"כל ההתפתחויות האלה החלו אחרי שההורים שלי נפטרו. בעקבות זאת הבנתי שהחיים קצרים. תמיד ניסיתי למצוא חן בעיני אחרים, ועכשיו לא אכפת לי מזה. אני רוצה לדעת שעשיתי מה שמעניין אותי, לא להרשים אחרים. מבחינתי - לדעת אם יש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ זו שאלה כל כך מעניינת, שתשפיע עלינו בכל המובנים, וחייבים לבדוק אותה". במילים האלה מסכם פרופ' אברהם (אבי) לייב (Loeb), אסטרופיזיקאי בכיר מאוניברסיטת הרווארד, את רכבת ההרים המקצועית שעליה הוא דוהר בשנים האחרונות. הוא לא נרתע כל חייו המקצועיים מעיסוק בנושאים השנויים במחלוקת מדעית, כמו חורים שחורים או התפרצויות של קרני גמא. אך השינוי המשמעותי הגיע כשהחליט למקד חלק מעבודתו המקצועית בשאלה הטעונה אם יש חיים תבוניים אי שם ביקום, ובשאלת המשנה הטעונה עוד יותר: האם הם כבר ביקרו כאן?
אורח יוצא דופן
הפרק הנוכחי בסיפור של לייב התחיל באוקטובר 2017, כשאסטרונומים ממצפה כוכבים בהוואי זיהו עצם שקוטרו כמה מאות מטרים הנע במערכת השמש במהירות גבוהה במיוחד. מהירות כזו, גבוהה ממהירות המילוט מהכבידה של השמש, העידה שהוא כנראה הגיע ממקום אחר, מחוץ למערכת השמש. תחילה חשבו החוקרים שמדובר בשביט או באסטרואיד ממערכת שמש אחרת. ואולם, ניתוח מדוקדק של התצפיות שנעשו עליו לפני שהתרחק מחוץ לטווח של הטלסקופים, העלה מאפיינים שאינם מתאימים לעצם כזה. הם כללו מבנה ייחודי דמוי מקל או יריעה, שונה מהפרופורציות של עצמים טבעיים מוכרים, החזר אור חזק יותר משל העצמים שאנו מכירים וסטייה משונה ממסלולו, העשויה להעיד שעוד כוח השפיע עליו חוץ מהכבידה של השמש. בסופו של דבר הוענק לו השם 1I/2017 U1, כשהאות I מייצגת את המילה Interstellar – בין כוכבי, והספרה 1 את העובדה שהוא הראשון שהתגלה בקטגוריה הזו. הוא מוכר יותר בשם העממי שהעניקו לו החוקרים: "אוֹמוּאַמוּאַה" (‘Omuamua) שפירושו "סייר" או "חלוץ", בשפה ההוואית.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
לנבא את שפת החלבונים
לעכב את הסוכרת
מהי מיוטוניה דיסטרופית?
חוקרים רבים העלו השערות באשר למקורו של אוֹמוּאַמוּאַה, בהן שמדובר בגוש של חנקן קפוא, שבר משביט שנקרע לגזרים או שריד של כוכב לכת שהתפרק. לעומת רוב מוחלט של החוקרים שהתמקדו באפשרות שמדובר בעצם טבעי, לייב העלה את ההשערה כי אוֹמוּאַמוּאַה הוא ספינת חלל שייצרה תרבות חוצנית תבונית, או חלק מספינה כזו. על פי חלק מההשערות מדובר בעצם דמוי יריעה דקה ושטוחה, לאו דווקא הצורה דמוית הסיגר שהתקבעה בתודעה הציבורית בזכות איורים מוקדמים. לכן לייב ופוסט-דוקטורנט שלו, שמואל ביאלי (Bialy), הציעו שמדובר בסוג של מפרש שמש, יריעה בעלת שטח פנים גדול ומסה נמוכה מספיק כדי לנצל לתנועה את הפוטונים – חלקיקי האור האנרגטיים של השמש. האנושות כבר שיגרה כמה חלליות מפרש קטנות יחסית, ולייב עצמו הוא המנהל המדעי של מיזם Starshot Breakthrough, המציע לשגר למערכת השמש הסמוכה חלליות מפרש זעירות כאלה, ולהאיץ אותן למהירות עצומה בעזרת לייזרים חזקים מאוד.
