבי ביותר של המין הזה.
בשונה מחתוליים אחרים, הוא אוהב בתי גידול לחים ומים, קשור אליהם ויש לו התאמות לחיים בסביבה הלחה - פרווה קצרה, כפות רגליים קטנות יחסית עם כריות בולטות שמאפשרות לו לנוע מבלי להחליק בבוץ ועל משטחים חלקים, זנב יחסית קצר וצבעי הסוואה.
בישראל, חתול הביצות הוא מין בסיכון כיוון שבתי הגדול הטבעיים שלו נעלמים - הביצות יובשו ובריכות הדגים שהם הסתמכו עליהן עד היום הופכות במקרים רבים למתקני תשתיות. אגמון החולה-קק"ל מהווה את אחד מבתי הגידול המשובחים בישראל לחתולי הביצות, ואכן מספר הפרטים באזור הוא הגבוה בישראל.
