הכירו את "הראשן מהגיהנום", או בשמו המדעי קרסיגירינוס סקוטיקוס (Crassigyrinus scoticus). שחזור דיגיטלי, שחיבר בין חלקי מאובנים, חשף מידע על אודותיו של הטורף הקדום, שהיה דמוי תנין. בזכות שיניו הענקיות, עיניו הגדולות ומגוון של התאמות חושיות, קרסיגירינוס סקוטיקוס התאים היטב לציד בביצות, שבהן הוא חי לפני למעלה מ-300 מיליון שנה.
ב-100 השנים האחרונות חוקרים מנסים להרחיב את הידע על המין הזה, שהוא קרוב משפחה של כמה מבעלי החיים הראשונים שהלכו על היבשה. עם זאת, כאשר כל המאובנים הידועים של טורף זה לא שרדו בשטחי הביצות שבהן הוא חי, משימה זו הפכה קשה ביותר. כעת, הודות לסריקת CT ולהדמיה תלת-ממדית שבוצעו כחלק מהמחקר שפורסם בכתב העת Journal of Vertebrate Palaeontology, הצליחו החוקרים לאחד את השברים יחדיו לראשונה, ולגלות כיצד הייתה נראית הגולגולת של החולייתן דמוי הדג מקבוצת הסטגוצפליה, שחי בתקופת הקרבון.
"חיה זו שוחזרה בעבר עם גולגולת גבוהה מאוד, בדומה לצלופח מוריי, בהתבסס על דגימת מאובניו שנמצאו בסקוטלנד. יחד עם זאת, כשניסיתי לחקות את הצורה הזו באמצעות סריקות ה-CT, זה פשוט לא הצליח, זאת מכיוון שאין סיכוי שחיה עם חך כה רחב וגג גולגולת צר כל כך הייתה יכולה להיות בעלת ראש כזה", אמרה ד"ר לורה פורו מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, המחברת הראשית של המחקר. היא הוסיפה כי בהדמיה שביצעה יחד עם עמיתיה התקבלה גולגולת דומה בצורתה לזו של תנין מודרני, עם שיניים ענקיות ולסתות חזקות, המאפשרות לאכול כמעט כל דבר שנקרה בדרכו של טורף קדום זה.
המחקר הנוכחי הוקדש לפרופ' ג'ני קלאק, פליאונטולוגית פורצת דרך שחוללה מהפכה בהבנת האבולוציה המוקדמת של בעלי ארבע רגליים (שם מדעי: Tetrapoda) - קבוצת בעלי חוליות שהתפתחה מדגים ממחלקת בעלי סנפירים בשרניים וכוללת את החולייתנים היבשתיים ובעלי ארבע רגליים - אשר הלכה לעולמה ב-2020 ממחלת הסרטן.
קרסיגירינוס הוא אמנם טטרפוד, אולם בניגוד לקרוביו הוא נחשב לבעל חיים מימי שחי בביצות שנמצאות במה שהיא כיום סקוטלנד ובחלקים מצפון אמריקה, מה שסיפק את התנאים לשימורו לאחר היכחדותו הסופית לאחר סוף הקרבון המיסיסיפי, כתוצאה מהתייבשות שטחי הביצות שבהן חי. "החיות הללו נשמרו בסלע עדין המספק ניגודיות רבה בסריקת CT. למרבה הצער, זה לא מספק שלמות מבנית רבה, שכן ככל שהחומר הרב שנערם על גבי שרידיו המאובנים של קרסיגירינוס, כך הם נמעכו יותר ויותר", הסבירה ד"ר פורו.
משמעות הדבר הייתה שהעצמות נשברו לחתיכות רבות, שנערמו זו על גבי זו, מה שהוביל בעבר למספר שחזורים שונים האחד מהשני. כדי לנסות ולבנות מחדש את הגולגולת, צוות החוקרות, שכלל גם את פרופ' אמילי רייפילד מאוניברסיטת בריסטול, השתמש בסריקות CT מארבע דגימות של קרסיגירינוס, כולל שלוש מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון. בין המאובנים הללו נכללו כל עצמות הגולגולת ובכך התאפשר לחוקרות לבנות מחדש את גולגולתו של הטטרפוד, שהתאפיין בגפיים זעירות שהוא כמעט ולא השתמש בהן, זנב רחב שהזכיר זנב סלמנדרה וכאמור עיניים גדולות שהיו מותאמות לראיית לילה או לראייה במים עכורים שבהם חי. "ברגע שזיהינו את כל העצמות, זה היה קצת כמו להרכיב פאזל תלת-ממדי", לדבריה של ד"ר פורו.
עם שם שפירושו "ראשן עבה", קרסיגירינוס לא בדיוק מעורר פחד. עם זאת, בתקופה שבה הוא חי, לפני 328-345 מיליון שנה, היה מדובר בטורף מפחיד. "אורכו של קרסיגירינוס היה בערך שניים עד שלושה מטרים, מה שנחשב לדי גדול לאותה תקופה. הוא כנראה התנהג בצורה דומה לתנינים מודרניים, בכך שארב לטרף מתחת לפני המים והשתמש בנשיכה החזקה שלו כדי לתפוס דגים קטנים", הסבירה ד"ר פורו, שהוסיפה כי צורת הגולגולת כללה מספר רכסים גרמיים שחיזקו את כוח הנשיכה של הטורף הקדום, שלו היו שתי שיניים חדות בלסתותיו.
בנוסף לכך, כל טרף שנקרה בדרכו נאלץ להתמודד גם עם מארג חושים מיוחדים שעזרו לבעל החיים הקדום לעקוב אחר טרפו, בין היתר באמצעות עיניו הגדולות ובאמצעות יכולת לזהות תנודות במים כתוצאה מתנועה שביצעו הדגים שטרף. כמו כן, הניחו החוקרות כי על סמך השחזור שיצרו, נראה כי בדומה לחלק מהדגים החיים, ייתכן שלקרסיגירינוס היה איבר רוסטרלי שעזר לו לזהות שדות חשמליים או לחלופין, ייתכן שהיה לו איבר יעקובסון, שקיים בקרב בעלי חיים כמו נחשים (שמשתמשים באיבר זה להרחת הטרף שלהם על ידי שליפת הלשון) ועוזר לזהות כימיקלים שונים.
"לבעלי החיים האלה היו חושים מאוד מפותחים, כך שאנחנו די בטוחות כי ייתכן שהיה להם איבר חישה נוסף בקדמת החוטם", סיכמה ד"ר פורו, אשר מתמקדת כעת במחקר המשך לאור העובדה שהגולגולת שוחזרה בהצלחה, שמטרתו תהיה לבצע סדרה של סימולציות ביומכניות כדי לראות למה עוד היה מסוגל הטורף הפרהיסטורי.