בישראל 41 מיני נחשים, מתוכם תשעה מינים המוגדרים כארסיים. מדובר בצפע מצוי, צפע חרמון, עכן קטן, עכן גדול, עכן חרטומים, אפעה, שפיפון, פתן שחור וצפעון שחור, הידוע גם בשם שרף עין גדי.
הצפעון השחור נפוץ בעיקר באזורים מדבריים או חצי מדבריים, ממורדות הגלבוע בצפון, דרך בקעת הירדן ועד מדבר יהודה, הנגב והערבה. אורכו הוא עד 85 ס"מ ועובי גופו בבגרותו כעובי אגודל של אדם בוגר. צבעו שחור אחיד לחלוטין ומבריק. הראש מחודד בקצה ורוחבו של הראש אינו עולה על רוחב הגוף. העיניים שלו קטנות ושחורות.
הצפעון השחור התגלה באזור עין גדי בשנת 1944 על ידי הינרייך מנדלסון, פרופ' לזואולוגיה. הזואולוג, שלא הכיר את הנחש, לכד אותו לצורך התבוננות מקרוב. ליתר ביטחון הוא אחז בנחש מאחורי ראשו.
מה שפרופ' מנדלסון לא ידע, הוא שלנחש שלכד יש מנגנון הכשה שונה לחלוטין מכל נחש שפגש עד אותו יום. הנחש הזיז את ראשו הצידה ומבלי לפתוח את פיו, הכיש את הפרופ' באצבע. פרופ' היינריך זכה באותו היום גם לתעד מין חדש של נחש וגם לתעד את ההכשה הראשונה של אותו מין במכה אחת. הפרופ' שרד את ההכשה ולמעשה סבל מתסמינים ארוכי טווח רק באזור האצבע, שאותה הכיש הנחש.
הנחש שאותו גילה אז פרופ' מנדלסון היה הצפעון השחור, או בשמו הלא רשמי - שרף עין גדי - על שם המקום שבו תועד לראשונה. כיום אנחנו יודעים שמדובר בנחש שמבלה את רוב זמנו במחילות מתחת לפני הקרקע, שם הוא נוהג לצוד את טרפו, בעיקר לטאות קטנות.
כיוון שהמחילות שבהן נמצאות הלטאות צרות וצפופות, קשה מאוד להכיש את הטרף בפה פתוח. כדי להתמודד עם הבעיה הזו, התפתחו בצפעון כמה התאמות שהופכות אותו למומחה לציד במחילות צרות. בלוטות הארס שלו ארוכות במיוחד, עד כחמישית מאורך הגוף, מה שמאפשר לראשו להישאר ברוחב הגוף, בניגוד למשל לראש ה"משולש" של הצפע.
כמו כן, מבנה שיני הארס של הצפעון מאפשר לו לשלוף שן ארס בודדת, מבלי לפתוח את הפה ולדקור את טרפו במין תנועת נגיחה הצידה. שיטת הכשה זו יחודית לצפעון מבין כל הנחשים הארסיים בישראל.
למרות היותו הנחש בעל הארס החזק בישראל (על סמך מדידות שנערכו בעכברי מעבדה), מקרי מוות של בני אדם מהכשת צפעון שחור בישראל נדירים במיוחד, שניים עד שלושה מקרי מוות מאז קום המדינה. הסיבות למיעוט מקרי המוות רבות. כיוון שהוא חי באזורים מדבריים שאינם מאוכלסים בצפיפות ואת רוב זמנו הוא מבלה מתחת לקרקע הוא אינו פוגש הרבה בני אדם. בנוסף הוא אינו אגרסיבי ואינו ממהר להכיש, גם כשמטרידים אותו. אך הסיבה המשמעותית ביותר נעוצה, תרתי משמע, במבנה שיני הארס שלו שלרוב לא חודרות הרבה מעבר לעור.
3 צפייה בגלריה
כאשר הצפעון מרגיש מאויים, הוא נוטה להתגלגל מסביב לעצמו ולהחביא את ראשו מתחת לגוף
(צילום: גיא חיימוביץ)
במקרה שנתקלים בצפעון בבית מומלץ לקרוא ללוכד נחשים מוסמך, שילכוד את הנחש וישחרר אותו הרחק ממגורי אדם. אם נתקלים בו בטבע, ניתן לשמור על מרחק ביטחון של מעל למטר ולצפות בו בביטחון, מכיוון שמדובר על נחש איטי ולא אגרסיבי, שכמו כל נחשי ישראל הארסיים אינו יוזם מגע כל עוד לא מתגרים בו או מפתיעים אותו.
חשוב לציין שכל נחשי ישראל הם בעלי חיים מוגנים על פי חוק ואין לפגוע בהם באף צורה.