הדמיה של אומואמוה
מעט הנתונים שיש לנו על אוֹמוּאַמוּאַה אינם מאפשרים נכון לעכשיו לקבוע מהו. אין לנו כלים מדעיים להפריך או לאשר את ההשערה של לייב, אבל גם אין ראיות חותכות לאף אחת מההשערות האחרות שהועלו לגבי טבעו של העצם הבין-כוכבי. אף על פי כן, לא מעט אסטרונומים זעמו על ההצעה של לייב. "בארץ האסטרונומיה לצעוק שמשהו הוא חייזרי זה כמו הילד שקרא 'זאב! זאב!'", כתב האסטרופיזיקאי שון ריימונד (Raymond) בבלוג שלו. הוא חזר על האימרה המפורסמת לפיה טענות יוצאות דופן יש לגבות בראיות יוצאות דופן, ואמר כי "הטענה שאוֹמוּאַמוּאַה הוא ספינת חלל של חוצנים היא הכי יוצאת דופן שאפשר, אבל לא רק שאין ראיות יוצאות דופן התומכות בה, אין לכך שום ראיות משכנעות כלל". ריימונד הוא גם חבר בצוות אסטרופיזקאים בינלאומי שהוביל את המעקב אחר אוֹמוּאַמוּאַה ואת ניתוח הנתונים הקשורים אליו. הצוות כולו חתום על מאמר שפורסם בכתב העת Nature ומסכם את ההשערות והמסקנות לגבי העצם שחלף במערכת השמש. "הטענות שאוֹמוּאַמוּאַה עשוי להיות עצם מלאכותי אינן מוצדקות כשמביאים בחשבון את כל גוף הידע הנוכחי בנוגע לגופים קטנים במערכת השמש והיווצרותם של גופים פלנטריים", סיכמו החוקרים.
התקשורת הפופולרית לא התרגשה מהביקורת המדעית ועטה על לייב כמוצאת שלל רב. גם הוא התמסר לחיבוק התקשורתי, עם שלל רעיונות – ספקולטיביים יותר או פחות – בדבר קיומן של תרבויות חוצניות תבוניות. בעקבות העניין הציבורי הוא גם פרסם את הדברים בספר "חוצן" (Extraterrestrial), שראה אור בתחילת 2021, זינק למעמד של רב-מכר ותורגם לשפות רבות (בעברית יצא בהוצאת דביר בתרגום עידית שורר). למרות שכותרת המשנה של הספר היא "הסימן הראשון לחיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ", ושהוא שופע ספקולציות על חיים תבוניים ברחבי היקום, לייב מקפיד לציין שרעיונותיו בעניין אוֹמוּאַמוּאַה ותרבויות חוצניות הם עדיין בגדר השערות. "כל מה שאני אומר הוא שזה מספיק מעניין כדי שנבדוק את הדברים בצורה מדעית", הוא הדגיש בראיון למכון דוידסון בביקורו בישראל בשבוע שעבר, ובמסגרתו גם נשא הרצאה לקהל הרחב במכון דוידסון. "כדי למצוא ראיות יוצאות דופן, דרוש תקציב יוצא דופן. מסקרן אותי מדוע הגוף הזה שונה מגופים אחרים, שנוצרו במערכת השמש. מסכימים איתי שהוא יוצא דופן, לא מסכימים איתי שזה עצם מלאכותי, ואני אומר שאנו צריכים לבחון את זה בכלים אובייקטיביים, לא לשלול אפשרויות".
לרדת לעומק העניין
הצלחת הספר הפכה את לייב לכוכב תקשורת ממש. "היו לי בערך 2,000 ראיונות בתקשורת, ובעקבות זה קיבלתי הרבה פניות, גם של מיליארדרים שביקשו לממן מחקר בנושא", סיפר לייב. "אחד מהם היה פרנק לוקיין (Laukien), הבעלים של תאגיד ברוקר (Bruker) לייצור מכשירי מעבדה. קיבלתי 1.7 מיליון דולר – רובם ממנו – למחקר מדעי בנושא, וייסדנו את מיזם "גלילאו" לחיפוש אחד סימנים של חיים תבוניים. כמאה חוקרים הצטרפו למיזם, ועוד כאלף פנו אלינו והביעו עניין".
