עם תחילת המלחמה פקחי רשות הטבע והגנים שבשמורת החולה החלו לדאוג. כשהטילים והכטב"מים החלו להתפוצץ באזור הם דאגו עוד יותר. העגולשון שחור הגחון, דו חי שנחשב כנכחד, התגלה בשנת 2011 בשמורה והחשש היה שהפעם הוא ייכחד לגמרי. הפקח יורם מלכה, שמצא את העגולשון הראשון, הקים בשמורה גרעין רביה, ובמקביל גרעין נוסף קם בגן החיות התנ"כי. אבל מספיק טיל או כטב"ם שיפגע במקום הלא נכון בשמורה - וכמעט כל האוכלוסיה העולמית יכולה להיכחד ברגע אחד.
ארבעה פרטים יחידים נמצאו באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת בעמק החולה, שהוא האזור היחיד בעולם שבו חיה הצפרדע. שמו העברי - עגולשון שחור-גחון – ניתן לו על שום לשונו הקצרה והעגולה, שאינה נשלפת מפיו, וגחונו השחור. המין אף הוכרז בשנת 1996 על ידי איגוד השימור העולמי (IUCN) כמין שנכחד מהעולם עשרות שנים לאחר שלא נמצאו פרטים נוספים.
ואז הגיע יורם מלכה מרשות הטבע והגנים ומצא ב-2011 את הצפרדע הראשונה. גורמי ההכחדה העיקריים של הצפרדע היו בעקבות ייבוש החולה והרס אזורי המחייה.
כאמור, כיום יש שני גרעיני רביה בעולם, אחד בשמורת החולה והשני בגן החיות התנ"כי. אבל לא הרבה היה ידוע על המין. על סמך מספר הפרטים שנלכדו ועל סמך לכידות חוזרות ולפי מודל מעריכים חוקרים שבשטח השמורה יש כ-250 פרטים, אבל גם זה לא בטוח. ברשות בנו טרריומים (מכל שקוף וסגור המשמש לגידול חיות יבשה קטנות) ואתר נוסף שם יוכלו לגדול העגולשונים בנחת. אקולוג מרחב גליל עליון, יפתח סיני, הסביר כי "בנינו עבור העגולשון מספר בתי גידול, ואנחנו עוקבים אחריהם לראות האם הם מתרבים באופן טבעי".
מלכה, יחד עם סיני, הכינוי תוכנית פינוי של הצפרדעים לירושלים. אי אפשר היה לקחת סיכונים. "בגלל המלחמה והשריפות הגענו למסקנה שמסוכן להשאיר אותם שם. החשש העיקרי היה מהשריפות, וככל שהם גברו עלתה השאלה של מה עושים אם צריכים לפנות אותם. לא הרבה זמן לפני הפינוי מנהל השמורה ויורם הכינו פרוטוקול להעברה, והחלטנו לעשות העברה של חלק מהעגולשונים. העברנו כ- 20 פרטים אל גן החיות התנ"כי", הסביר סיני.
התגלית ב-2011
(צילום: עמית דולב, רט"ג)
למבצע הפינוי הם קראו "מבצע עגולשון". סיני סיפר: "העמסנו אותם עם הרבה אוכל ומזון בטרריומים, בין היתר חגבים וצרצרים, ונסענו לגן החיות התנ"כי בשני כלי רכב. בגן החיות קיבלו אותם תחת אחריותם, והרעיון הוא שיחזירו אותם אלינו לאחר המלחמה. בינתיים הייתה כבר שריפה באזור השמורה, שלשמחתנו הצליחו להשתלט עליה. אבל לא יכולנו לדעת שגרעין הרבייה לא ייפגע. בנוסף לקחנו את חלק מהפרטים הגדולים ושחררנו אותם. עשינו את ההשבה הראשונה לטבע בשמורה, בבית הגידול שהכנו עבורם מבעוד מועד. השנה הזו היא שנה מיוחדת. לראשונה יש בית גידול שהקמנו בטבע עבור העגולשונים, ועשינו השבה ראשונה. אנחנו רוצים למזער את הסיכונים בגלל שזה מין כל כך מיוחד. מדובר באחד מעשרת הדו חיים הנדירים בעולם, ואנחנו לא רוצים שהוא ייפגע".
