במופע הריקוד Encounter, שהוצג באחרונה במבואה של אולם סלע במכון ויצמן למדע, הגשים פרופ' איתן גרוס חלום - להופיע בפני קהל. לפני שהפך למדען והקדיש את עצמו לחקר המיטוכונדריה - תחנות הכוח של התא - חלם פרופ' גרוס להיות רקדן מקצועי. חלומו לא התגשם, אך אהבתו הגדולה לריקוד שלחה אותו לחפש קשרים חדשים בין תנועה למדע.
(המופע שבו השתתף פרופ' גרוס. צילום: מכון ויצמן למדע)
כבר יותר מעשור שפרופ' גרוס רותם את החיבור העמוק שלו למדע, לריקוד ולקשרים ביניהם כדי לחשוף סטודנטים ומדענים במכון ויצמן למדע לחוויית השילוב בין התחומים. לאורך השנים הוא יזם שיתופי פעולה במכון עם רקדנים מלהקת בת-שבע שכללו סדנאות תנועה, הרצאות ופרויקטים משותפים. הוא אף פיתח קורס לסטודנטים במדרשת פיינברג בשם "תנודע" (הלחם של תנועה ומדע), בהנחייתו של הרקדן והכוריאוגרף שחר בנימיני, שאף השתתף באחרונה בתוכנית שהות אמן במכון ויצר בו את המופע Evolve. אם תשאלו את פרופ' גרוס, העשייה שלו מתמקדת כיום בשלושה תחומים: חקר הקשר בין חילוף חומרים במיטוכונדריה ומוות מתוכנת של תאים, חקר הקשר בין "התעייפות" אברונים אלה להתפתחות מחלת הפרקינסון, והעמקת ההבנה של הקשר בין תנועה להשראה מדעית.
בשנה החולפת הוא שיתף פעולה עם הרקדנית והאמנית האוסטרית אוליביה הילד – שותפתו לדואט Encounter. "המפגשים שלנו החלו בתקופת הקורונה והתקיימו בזום", מספר פרופ' גרוס. "כל עוד המפגש הוקדש למחשבות על המחקר שלי ועל עבודות המחול שלה יכולנו לקיים את הפגישות בזום, אבל כשהתחלנו לרקוד, זה נעשה קשה יותר. כשגבולות המדינות נפתחו, אוליביה הגיעה למכון לעבודה בסטודיו ולבניית מופע המתבסס על אימפרוביזציה מובנית. בהמשך נסעתי לכמה ימים לאוסטריה כדי להמשיך לעבוד על המופע. כמדען שרגיל לבוא כל יום למעבדה ולהתמקד במחקר, לעבוד יום שלם בסטודיו על תנועה ולגבש מופע הייתה חוויה מיוחדת במינה עבורי – שונה לגמרי מאורח חיי כחוקר.
"היה לי חשוב שהמופע יהיה אינטימי ושהקהל יהיה קרוב אלינו. לכן בחרתי לא להופיע על במה, אלא במבואה של אולם סלע. רקדנו על רצפת לינולאום שהובאה למקום במיוחד, והקהל ישב סביבנו. היופי בריקוד שנוצר היה הזרימה שלו, ההמשכיות, והקשר הבלתי-אמצעי שנוצר בינינו והוביל לאמון שהתנועה הבאה תבוא מאליה – גם אם אנחנו לא יודעים מה היא תהיה". המופע נמשך כחצי שעה, ובמהלכו הוקרנו גם קטעי וידיאו של תנועת המיטוכונדריה כפי שהיא נראית מבעד לעדשת המיקרוסקופ. בתום המופע שיתפו היוצרים את הקהל ברעיונות מחקריים שעלו מתוך העבודה המשותפת והשיבו לשאלות הצופים על הקשר בין מדע לריקוד ועל ההתמודדות עם מחלת הפרקינסון.
"לפני חמש שנים אובחנתי כחולה פרקינסון", מספר פרופ' גרוס, "וכאדם שמאוד מחובר לגוף ולתנועה שלו אני מוצא דרכים להתמודד עם המחלה בעזרת הריקוד. הרעד ביד שלי הוא לא דבר שאני מסתיר מהסביבה. זה חלק ממני, זה אפילו חלק בלתי-נפרד מהריקוד שלי, זה גוף שרוקד וגם רועד – זה גוף שחי את החיים. יש תנועה אחת במופע שחוזרת על עצמה והפכה לחלק מהכוריאוגרפיה והיא כשאני מכופף את היד שרועדת בעזרת היד השנייה, וכך אני מרגיע אותה".