לפרויקט, שהושק ב-2021, יש שלושה מרכיבים עיקריים. "הראשון הוא זיהוי הבלתי מזוהה", הסביר לייב. "הקמנו מערכת שסורקת את השמיים באור נראה, תת-אדום, גלי רדיו וגלי קול, בחיפוש אחר תופעות לא שגרתיות באטמוספרה הנמוכה. מערכת של בינה מלאכותית סורקת את הנתונים, ואנו מלמדים אותה לזהות את הדברים השגרתיים הטבעיים – כמו להקות ציפורים, והמלאכותיים – כמו מטוסים ורחפנים. הקמנו את המערכת בהרווארד בעלות של רבע מיליון דולר, ואנו מקווים להציב מערכות דומות במקומות נוספים. לנושא החיפוש אחר חוצנים יש הרבה היסטוריה, אבל לא ממש עסקו בו בצורה מדעית".
המרכיב השני הוא תכנון חללית שתוכל להתקרב לעצמים כמו אוֹמוּאַמוּאַה, כשנגלה אותם, ולצלם אותם בהפרדה גבוהה ממרחק קצר יחסית. "זה כמובן פרויקט בסדר גודל של מיליארדי דולרים, לא בטווח היכולות שלנו כרגע, והפרויקט שלנו עוסק בה בהיבט כללי של תכנון וקביעת הדרישות שיהיו מחללית כזו", הסביר לייב. "זו חללית שכבר צריכה להיות מוכנה בחלל, במסלול סביב כדור הארץ או בנקודת לגראנז', ולהיות מסוגלת לתמרן במהירות גבוהה, מעל 10 קילומטר בשנייה. טלסקופ ורה רובין, או LSST, אמור להתחיל ב-2024 סקר שמיים שיאפשר לו אולי לזהות עצמים כאלה, ואז יהיה אפשר לכוון אליהם את החללית".
המרכיב השלישי של פרויקט גלילאו קשור לאירוע שהתרחש לפני כמעט עשור. בינואר 2014 התפוצץ באטמוספרה מטאוריט בדרום האוקיינוס השקט, ושרידיו נפלו לים כ-180 קילומטר מצפון לפפואה-גיניאה החדשה. לייב ותלמיד המחקר אמיר סיראג' (Siraj), העריכו כבר ב-2019 כי על פי מהירותו של המטאוריט כפי שפורסמה בקטלוג המטאוריטים של נאס"א מדובר בעצם שמקורו מחוץ למערכת השמש. ואולם, רק בשנה האחרונה אישר חיל החלל האמריקאי, על פי מדידות במערכת המעקב שלו, כי המטאוריט נע במהירות של כ-45 קילומטר בשנייה – הרבה יותר מהר מכל המטאוריטים שאנו מכירים. לייב וסיראג' פרסמו את המסקנות במאמר מדעי, והשלב הבא מבחינת לייב הוא ניסיון לאתר את שרידיו במעמקי האוקיינוס.
"החישובים שלנו מראים כי על פי הגובה שהעצם התפוצץ בו, והלחצים שעמד בהם עד אז, הוא מורכב מחומר קשה יותר מכל מה שאנו מכירים. כבר שכרנו ספינה ייעודית, והתוכנית היא לצאת בעוד כמה חודשים לאזור ההתרסקות ולסרוק את קרקעית הים בעזרת מגנט נגרר". לשאלה אם יש ודאות כי המטאוריט אכן מגנטי השיב לייב שאין ודאות, וכי הכוונה היא גם לגרור רשת שתנסה לאסוף שברים מקרקעית הים. האתגר הזה גדול במיוחד, כי לדברי לייב האוכלוסייה הגדולה של השברים היא בסדר גודל של מילימטר. אתגר נוסף הוא איתור מקום הנפולה של המטאוריט. "בינתיים קיבלנו טווח של עשרה קילומטר ואנו מקווים לקבל מיקום מדויק יותר, כדי להגדיל את סיכויי ההצלחה. אם נמצא משהו ונגלה שזה אכן חומר מלאכותי שהגיע מחוץ למערכת השמש, זה יהיה המגע הראשון שלנו עם תרבות חוצנית".
