באזור אנטארקטיקה שינויי האקלים ניכרים באופן הקיצוני ביותר - כולל בים אמונדסן שנמצא במערב אנטארקטיקה ומכוסה ברובו בקרח. האזור איבד יותר מ-3 טריליון טונות של קרח במהלך 25 השנים האחרונות. על כן, הקרחונים שבשטחו ממלאים תפקיד מפתח בתרומה לעלייה המסוכנת של מפלס פני הים ברחבי העולם.
ההתחממות הגלובלית נותנת את אותותיה בעוצמה באזור האנטארקטי. כדי להבין את חומרת המצב, די להבין כי אם כל הקרח שנמס באזור זה ב-25 השנים האחרונות היה נערם על לונדון, הרי שהוא היה מתנשא לגובה של למעלה מ-2 ק"מ - או פי 7.4 מגובהו של מגדל השארד - "מגדל רסיס הזכוכית" - המוכר גם בשם מגדל גשר לונדון, בן 72 קומות. אם כמות זו הייתה מכסה את מנהטן, היא הייתה נוסקת לגובה של 61 ק"מ - גובה שווה ערך ל-137 בנייני אמפייר סטייט שמונחים זה על גבי זה.
20 קרחונים גדולים נמאצים בים אמונדסן שבמערב אנטארקטיקה, ששטחו יותר מפי ארבעה מבריטניה, והם ממלאים תפקיד מפתח בתרומה השלילית למפלס האוקיינוסים בעולם, מכיוון שכמות המים שאגורים באותם קרחונים היא כה רבה, עד כדי כך שהיא עלולה להעלות את מפלס הים העולמית ביותר ממטר אחד. כעת, מחקר שממצאיו התפרסמו בכתב העת Nature Communications, שאותו הוביל ד"ר בנג'מין דייוויסון מהמכון למדעי האקלים והאטמוספירה באוניברסיטת לידס, כלל את חישוב "מאזן המסה" של ים אמונדסן, כלומר האיזון בין מסת השלג ועלייה בקרח כתוצאה מירידת שלג למסה שאבדה במהלך התנתקות הקרחונים, שבה נוצרים קרחונים חדשים אשר נסחפים אל הים.
כאשר ההתנתקות מתרחשת מהר יותר מהקצב שבו מסת הקרח והשלג עולה, חלה עלייה בפני הים העולמית, אז ה-Embayment מאבד מסה בסך הכל ותורם לעליית פני הים העולמית. באופן דומה, גם כאשר פוחתת כמות השלג שיורדת וכתוצאה מכך גם של הקרח, אזור זה חווה ירידה במסה ותורם ישירות לעליית פני הים. ממצאי המחקר מראים כי בסיכומו של דבר נרשמה במערב אנטארקטיקה ירידה של יותר מ-3 טריליון טונות של קרח בין 1996 ל-2021, שתרמה למעלה מתשעה מ"מ למפלס הים העולמי, כשהשינויים בטמפרטורת האוקיינוס ובזרמים נחשבים לגורמים העיקריים שהאיצו את אובדן הקרח.
"20 הקרחונים במערב אנטארקטיקה איבדו הרבה מאוד קרח ואין שום סימן לכך שהמצב ישתנה לטובה בזמן הקרוב, למרות שהיו תקופות שבהן קצב אובדן המסה אכן הואט מעט. קיים מעקב מדעי אחר המתרחש בים אמונדסן בגלל התפקיד המכריע שהאזור ממלא בכל הנוגע לעליית פני הים. אם מפלס האוקיינוסים יעלה משמעותית בשנים הבאות, זה ישליך על קהילות ברחבי העולם שיהיו בסכנה בשל אירועי שיטפונות קיצוניים", אמר ד"ר דייוויסון.
באמצעות מודלים אקלימיים, המראים כיצד זרמי אוויר נעים ברחבי העולם, החוקרים זיהו כי ים אמונדסן חווה מספר אירועי שלג קיצוניים במהלך תקופת המחקר, בין אם בדמות שלג כבד ובין אם בדמות "בצורת שלג", שבהן ירד מעט מאוד שלג. החוקרים לקחו את אירועי מזג האוויר הקיצוניים בחשבון בחישוביהם וגילו באופן מפתיע שהם תרמו עד מחצית משינויי הקרח בזמנים מסוימים, ולכן מילאו תפקיד מרכזי בתרומה של הקרחונים בים אמונדסן לעליית פני הים בתקופות זמן מסוימות.
לדוגמה, בין 2009 ל-2013, חל פיחות בכמות השלג שירדה, מה שגרם לאובדן רב של קרח - תרומה של כ-25% לעליית פני הים מאשר בשנים של כמות שלג ממוצעת. לעומת זאת, במהלך החורף של 2019 ו-2020 ירד באזור שלג כבד מאוד, מה שהפחית את התרומה לעליית פני הים בכמחצית מהממוצע. "נראה ששינויים בטמפרטורת האוקיינוס ובזרמים האוקייניים מניעים את השינויים ארוכי הטווח בקנה מידה גדול במסת הקרח של מערב אנטארקטיקה. על כן, יש לחקור אותם יותר מכיוון שהם עשויים לשלוט בתרומה לעליית פני הים הכוללת ממערב אנטארקטיקה. עם זאת, הופתענו לראות עד כמה תקופות משתנות של ירידת שלגים באזור יכולות להשפיע על מעטה הקרח על פני תקופות של שנתיים עד חמש שנים - עד כדי כך שאנחנו חושבים שהן יכולות למלא תפקיד חשוב, אם כי משני, בשליטה בשיעורי איבוד הקרח של מערב אנטארקטיקה", הסביר ד"ר דייוויסון.
"שינויי טמפרטורת האוקיינוס והדינמיקה הקרחונית נראים קשורים מאוד בחלק זה של העולם, אך מחקר זה מדגיש את השונות הגדולה והתהליכים הבלתי צפויים שבאמצעותם השלג ממלא גם תפקיד ישיר בוויסות מסת הקרחון", הוסיף ד"ר פייר דוטריו, מהסקר האנטארקטי הבריטי - גוף לאומי בבריטניה לחקר אנטארקטיקה - שנמנה על מחברי המחקר.
"מחקר זה שופך אור על התפקיד של שונות קיצונית בכמות השלג על שינויים במסת קרח, תוך שהוא מספק הערכות חדשות לגבי המהירות שבה אזור חשוב זה של אנטארקטיקה תורם לעליית פני הים", סיכמה ד"ר אנה הוג מהמכון למדעי האקלים והאטמוספירה באוניברסיטת לידס, שנמנתה גם היא על צוות המחקר, שנעזר בחלק מהמקרים בנתונים מלוויינים כמו הלוויין סנטינל 1 - הלווין הראשון מבין חמשת הלוויינים בתוכנית קופרניקוס מטעם סוכנות החלל האירופית - המאפשר תצפית על כדור הארץ ביום, בלילה ובכל מזג אוויר, כדי לנטר את השינויים שחלים באזורים מרוחקים, דוגמת אנטארקטיקה.
