האסטרונאוט הישראלי השני, איתן סטיבה, שחזר בשיחה עם עיתונאים את הרגעים המרגשים במשימת "רקיע" לתחנת החלל הבינלאומית וסיפר על ההסתגלות לכוח המשיכה - בימים הראשונים בכדור הארץ, לאחר ששהה 17 ימים בחלל.
איתן סטיבה בשיחה עם עיתונאים
(צילום: משימת רקיע)
סטיבה, שנמצא ביוסטון, שם מתחקרים את המשימה במטה אקסיום, התייחס לרגעי ההמראה והנחיתה, שני השלבים הכי מסוכנים במשימה. "מבחינת הרגשה פיזיולוגית, השיגור פחות קשה מטיסה במטוס קרב, מבחינת התאוצות", הוא הסביר. "אני יכול להגיד שהיה שיגור מהנה, כי הוא 1.5 ג'י ועולה ל-2 ג'י. זה ג'י נעים על הגב, הכיסא נצמד אליך מאחורה. מה שמעניין הוא שהתאוצה לא מפסיקה. דקות ארוכות יש תאוצה והיא עולה עד שאנחנו מגיעים בסוף הדרך ל-27 אלף קמ"ש. המאמץ הוא אפשרי לכל אחד".
על רגעי השיגור, הוא הוסיף: "השלב ההתחלתי של השיגור הוא עדין, הטיל יוצא בעדינות. אחרי כמה דקות אנחנו בסביבה כהה לגמרי. עד שלא השתחררנו מהכיסאות לא יכולנו לראות את כדור הארץ. בשיגור צעקנו משמחה וחיכינו להמשך".
על שלב הכניסה לאטמוספירה, שבמהלכה מתנתק הקשר עם מרכז הבקרה של נאס"א ביוסטון, שלב שבו אירע אסון מעבורת החלל קולומביה ב-2003, סיפר סטיבה: "הייתי מודע לשבע הדקות האלה של איבוד קשר עם הקרקע, התכוננו לזה. בשבע דקות האלה שוחחנו בינינו והתרגשנו מאוד", הוא שחזר. "זכרתי באותם רגעים שזו הנקודה הרגישה שלצערנו אילן וצוות הקולומביה לא עברו אותה. זה עבר מהר, הקשר חודש שוב. אחר כך, כשנחתנו, היינו בים לא סוער, קצת גלי. התייחסנו לזה בשמחה, עם נדנודים נעימים עד שהצוות הגיע, והרים את החללית לספינה".
חללית הדרגון ובה איתן סטיבה נחתה מול חופי פלורידה
(צילום: SpaceX, אקסיום ספייס)
לאחר שיצא מהחללית, נעזר סטיבה בשני אנשים של SpaceX בצעדיו הראשונים. על כך הוא סיפר: "כשנחתו וזה ב-1 ג'י – ניסינו להרים את הידיים והרגליים והרגשנו שזה קשה. הנוזלים בגוף לא מאוזנים, אז קשה ללכת. הרגליים פחות רגישות. אז האחיזה לא כל כך נוחה. אז בימים הראשונים קיבלנו תמיכה, הלכנו מאוד בזהירות. שאר התחושות הפיזיולוגיות הן לא כל כך משמעותיות".
"גם הרוסים עזרו לנו"
בזמן שהות ארבעת האסטרונאוטים הפרטיים בתחנת החלל, היו בתחנה עוד שבעה אסטרונאוטים - שלושה אמריקנים, שלושה רוסים וגרמני. על הקשר בין האנשים בתחנה, סיפר סטיבה: "האסטרונאוטים גם של נאס"א, גם הרוסים, וגם האירופי – היו תמיד זמינים לעזור לנו. כשהייתה לי שאלה הם ישר הצטרפו ועזרו. כמובן שהם מרחפים בתחנה יותר מהר מאיתנו".
על הריחוף בחלל, הוא פירט: "זה מאוד לא טבעי לרחף. זה משהו שמסבירים לך ואתה יודע מה לעשות. אסור לקחת דברים בידיים, אלא צריך לשים דברים בכיסים. לפעמים יש פקקי תנועה באזורים מסוימים. לוקח כמה ימים עד שהגוף והראש מתרגלים – לאחר שמתרגלים הריחוף הוא אושר. זו יכולת מדהימה".
האסטרונאוט הישראלי איתן סטיבה נפרד מתחנת החלל
(צילום: נאס"א)
סטיבה - שהיה בסך הכול בחלל 17 ימים, שעה ו-49 דקות - נשאל אם הוא רואה את עצמו כאסטרונאוט או תייר חלל. "מבחינתי לא היה לזה שום משמעות", הוא אמר. "השאלה של אסטרונאוט, תייר חלל, זו שאלה שצריך להפנות לאקדמיה ללשון עברית. מבחינת נאס"א, סוכנות החלל האירופית, סוכנות החלל היפנית וסוכנות החלל הקנדית - אנחנו אסטרונאוטים פרטיים, כלומר לא נשלחו על ידי סוכנות חלל". בנושא זה הוא הדגיש את הצורך בשילוב המגזר הפרטי בחקר החלל: "כל הרעיון של שיתוף פעולה בין המגזר הפרטי לממשלתי או העתיד של חקר החלל".
הוא התייחס גם לביקורת שהועלתה על כך שהיה יכול לתרום את עשרות מיליוני הדולרים, אותם שילם עבור הטיסה לחלל. "ההשקעה במסע לחלל היא לא במקום, אלא בנוסף", אמר סטיבה. "אנחנו כמשפחה תורמים הרבה ולא צריך למנות את זה. המסע לחלל הוא יקר, וזה נעשה בתשלום פרטי. אסטרונאוט שנשלח על ידי ממשלה, ממומן על ידי כסף ציבורי".
שעת סיפור עם איתן סטיבה מתחנת החלל הבינלאומית
(צילום: משימת רקיע)
סטיבה, שערך 34 ניסויים בתחנת החלל, אמר כי המשימה סייעה לחוקרים רבים בישראל. "אתם יכולים לראות יותר טוב מה 'רקיע' עשתה בארץ למערכת החינוך ולמדענים", הוא אמר. "עשינו המון מדע, אם זה צפייה על כדור הארץ, בקרה על סופות ברקים, עבודה על DNA, גנים, יצירת עדשות. כל אחד מהשותפים למסע יוכל לפרט על התוצאות".
על העתיד של הסקטור הפרטי בחלל, אמר: "המטרה של הסוכנויות היא לחקור את החלל העמוק, ולהשאיר את החלל הקרוב לחברות פרטיות. אני רואה את זה מתפתח יפה. אקסיום כבר הרכיבו את המשימה הבאה עם ארבעה אסטרונאוטים. אני רואה את זה מתפתח מהר מאוד".