איפה הכסף?
לצד מיזם גלילאו, שהוא פרויקט מדעי טהור, הקימו לוקיין ולייב גם מיזם מסחרי בשם "קופרניקוס", שמטרתו לשגר לחלל להקים גדולים של חלליות זעירות לשימוש מדעי או מסחרי. "אפשר לפזר חלליות כאלה במסלולים סביב מאדים או סביב הירח, למגוון יישומים – מחיפוש חיים ועד הקמת רשת GPS מקומית לניווט ואיכון", מסביר לייב.
החשיפה לכסף הפרטי, מחוץ לקרנות המחקר והגופים הממשלתיים שאחראים על רוב המימון של המחקר המדעי, פתחה בפני לייב אופקים חדשים. "התגלה לי בשנתיים האחרונות עולם חדש מחוץ לאקדמיה. פשוט ראו את החשיבות של הנושא", הוא אומר.
"הקרנות לא רוצות לממן מחקר בתחומים 'מסוכנים' בנימוק שהן לא רוצות לסכן את כספי משלם המיסים, לכן נושא כמו חיפוש חייזרים אינו מקבל מימון", טוען לייב. "עם זאת, בארצות הברית שני שלישים מהציבור מאמינים שיש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ – זה שיעור גבוה יותר מהמאמינים באלוהים. לכן אני חושב שזה צריך להפוך לתחום מחקר מרכזי, ולקבל מימון. תחום כמו תורת המיתרים, שאין אפילו בדל ראיה לנכונותו, הוא תחום מחקר לגיטימי מקבל מימון נדיב. השקיעו עשרה מיליארד דולר בחיפוש אחר חומר אפל ולא מצאו דבר, אבל ממשיכים לחפש. הבנת המשמעות של אוֹמוּאַמוּאַה היא נושא כל כך חשוב לאנושות וצריך לחקור אותו".
עם זאת, כשאני שואל את לייב אם ניסה לקבל מימון למחקרי חוצנים מקרנות מחקר או באפיקי מימון אקדמיים אחרים, הוא מודה שלא עשה זאת. "לא ניסיתי לקבל מענק מחקר בנושא הזה כי לא האמנתי שאפשר לזכות בו".
הרבה מטורפים בתחום
אחת הסיבות שחלק גדול מהקהילה המדעית נמנע מעיסוק מחקרי בחיפוש אחר חיים תבוניים, חוץ ממיעוט הראיות לקיומם, היא כנראה זיהוי של הנושא עם מדע בדיוני ושלל תיאוריות מופרכות, כולל תיאוריות קונספירציה על הסתרת מפגשים שהיו לכאורה עם תרבויות כאלה. "יש הרבה מטורפים בתחום", אומר לייב. "אנשים שמבחינתם הנושא הוא כמו דת, והם לא הולכים לפי הגישה המדעית. הם יוצאים נגד כל מי שלא מסכים עמם, ותקפו גם אותי לא מזמן, לאחר שביקשו ממני לבחון עצמים מוזרים שנראו בשמי אוקראינה. כשבדקתי את הנתונים הגעתי למסקנה שאומדן המרחק בהם שגוי, ומה שנראה בתצפיות הם עצמים קרובים הרבה יותר ממה שהם חשבו, כנראה טילים צבאיים. מתחו עלי ביקורת, אבל לא מפריעות לי התקפות אישיות. אני עשוי מטיטניום".
לייב מספר על סקר בריטי שמצא כי רוב האסטרונומים בממלכה הגיעו לעיסוק המקצועי בתחום בעקבות התעניינות מוקדמת במדע בדיוני. "יכול להיות שהרבה מהאנשים שמותחים ביקורת על העיסוק בחיפוש חוצנים דווקא מתעניינים מאוד בנושא", הוא מעלה השערה, "אבל הם חוששים 'לצאת מהארון' עקב התגובה של הקהילה המדעית ומעמידים פנים שהם מתנגדים לעיסוק בתחום".
