הרבה לפני הדיון על האופן שבו הופצה מגפת הקורונה, מסתבר כי באנגליה של ימי הביניים הסנאי האדום (Sciurus vulgaris), שקרוי גם סנאי אירופי, היה זה שגרם לתחלואה בצרעת שהתפשטה בקרב בני האדם בין המאה ה-9 למאה ה-14.
"באמצעות ניתוח גנטי שערכנו, הצלחנו לזהות כי הסנאי האדום נשא את החיידק מיקרובקטריום לפרה (Mycobacterium leprae), ובכך היה בעל החיים הראשון שהפיץ את מחלת הצרעת", אומרת פרופ' ורנה שוינמן מאוניברסיטת באזל בשווייץ, שנמנתה על מחברי המחקר.
"ממצאי המחקר שלנו מדגישים את החשיבות של שילוב חומר ארכאולוגי, בפרט שרידי בעלי חיים, לחקר הפוטנציאל הזואונוטי (הדבקה של בני אדם על ידי בעלי חיים) של מחלת הצרעת, שכן רק השוואה ישירה של בני אדם ובעלי חיים קדומים מאפשרת שחזור של אירועי הדבקה פוטנציאליים לאורך זמן", הוסיפה ד"ר שרה אינסקיפ מאוניברסיטת לסטר באנגליה, שנמנתה גם היא על צוות המחקר.
צרעת היא אחת המחלות הזיהומיות העתיקות ביותר שתועדו בהיסטוריה האנושית והיא נפוצה כיום באסיה, אפריקה ודרום אמריקה. הצרעת הייתה נפוצה באנגליה של ימי הביניים וגרמה לחולי ועיוות אצל אנשים עשירים ועניים כאחד. בעוד שמדענים התחקו אחר ההיסטוריה האבולוציונית של המיקובקטריה שגורמת לה, הם לא ידעו כיצד ייתכן שהיא התפשטה לבני האדם מבעלי חיים בעבר, מעבר לכמה רמזים לכך, לפיהם ייתכן שהסנאים האדומים באנגליה שימשו כנשאים.
במחקר החדש שהתפרסם בכתב העת Current Biology, בחנו החוקרים 25 דגימות של בני אדם ו-12 סנאים אדומים בניסיון לאתר את החיידק מיקרובקטריום לפרה בשני אתרים ארכאולוגיים בווינצ'סטר (Winchester), שנוסדה בתקופה הרומית כעיר בשם "ונטה בלגרום" ושימשה כעיר הבירה של אנגליה לפני לונדון.
העיר ההיסטורית, ששוכנת בדרום-מערב אנגליה, נודעה לא רק בזכות מחלת הצרעת (כולל בית חולים לאנשים שחלו בצרעת), אלא גם בשל קשרי המסחר הפורים בפרווה. בימי הביניים נעשה שימוש נרחב בפרוות הסנאי האדום לעיטור והכנת פרטי לבוש מחממים, כך שאנשים רבים החזיקו ברשותם סנאים אדומים, בין אם לאחר שלכדו אותם בטבע ובין אם לאחר שגידלו אותם כחיות מחמד.
החוקרים ריצפו ושיחזרו ארבעה גנומים, המייצגים זנים מימי הביניים של החיידק מיקרובקטריום לפרה, שלושה של בני אדם ואחד של סנאי אדום. ניתוח שנועד להבנת מערכות היחסים ביניהם מצא שכולם קשורים לענף בודד באילן היוחסין של החיידק שנתגלה ב-1873 ברקמות שריר של חולי צרעת על ידי הרופא הנורבגי גרהארד ארמור הנסן (לכן שמו הנוסף הוא "מתג הנסן").
החוקרים גילו כי זן הסנאי האדום מימי הביניים נקשר לבני האדם מתקופת זו בווינצ'סטר, יותר מאשר זני סנאי מודרניים מאנגליה, מה שמצביע על כך שהזיהום הופץ בין אנשים ובעלי חיים בימי הביניים באופן שלא זוהה קודם לכן. "ההיסטוריה של הצרעת היא הרבה יותר מורכבת ממה שחשבו בעבר", אומרת פרופ' שוינמן.
"התפקיד שעשויים למלא בעלי חיים בהעברה ובהפצה של המחלה בעבר לא נלקח בחשבון, כך שההבנה שלנו לגבי ההיסטוריה של הצרעת לא הייתה שלמה לולא חשיפת הגורם שהוביל להפצתה. ממצא זה רלוונטי כיום משום שיש לקחת בחשבון בעלי חיים נשאים, שכן יש לכך משמעות רבה בכל הנוגע להפצת תחלואה", מוסיפה ד"ר שוינמן, תוך שימת דגש על מגפת הקורונה ששמה את בעלי החיים במוקד תשומת הלב להבנת כל נושא התחלואה בין בעלי חיים לבני האדם.
ד"ר אינסקיפ סיכמה: "המחקר שלנו מראה שיש היסטוריה ארוכה של מחלות זואונוטיות, להן הייתה ועודנה השפעה גדולה על בני האדם. תקוותנו היא לתרום לטיפול ולהכחדת המחלה, במיוחד כשמדובר בהעברה והדבקה בין בעלי חיים ובני האדם".
