כשלטאת אנוליס המים (Anolis aquaticus) נמצאת על פני היבשה, היא מנסה להסתוות מפני טורפיה באמצעות צבע עורה בגווני ירוק-חום. אולם ללטאה זו, שנפוצה באזורים הטרופיים של קוסטה ריקה ופנמה, יש מאפיינים אמפיביים, שעוזרים לה לצלול מתחת למים.
לטאת אנוליס המים
(צילום: לינדסי סווירק)
ד"ר לינדזי סווירק מאוניברסיטת בינגהמטון בניו יורק, חוקרת את המין הזה, מה שהביא אותה לתעד את דפוסי ההתנהגות הייחודיים שלה בסביבות מימיות, מה שמסייע ללטאה הקטנה להינצל מטורפיה השונים, ברגע שהיא חשה בסכנה. "אנחנו יודעים שהלטאות הללו יכולות להישאר מתחת למים זמן רב, תוך שהן משתמשות בבועות אותן הן יוצרות כבלוני חמצן", הסבירה החוקרת.
כדי לגלות האם הבועה הזו משרתת תפקיד פונקציונלי בנשימה או שהיא רק תוצר לוואי של רפלקס נשימתי או תכונות העור של אנוליס המים, מרחה ד"ר סוויירק על עורן של מספר לטאות חומר שומני, במטרה שימנע את היווצרות הבועות, זאת כחלק ממחקר שפורסם בכתב העת Biology Letters.
2 צפייה בגלריה
לטאת אנוליס המים מייצרת בועה שמסייעת לה להאריך את השהות מתחת למים, ובכך להינצל מטורפיה
(צילום: Lindsey Swierk)
"עור הלטאה הוא הידרופובי. בדרך כלל, זה מאפשר לאוויר להיצמד בחוזקה לעור, מה שמאפשר לבועה זו להיווצר. אבל כאשר מורחים על עור הלטאה חומר מרכך ושומני, האוויר לא נצמד לעור, מה שמונע בתורו את היווצרותן של הבועות", הסבירה ד"ר סווירק.
היא תיעדה את מספר הבועות שהלטאות הספציפיות הללו יכולות לייצר ואת משך הזמן שבו הן יכולות להישאר מתחת למים, תוך השוואה ללטאות בקבוצת ביקורת, שעליהן לא נמרח החומר, מה שאפשר להן להמשיך בדפוס הייחודי מתחת למים.
ממצאי המחקר הצביעו על כך שהלטאות בקבוצת הביקורת נשארו מתחת למים כשליש זמן יותר מהלטאות שנמרחו בחומר השומני, שמנע מהן ליצור את בועות הנשימה. "מדובר על ממצא משמעותי וראשון מסוגו, שמאשר כי לבועות שנוצרות על ידי לטאות אנוליס המים יש תפקיד מכריע במשך הזמן שלהן מתחת למים, מה שבתורו מספק להן מפלט מטורפיהן, כמו למשל ציפורים ונחשים, ומסייע להן בהישרדותן".
לדברי ד"ר סויירק, הלטאות הקטנות מזנקות אל המים, שם הן מוגנות ומוסוות די טוב, עד שהסכנה חולפת. "להערכתי, לטאות אנוליס המים יכולות להישאר מתחת למים למשך לפחות כ-20 דקות, אם כי ייתכן שהבועות אותן הן מייצרות עשויות להאריך את פרק הזמן הזה", אומרת ד"ר סווירק.
כעת, מתכוונת ד"ר סווירק להמשיך במחקר, תוך שימת דגש על ההערכה כי לטאת אנוליס המים גדולה מכדי להסתמך רק על החמצן שנאגר בבועה אותה היא מייצרת. מכיוון שהידע על שימוש בבועות בקרב בעלי חוליות איננו רב בקרב הקהילה המדעית, ממצאי המחקר הנוכחי ומחקרים עתידיים בנושא, עשויים לשפוך אור חדש על התנהגות חדשה של בעלי החיים הללו.
"ישנם חובבי צלילה רבים שדיברו איתי והביעו עניין רב באופן שבו בעלי חיים עושים את אותו הדבר", אומרת ד"ר סווירק. "כעת, נפלה בחלקי ההזדמנות לרגש את אותם אנשים באמצעות המחקר שערכתי, שמציג בפניהם כיצד מה שהם אוהבים לעשות קורה הלכה למעשה גם בטבע. מסתבר כי גם בבעלי חיים שנראים רגילים לגמרי - תמיד ניתן לגלות דברים חדשים".