גוף שכן עוסק שנים רבות בחיפוש סימני חיים תבוניים בחלל הוא מיזם SETI – ראשי תיבות של Search for ExtraTerrestrial Intelligence, "חיפוש אחר חיים תבוניים חוץ-ארציים". המיזם פועל בגלגולים שונים מאז שנות ה-60, ומשימתו היא זיהוי דפוסים העשויים להעיד על תרבות תבונית באותות רדיו המגיעים מהחלל. גם המיזם הזה לא מקבל מימון פדרלי בשלושת העשורים האחרונים, אבל לייב סבור שבכל מקרה, החיפוש הזה מתמקד במקום הלא נכון. "במקום לחפש בעומק החלל אותות שתרבויות תבוניות אולי שלחו, אנחנו צריכים ויכולים להסתכל הרבה יותר קרוב, ולראות אם כבר יש לנו חבילות מהם בתיבת הדואר שלנו", הוא אומר בהתייחסו לניסיון לאתר את שרידי המטאוריט הבין כוכבי, ולחיפוש של מיזם גלילאו אחר סימנים לנוכחות חוצנית בקרבת כדור הארץ.
המהפכה החשובה ביותר
אם וכאשר אכן יימצאו ראיות לקיומה של תרבות חוצנית תבונית, זו תהיה, לדברי לייב, המהפכה הגדולה ביותר של האנושות. "אני צופה שבשנים הבאות יתחוללו שלוש מהפכות שישנו את עתיד האנושות. אחת היא מהפכת הבינה המלאכותית, שתחליף בני אדם ובשלב מסוים תהפוך להיות בעלת תודעה. השנייה היא הגדלה משמעותית של תוחלת החיים שלנו – אם בני אדם יחיו הרבה יותר ממאה שנה יהיו לזה השלכות מרחיקות לכת. השלישית תתרחש אם נגלה שיש חיים תבוניים יותר חכמים מאיתנו. ייתכן מאוד שאם נפגוש תרבות כזו, נגלה שהיא התחילה להתפתח לפנינו וכבר עברה את השלבים המוקדמים שאנו נמצאים בהם. אני מאוד מקווה שנגלה את זה כי זו המהפכה החשובה ביותר".
גם אם נגלה יום אחד שיש חיים תבוניים ביקום, אולי אפילו בשביל החלב, וגם אם הם יהיו ממש בחצר האחורית שלנו מבחינה קוסמית, תקשורת עמם עלולה להיות בלתי אפשרית מכל בחינה מעשית, בגלל המרחק. אפילו אם הם נמצאים במערכת שמש קרובה – רק שלושים שנות אור מאיתנו – השיחה הקצרה ביותר עמם תדרוש 60 שנה מרגע שנשלח שאלה ועד שתגיע התשובה, כנראה לנכדים של מי ששלחו אותה. מסע אל השכנים הקוסמיים שלנו – גם בחלליות מהירות מאוד – ייקח עשרות או מאות אלפי שנים.
"ברגע שנמצא עצם כזה נוכל לגלות דברים חדשים, אם כי ייתכן שהתרבות ששלחה אותו כלל אינה קיימת עוד", מדגיש לייב. "אבל נוכל ללמוד עליה, ואולי לקבל רמזים איך צפוי להיראות העתיד שלנו. עם זאת, אם הם שלחו מכשיר כלשהו שעדיין מתפקד, ויש לו בינה מלאכותית, אולי נוכל לתקשר איתה, ואז תהיה לנו אינטראקציה עם תוצר של תרבות אחרת, גם אם לא עם התרבות עצמה".
