טבילה בכינרת וסיתות אבן: כלי הבזלת של תושביה הנטופים של מערת אל-ואד (מערת הנחל) מלפני כ-15 אלף שנים הגיעו ברובם מאזור הכינרת, מרחק של כ-60 עד 120 ק"מ ממקום מושבם שבכרמל, כך עולה ממחקר חדש של אוניברסיטת חיפה ואוניברסיטת מיינץ מגרמניה, שפורסם בכתב העת היוקרתי scientific Reports.
"מכיוון שלא מצאנו באתר בכרמל עדויות לפעולות העיבוד של הבזלת, אנחנו מניחים שהציידים-לקטים הנטופים הקדומים של הכרמל היו יוצאים למסעות לאזור הכינרת, בין היתר, כדי להביא משם את כלי הבזלת המעובדים", אמר פרופ' דני רוזנברג ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה, שעומד בראש מעבדה המתמחה בחקר כלים עתיקים ששימשו לעיבוד מזון והוביל את המחקר יחד עם ד"ר טטינה גלוהק מאוניברסיטת מיינץ.
התרבות הנטופית מתאפיינת בתחילת המעבר של שבטי ציידים-לקטים לסוג של יישובי קבע. פרופ' רוזנברג אמר כי הנטופים עדיין נעו במסלולי נדידה ארוכים, אולם הם גם החלו להקים אתרי קבע או קבע-למחצה, שבהם ישבו לתקופות ארוכות, להתנסות בחקלאות ראשונית, לייצר כלי אבן רבים ובמיוחד כאלה ששימשו אותם להכנת מזון. אחד מאתרי הבסיס הנאטופים המפורסמים ביותר היה במערת אל-ואד (מערת הנחל) שבכרמל, שנחפר על ידי פרופ' מינה וינשטיין-עברון, פרופ' דני קאופמן וד"ר ראובן ישורון ממכון זינמן לארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה. בחפירות באתר נמצאו מאות פריטי אבן שנחקרו על ידי פרופ' רוזנברג וצוותו, חלקם הגדול עשויים מבזלת. מכיוון שהבזלות בכרמל נדירות ועל פי רוב אינן מתאימות לייצור כלי אבן, ביקשו החוקרים לבדוק מהיכן הביאו תושבי אל-ואד את האבן.
פרופ' רוזנברג אמר כי בזלת הינה חומר גלם קשה במיוחד, שמחייב ידע והיכרות עמוקים עם תכונות הסלע וטכנולוגיות הייצור, על מנת להקטין את הסיכון לשבירה בתהליך הייצור. ולמרות כל הקשיים, הנאטופיים הצליחו ליצור עליים ארוכים וצרים, חלקם בעלי סימטריה מושלמת כמעט לצד כלים אחרים שחייבו יכולות סיתות מורכבות.
במחקר הנוכחי בחנו פרופ' רוזנברג וד"ר גלוהק בפעם הראשונה את ההרכב הגיאו-כימי של מאות נקודות הפקה פוטנציאליות של בזלת לייצור כלי אבן בישראל ובמקביל ניתחו את ההרכב הכימי של עשרות עליים בזלת ממערת אל-ואד. במחקר שערכו החוקרים במשך כ-10 שנים ופורסם לאחרונה, התברר כי המוצא של רוב רובם של העליים מאל-ואד הוא מאזור הכינרת.
תנועה עונתית למרחקים כאלה אינה מפתיעה בעולמם של לקטים ציידים בכלל ושל הנאטופים בפרט, וידוע שקיימו קשרי סחר עם אזורים רחוקים אף יותר. אולם מה שהפתיע בתוצאות המחקר החדש, הוא שלתושבי הכרמל הקדומים היו מקומות קרובים יותר להביא מהן בזלת, כמו למשל מאזור עמק יזרעאל ולמרות זאת הם בחרו להתמקד באזור הכינרת.
אז מה גרם לנטופים להתמקד דווקא באזור הכינרת? פרופ' רוזנברג אמר כי ישנם שני מודלים אפשריים. מודל אחד גורס, בפשטות, שהמומחים לסיתות עליי בזלת בתקופה ההיא ישבו בסביבת הכינרת, ולכן הנטופים של הכרמל ואולי של אתרים נוספים, הגיעו במיוחד לשם או שהחליפו חפצים כלשהם תמורת עליים בנקודה כלשהי לאורך הדרך. אולם העובדה שהחוקרים גילו שהבזלת הגיעה מנקודות רבות ומרוחקות יחסית זו מזו סביב הכינרת – יחד עם העובדה שכמעט שלא מוכרות עדויות לאתרים נאטופים באזור, בעיקר בראשית התקופה – מחלישה לטענתם את הסברה הזו.
המודל השני, שמקובל יותר על החוקרים, מציע שהנאטופים מהכרמל הגיעו בעצמם לאזור הכינרת, אולי כחלק מתנועה עונתית של כלל או חלק מהקהילה. מכך משתמע שהידע המורכב והניסיון בייצור כלים אלה היה שמור בין חברי הקהילה. "אנחנו לא בטוחים מדוע דווקא אזור הכינרת נבחר על ידי הנאטופים של אל-ואד ובמיוחד שמקורות בזלת איכותית נמצאים גם קרוב בהרבה לאתר, אך ייתכן שיריבויות או מערכות יחסים מתוחות בין קהילות נאטופיות שונות, או תנועה בעקבות מקורות מזון, הם שהכתיבו את מודל התנועה של אנשי אל-ואד גם בהקשר זה. המעבר של חלק מהקהילות הנאטופיות לישיבת קבע ולחקלאות ראשונית בוודאי גרם גם להתפתחות של תחושות הטריטוריאליות שלהן וחיזק את הקשר בינן ובין סביבת האתרים בהם חיו. ייתכן לכן שהבזלות באזורים הקרובים יותר לכרמל היו בתוך אזורי השליטה של קבוצות יריבות, מה שגרם לנאטופים של הכרמל להרחיק עד לאזור הכינרת, שלא היו מיושבים כמעט, אבל קשה מאד יהיה למצוא לכך עדויות ארכיאולוגיות", אמר פרופ' רוזנברג.
