בתקופת הקרח יונקים ענקיים כמו ממותה, בעלי ניבי חרב וקרנף צמרירי שוטטו בצפון אירופה ובאמריקה. האוקיינוסים הקרים של חצי הכדור הצפוני היו גם ביתם של ענקים כמו פרת הים של שטלר, שארכה עד שמונה מטרים ושקלה עד עשרה טונות, ונכחדה לפני 254 שנה. כעת, צוות חוקרים מגרמניה וארצות הברית הצליח לפענח את הגנום של המין הזה מתקופת הקרח, באמצעות עצמות מאובנים של 12 פרטים. במקביל, מצאו החוקרים קשר בין המין הנכחד למחלות עור של ימינו בבני אדם.
פרת הים הענקית התגלתה ב-1741 על ידי הזואולוג והבוטנאי גאורג וילהלם שטלר ולימים נקראה על שמו. חוקר הטבע מהמאה ה-18 התעניין לא רק בגודלו העצום של מין זה, שהיה הגדול מבין משפחת הריטינות (יונקים ימיים מסדרת התחשאים), אלא גם בעור יוצא הדופן דמוי הקליפה שלו. שטלר תיאר זאת כ"עור עבה עד כדי כך שהוא דומה יותר לקליפת עץ אלון ישנה מאשר לעור של חיה".
מרקם דמוי קליפת עץ כזה של האפידרמיס (הקרום החיצוני של העור) אינו מופיע בשאר היונקים הימיים בסדרת התחשאים (סירנות), שחיים כיום אך ורק במים טרופיים. על פי ההשערה שרווחה בקרב מדענים בעבר, האפידרמיס דמוי הקליפה הוא תוצאה של האכלת טפילים, בנוסף לכך שמבנה העור סייע בבידוד חום ובכך הגן היטב על פרת הים מפני הקור בתקופת הקרח ומפני פציעות קור בים הקוטב.
במחקר הנוכחי, המדענים בראשות ד"ר דיאנה לה דוק ופרופ' טורסטן שונברג מאוניברסיטת לייפציג, פרופ' מייקל הופרייטר מאוניברסיטת פוטסדאם ופרופ' בת' שפירו מאוניברסיטת קליפורניה, מראים שהגנום של פרת הים של שטלר חושף שינויים תפקודיים, שהיו אחראים לעור דמוי הקליפה ולהסתגלות לקור. כדי לגלות זאת, צוות המחקר בינלאומי מגרמניה ומארה"ב שיחזר את הגנום של המין הנכחד הזה, שנעלם לגמרי בשנת 1768 - 27 שנה בלבד מאז שהתגלה, משרידי עצמות מאובנים של 12 פרטים שונים.
"התוצאה המרהיבה ביותר של החקירות שלנו היא שהבהרנו מדוע לענק הזה של הים היה עור דמוי קליפת עץ", אמרה ד"ר לה דוק מהמכון לגנטיקה אנושית בבית החולים האוניברסיטאי באוניברסיטת לייפציג. המדענים מצאו השבתות של גנים בגנום פרת הים של שטלר, הנחוצים למבנה התקין של השכבה החיצונית ביותר של האפידרמיס, אותם גנים כמו בעורו של אדם. "פגמים תורשתיים מסוג זה נובעים כתוצאה מגנים שנקראים Lipoxygenase, המובילים למה שמכונה איכטיוזיס בבני אדם, המתבטאת בקשקשת של העור. תופעה זו מאופיינת בהתעבות והתקשות של שכבת העור העליונה עם קשקשים גדולים", אמר פרופ' שונברג ממכון רודולף שונהיימר לביוכימיה באוניברסיטת לייפציג. "תוצאות המחקר שלנו גם מחדדות את השקפתנו על התמונה הקלינית הזו. ייתכן שכאן טמון המפתח לגישות טיפוליות חדשות", הסביר פרופ' שונברג.
המדענים איתרו את הפגם הגנטי על ידי השוואת הגנום של פרת הים לזה של קרוב המשפחה הקרוב ביותר שלה, הדוגונג, שמוכר גם בשם תחש המשכן (היחיד ששרד ממשפחת הריטינות שבסדרת התחשאים). החוקרים קיבלו תמיכה למחקרם ממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג, שמתחמחה בביואינפורמטיקה (מידע ביולוגי באמצעות מחשב) בניתוח דנ"א עתיק.
כתוצאה מכך, מצאו החוקרים עדויות חשובות לשינויים גנטיים שאולי תרמו להסתגלות לבית הגידול הקריר של צפון האוקיינוס השקט באות תקופה. "זוהי דוגמה מרשימה לאופן שבו פגמים בגנים יכולים לא רק לגרום למחלות, אלא יש להם גם יתרונות בהתאם לבית הגידול", אמר פרופ' הופרייטר מאוניברסיטת פוטסדאם. יתר על כן, נתוני הגנום חשפו ירידה דרמטית בגודל האוכלוסייה. זה התחיל 500 אלף שנה לפני שהמין התגלה וייתכן שתרם להכחדתו. "עם הבירור הגנטי המולקולרי של היום, המחקר שלנו סוגר מעגל של תצפית מדויקת של חוקר טבע גרמני בתחילת המאה ה-18", סיכם פרופ' הופרייטר.
המין הזה של פרות הים נחשב טרף קל למדי לציידים. פרת הים הייתה ידידותית ולא פחדה מבני אדם - מה שעזר לצוד אותה בקלות למזון, וכך בעצם נכחד המין הזה.