להתרכז בדברים החשובים
לייב, שחגג לא מזמן יום הולדת 60, נולד וגדל במושב בית חנן בשפלה, להורים שעסקו בחקלאות. לאחר סיום התיכון התקבל לפרויקט "תלפיות" ובמסגרתו למד לתואר ראשון בפיזיקה ובמתמטיקה. את שירותו הצבאי עשה במרכז למחקר גרעיני שורק, ובמקביל המשיך בלימודים ובגיל 24 כבר השלים דוקטורט בפיזיקה באוניברסיטה העברית. שיתוף פעולה במסגרת עבודתו הביא אותו לארצות הברית, שם התקבל למכון למחקרים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון. ב-1993 קיבל משרת מחקר באוניברסיטת הרווארד, ומאז הוא שם, כולל תשע שנים כראש המחלקה לאסטרונומיה (2020-2011). מחקריו עוסקים בין השאר בהתפתחות המוקדמת של היקום, בהיווצרות הכוכבים הראשונים והגלקסיות המוקדמות ובתהליכי היווצרותם של חורים שחורים. הוא פרסם כ-800 מאמרים מדעיים וכמה ספרים אקדמיים, וכן כ-200 טורי דעה העוסקים במגוון נושאים מדעיים, פילוסופיים, אתיים, חברתיים ותרבותיים. לצד אלה הוא מסיים את העבודה על ספר מדע פופולרי נוסף, "בין כוכבי" (Interstellar) שאמור לראות אור בקיץ 2023, וכן מעורב בהפקת סדרת טלוויזיה של נטפליקס על בסיס "חוצן".
לשאלתי אם הוא לא חושש כי העיסוק הרב בנושא החייזרים והעניין התקשורתי בכך יסיטו אותו מעבודתו המדעית האחרת, הדגיש לייב כי הוא ממשיך גם בעבודה המדעית. "רק בחודשים האחרונים התפרסם מאמר שלי עם עוד סטודנט על חור שחור מסיבי בשולי הגלקסיה שלנו, ומאמר נוסף, שעורר הדים רבים בקהילה המדעית, על האפשרות להפריך את תיאוריית ההתנפחות המהירה של היקום הצעיר באמצעות זיהוי של קרינת רקע של גלים כבידתיים, שהייתה אמורה להשתנות בעקבות התנפחות כזו", אמר לייב. "אין ספק שאני ממשיך לעבוד אבל משתדל להתרכז בדברים היותר מיוחדים, אלה שיותר חשובים מבחינתי. זה לא קשור לפרסום שאני מקבל בתקשורת, אלא להבנה שאנו חיים זמן קצר. יש לי אולי עוד עשרים שנה שאהיה פעיל במחקר, ואני לא רוצה לבזבז אותן על דברים לא חשובים".
לייב משוכנע כי המהפכה שהוא מוביל תניב תוצאות כבר בשנה הקרובה. "אם נמצא משהו בחיפוש המטאוריט באוקיינוס, נוכל לגלות ממה הוא עשוי. אם לא – אנו שוקלים את האפשרות לחפש את שרידיו של מטאוריט בין כוכבי נוסף שזוהה בינתיים, וחלקיו נפלו ב-2017 באוקיינוס האטלנטי, מול חופי פורטוגל", אומר לייב. "כמו כן אנו נתחיל לנתח את נתוני התצפיות שלנו, ואולי נמצא סימנים לפעילות חוצנית. במקביל נמשך החיפוש אחר עוד עצמים כמו אוֹמוּאַמוּאַה”.
ומה אם המחקרים לא יניבו את התוצאות הרצויות? "ככה זה בחיים. כל מחקר בחזית המדע יכול להסתיים בכישלון", מדגיש לייב. "אתה לא יודע מה תמצא, אבל בטוח שאם לא תחפש – לא תמצא שום דבר".
ומתי תפסיק לחפש? "אם אעבוד על זה הרבה שנים ולא אמצא דבר, אעבור לנושא אחר. מה שמעניין אותי זה לנסות לחפש, ולא לפסול דברים מראש. הייתי רוצה שאנו, המדענים, נהיה כמו ילדים שחוקרים את העולם בסקרנות ובלי הנחות מוקדמות. בסיפור של אוֹמוּאַמוּאַה אני מרגיש כמו הילד שצעק שהמלך עירום. המדע אמור להיות מבוסס על סקרנות וגם על הנכונות לטעות. ואם לא ניקח סיכונים – לא נמצא".
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
