מי מאיתנו לא נתקל לפחות פעם בשבוע בצואת כלבים על המדרכה או על הדשא, שבעלי הכלב לא הרימו וזרקו לפח. כדי לנסות להתמודד עם הבעיה המטרידה הזו, אישרה אתמול (יום ג') מליאת הכנסת הצעת חוק להקמת מאגר מידע גנטי של כלבים, שבאמצעותו יהיה ניתן לאתר בעלי כלב שגלליו נמצאו ברשות הרבים בתחומה.
אבל למרות הכוונות הטובות, לא בטוח שנראה בקרוב פקחים אוספים דגימות צואה מהמדרכות, שולחים אותן למעבדות, ומחלקים דוחות לבעלי הכלבים שלא אספו את מה שחיית המחמד שלהם השאירה על המדרכה. למה? פשוט כי לחוק אין שיניים: האחריות נזרקת לרשות המקומית, מדובר ברשות ולא בחובה, וגם אם יוקם מאגר - יהיה קשה מאוד ליישם את החוק.
בדיון שנערך בשבוע שעבר בוועדת הכלכלה של הכנסת, פירטו כמה נציגים של משרדי ממשלה את הקשיים הצפויים ביישום החוק. בין היתר עלתה המחלוקת באשר לשאלה האם ניתן יהיה לחייב או לקנוס בעלי כלבים שלא ירצו לתת דגימה למאגר. כי הרי במצב שבו לא תהיה חובה או סנקציה על בעלי כלבים לתת דגימה למאגר - הוא לא יהיה אפקטיבי בכלל.
כמובן, מי שמתכופף ואוסף את הצואה של כלבו ולאחר מכן זורק אותה לפח, לא יחשוש למסור דגימה. אך מנגד, אלו שממשיכים בדרכם ולא אכפת להם מהסכנה הבריאותית שבהשארת הצואה על המדרכה, ימשיכו לצפצף על הרשויות ולא ימסרו דגימה - בעיקר כיוון שאין סנקציות על הסרבנים.
מעבר לכך, החוק שאושר זורק כאמור את האחריות לרשויות המקומיות. "מוצע להסמיך רשות מקומית שתרצה בכך להקים ולהפעיל בתחומה מאגר DNA מקומי לכלבים אשר בעליהם מתגוררים דרך קבע באותה רשות", נכתב בהסבר לחוק. כלומר, רק רשות שתרצה להשקיע כספים בהקמת המאגר, ותקווה שתושביה יגיעו בהמוניהם כדי למסור דגימות - תוכל ליישם את החוק.
לכן, סביר להניח שרוב הרשויות ימשיכו בשיטה הישנה של "תפיסה על חם" באמצעות פקחים חדי עיניים, בשל העלות של הקמת המאגר וסימן השאלה הגדול - כמה מבעלי הכלבים ימסרו דגימות לעירייה.
באותו דיון בוועדת הכלכלה העלתה נציגת משרד החקלאות סוגיה שבטח יוזמי החוק, חברי הכנסת נאור שירי ואלי דלל, לא לקחו בחשבון. הנציגה הביעה חשש כי אם תהיה חובה למסור דגימות בעלי כלבים, לא יעשו להם חיסון לכלבת, או חמור מכך - ינטשו אותם.
אתמול, בדיון במליאת הכנסת, ח"כ שירי תקף את משרדי הממשלה, שלא רוצים לקחת אחריות על הנושא. "משרדי הממשלה במדינת ישראל, על החוק הזה, אף אחד לא היה מוכן לקחת אחריות", הוא אמר במליאה מול 15 חברי כנסת שהגיעו לתמוך בהצעה. "לא נתקלנו בתופעה כזו, אני אומר לכם, מעולם. יושב ח"כ דוד ביטן (יו"ר ועדת הכלכלה) ומתחנן למשרד אחד שיעשה את העבודה שלו. התשובות היו מדהימות: משרד הפנים לא הבין למה הוא קשור להצעת החוק הזו. אז אנחנו אומרים לו: 'בסך הכול אתה הרגולטור של הרשויות המקומיות במדינת ישראל', והוא לא הבין למה הוא צריך להיות קשור. כנ"ל משרד החקלאות וכנ"ל משרד הבריאות. משרדי הממשלה פשוט מתנתקים מהאירוע, לא מוכנים לבצע את העבודה שלהם. אנחנו היינו צריכים להמליץ להם להתקין תקנות".
הכוונות של יוזמי החוק טובות, הן יתרמו לשמירה על הניקיון ויסייעו בשמירה על הבריאות. אבל כדי שהחוק שאושר יקבל שיניים - הממשלה צריכה לעמוד לצד הרשויות המקומיות, להטיל סנקציות על אלו המסרבים למסור דגימות וגם לקבוע שמדובר בחובה - ולא בהחלטה התלויה ברצון הטוב ובעיקר בתקציב של הרשות המקומית, שתצטרך להחליט אם להקים מאגר. כי זריקת האחריות על הרשויות המקומיות, בין היתר באמצעות חקיקת חוקי עזר עירוניים, לא תפתור את הבעיה - וכך למרבה הצער נמשיך לדרוך על "מוקשים" שהשאירו בעלי כלבים שמצפצפים על כולם.