מלכה אמר כי "אספנו ראשנים לגידול בשבי, ויש שאלות לגבי התזונה, הגידול וההתפתחות. אנחנו רוצים לנסות להביא אותם להתרבות בשבי. אם נצליח - נוכל להעתיק אותם למקומות בהם נרצה לשחרר אותם בעתיד. במלחמה, השמורה הייתה פתוחה למבקרים עד לפני כחודשיים. וכיוון שאנחנו לא נמצאים שם ביומיום, הוחלט לקחת את גרעין הרבייה ולהעביר אותו לגן החיות בירושלים. תכננו את זה עוד לפני המלחמה. במקביל לפרוייקט אצלנו, אנחנו מגדלים ראשנים עד שהם משלימים גלגול לטובת גן החיות בירושלים, כדי שגם הם יוכלו להביא אותם למצב של רבייה".
הצוות של גן החיות בירושלים קיבל את אנשי הרשות, שם קיבלו את הצפרדעים בחרדת קודש. "ממה שאני יודע הם שרדו את המעבר והוא בינתיים מוצלח", סיפר סיני. "אנחנו מקווים מאוד לקבל אותם בחזרה ברגע שתסתיים המלחמה וסכנת השריפות תשכך. גרעין הרבייה בשמורה הוא גרעין יחסית קטן, עם מעט פרטים, עשרות כל שנה. לא כולם הצליחו לשרוד. הרבה ממה שאנחנו עושים זה ניסוי וטעיה. למרות שיש הרבה התייעצות עם חוקרים שמלווים את זה, גם ברשות, בירושלים וגם עם מומחים בחו"ל. אחת הבעיות של הגרעין הוא שחלק מהפרטים, כאשר הם גדלים - הרגליים מתחילות להתנוון. חלקם מתו. יש מעט מידע על המין הזה. לא ידענו אפילו איך הם מתרבים. לקח זמן עד שיורם מצא ראשנים והתחלנו להבין את מחזורי הגלגול שלהם. הם יכולים להגיע למשקל של 140 גרם, זה הדו חי הכבד ביותר אצלנו. היום אנחנו יודעים כבר לזהות זכר ונקבה, אבל זה מאוד קשה. מדובר בצפרדע שמאוד נחבאת אל הכלים, היא מוסווית היטב, ובמים רק הראש והעיניים בחוץ".
אריאל קדם, רכז שמירת הטבע מגן החיות התנ"כי, סיפר על שיתוף הפעולה עם רשות הטבע והגנים. "בשנה שעברה קיבלנו 20 צפרדעים, במטרה לגדל אותם אצלנו. לשמחתנו צברנו ניסיון. כך יכולנו לקבל מהחולה את הצפרדעים שלהם", הוא אמר. "אנחנו מגדלים אותם בצורה מבוקרת, שני פרטים בכל טרריום עם טמפרטורה מבוקרת. זאת בניסיון לפצח את תהליכי הרבייה והגידול שלהם. תינוקות מביאים לטיפת חלב ורואים איפה הם על הגרף. יש לזה חשיבות לכל בעל חיים. אנחנו רוצים להבין את עקומת הגדילה של העגולשון. מתי בכלל הם בוגרים מינית? שנתיים? שלוש? אין לנו מושג באמת".
קדם הוסיף: "גילינו שגדול יותר לאו דווקא טוב יותר. פרטים שגדלו מהר יותר, פיתחו בעיות ברגליים האחוריות ולא הצליחו לאכול. היינו צריכים ללמוד לא לתת להם יותר מדי ולא מעט מדי מזון. אנחנו גם לא ממש יודעים מה הם אוכלים, אילו מינים ובאיזה היקף? עשינו להם אפילו בדיקת סי.טי. מי שסבלו מבעיות, סבלו ממחסור בסידן. בינתיים זה עובד טוב. יש להם חדר משלהם, מסודר, עם המון טרריומים. לטפל בהם זה כמו מפעל קטן. בינתיים החבר'ה שהגיעו בחולה עדיין בסדר. נאחסן אותם כמה שצריך, בתקווה שזה יהיה קצר יותר. למעשה כעת כל האוכלוסיה בשבי נמצאת במקום אחד אצלנו. אין עוד מקום בעולם שהם קיימים בו, חוץ מכמה פרטים בהחולה. זו הקבוצה היחידה בעולם. וכל חודש שעובר אנחנו לומדים עליהם עוד".