בשנה האקדמית החולפת יזם פרופ' גרוס גם קורס חדש לסטודנטים בשם Senscience. מטרת הקורס, שבתרגום חופשי ניתן לכנותו "לחוש מדע", היא לפתח דרכי חשיבה חדשות במדע באמצעות חוויות גוף סובייקטיביות המתפתחות במהלך תנועה. את ההשראה לקורס קיבל פרופ' גרוס ממורו מיכאל שחרור, שהתמחה ב-Body Mind Centering (BMC), שיטה ל"אנטומיה חווייתית ותנועה התפתחותית".
את הקורס מעבירים שחרור ונעם כרמלי, מומחים עולמיים באימפרוביזציה תנועתית ואימפרוביזציית קונטקט. גם פרופ' גרוס משתתף בקורס ומדבר על תחומי העניין המדעיים שלו וכיצד אימפרוביזציה תנועתית עוזרת לו לפתח כיווני מחקר חדשים. 15 סטודנטים מכל הפקולטות השתתפו בקורס בסמסטר א' ואליהם הצטרפו חמישה נוספים בסמסטר ב'. החזון הוא לעודד את הסטודנטים המשתתפים לרתום את התובנות המתעוררות במהלך השיעור ליצירת כיווני מחקר חדשים במעבדה. שחרור עצמו הצטרף באחרונה למעבדתו של פרופ' גרוס במחלקה לאימונולוגיה ורגנרציה ביולוגית ושם הוא מנסה לשלב תובנות שעלו במהלך הקורס במחקר השוטף המתבצע במעבדה.
4 צפייה בגלריה
משתתפי Senscience. לרתום את התובנות המתעוררות במהלך הריקוד לכיווני מחקר חדשים במעבדה
(צילום: רואיה מידן)
"התהליך שאנחנו עוברים מחבר אותנו לעולמות שלא חווינו קודם. זה מחדד את החושים ועוזר לעבוד אחרת עם מכשירים במעבדה, להעריך יותר את מה שאנחנו רואים מבעד לעדשת המיקרוסקופ ולהיות מחוברים יותר לניסויים שאנו מבצעים", אומר ד"ר פרנצ'סקו גרקו, חוקר בתר-דוקטוריאלי ביחידה לארכאולוגיה מדעית, שהשתתף בקורס. "זה מכניס תנועה למחשבה", מוסיף אלון ברשף, שהיה תלמיד מחקר במחלקה למדעים ביומולקולריים. "תוך כדי תנועה, ריקוד ומגע אני חושבת על תנועת מולקולות, על כימיה, על איך הגוף שלנו עובד, והכל מתחבר למדע שמעסיק אותי ולצורך להתחבר לסביבה ולתחומי מחקר חדשים כדי לקבל את התמונה הכוללת", אומרת יוליה אווה-פורטמולר מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה. את שני מחזורי הקורס שהתקיימו עד כה במדרשה ליוותה גם הצלמת רואיה מידן שהשתתפה גם בהפקת מופע הדואט.
בימים אלה עובד פרופ' גרוס עם כרמלי ועם ד"ר ורד אביב על קורס חדש בשם Move Weizmann – שיתוף פעולה בין האקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים ובין מכון ויצמן למדע. "דרך אחרת לחיבור בין מדע לריקוד היא לחשוף סטודנטים למחול לעולם המדע – ולא רק סטודנטים למדע לעולם המחול", אומר פרופ' גרוס. במסגרת קורס זה, חמישה פרופסורים מתחומי מחקר שונים במכון – פרופ' ורד רום-קידר (מתמטיקה), פרופ' רני בודניק (פיסיקה), פרופ' אמנון הורוביץ (כימיה) והפרופסורים גד אשר וגרוס (ביולוגיה) – מרצים בפני סטודנטים לתואר שני למחול ולסטודנטים במכון על מחקריהם ומשתתפים בבניית יצירות מחול חדשות. "בסופו של דבר, המטרה של כל המפגשים והפעילויות היא לתת השראה למחקרים של אנשי המכון", מסכם פרופ' גרוס עשור של ריקוד ומדע. "אולי אם ננסה לחוש את התהליכים שמתרחשים בתוך גופנו תוך כדי תנועה, נקבל רעיונות חדשים למחקרים המדעיים שלנו".
