"הכלב הוא חברו הטוב ביותר של האדם", אמר, לפחות לפי השמועה, מלך פרוסיה פרידריך השני עוד במאה ה-18, וחובבי כלבים רבים אחרים מַחֲרִים מחזיקים אחריו עד היום. כלבים הם בעלי החיים הראשונים שהאדם ביית, והם יוצרים איתנו קשר קרוב יותר מכל חיה אחרת. כל מי שאי פעם חזר הביתה לכשכושי זנב נלהבים, קפיצות ונביחות שמחה יודע כמה חזק נקשרים הכלבים לבעליהם.
האם היכולת ליצור קשרים עם בני אדם היא תוצאה של ביות הכלבים? או אולי היכולת הזו נמצאת כבר אצל הזאבים, שמתוכם הכלבים בויתו? כדי לבדוק זאת, חוקרים משוודיה גידלו זאבים וכלבים בתנאים זהים, צמוד לבני אדם. הממצאים הראו שהזאבים מסוגלים ליצור קשר קרוב לאנשים שהם מכירים ממש כמו קרוביהם המבוייתים, אך הם חששנים יותר מהם בנוכחות אנשים זרים.
מצב זר ומוזר
החוקרים גידלו 10 גורי זאבים ו-12 גורי כלבים, מגיל עשרה ימים ואילך, בצמוד לבני אדם. הם האכילו אותם מבקבוק, שמרו עליהם ושיחקו איתם, ועד שהגורים היו בני שמונה שבועות תמיד היה איתם בחדר לפחות אדם אחד. בגיל שמונה שבועות הגורים גם החלו בפעם הראשונה להיחשף לאנשים לא מוכרים, שלא היו אלו שגידלו אותם, מעבר לגדר של החצר שבה הם נמצאו.
כשהיו בני 23 שבועות, החוקרים העמידו את הגורים במבחן שנקרא "המצב הזר" (The Strange Situation). זהו מבחן שפותח עבור תינוקות אנושיים, ומיועד לבחון את טיב ההיקשרות (Attachment) בין הילד להוריו. במחקר הנוכחי המבחן שונה במקצת כדי שיתאים לכלבים ולזאבים. הוא מתחיל כשאחד המגדלים, שהגור מכיר היטב, לוקח את הגור איתו לחדר, יושב איתו שם ומשחק איתו. אז נכנס אדם זר לחדר, מדבר עם האדם המוכר, ומשחק גם הוא עם הגור. האדם המוכר יוצא, משאיר את הגור עם הזר למשך כשתי דקות, וחוזר. בהמשך הם גם משאירים את הגור לבד לזמן קצר, וחוזרים אחד אחרי השני.
החוקרים בדקו כיצד הכלבים והזאבים מקבלים את פניו של האדם שגידל אותם בהשוואה לאדם הזר, וכיצד הם מגיבים כשמשאירים אותם עם אותו אדם זר. אנחנו יודעים שכלבים מקדמים את בעליהם, ואנשים אחרים שהם מכירים היטב, בהתרגשות גדולה בהרבה מזו שהם שומרים לאנשים אחרים. אך האם גם זאבים עושים את ההבחנה הזו, או שבעיניהם כל האנשים הם אותו דבר?
התוצאות הראו שהזאבים הצעירים בהחלט מבדילים בין האדם שגידל אותם לאדם זר, ושמחים יותר לקראתו. "היה ברור מאוד שהזאבים, כמו הכלבים, העדיפו את האדם המוכר על פני הזר" אמרה כריסטינה הנסן ויט (Hansen Wheat), שהובילה את המחקר. זה מעיד על כך שחיות הבר יצרו קשר קרוב עם מי שגידל אותם.
זאבים חששניים
עם זאת, בחלק אחר של הניסוי היה הבדל בין הכלבים והזאבים. הכלבים לא התרגשו במיוחד כשמי שגידל אותם עזב את החדר והשאיר אותם עם אדם שהם לא מכירים, אך הזאבים, כך נראה, נלחצו מכך. הם החלו לפסוע הלוך ושוב בחדר, סימן ברור למתח. זה לא מפתיע במיוחד, אמרה הביולוגית האמריקאית מוניק אודל (Udell), שחוקרת יחסי בני אדם וחיות ולא השתתפה במחקר הנוכחי, בריאיון לכתב העת המדעי Science. מניסיונה זאבים, גם אלו שגודלו מגיל צעיר מאוד על ידי בני אדם, נוהגים להיות חששניים יותר מכלבים. "הם מתנהגים כמו שהייתי מצפה מזאבים להתנהג", אמרה.
הממצאים האלו תואמים את מה שנמצא במחקרים שהתחקו אחר ההבדלים הגנטיים בין זאבים לכלבים. מחקרים אלו הראו, בין השאר, תפקיד לגנים שקשורים לחברתיות ולהתנהגות חסרת פחד גם כלפי זרים, וגם לגנים הקשורים למערכת "הילחם או ברח". ההשפעה של הגנים האלו, ככל הנראה, הופכת את הכלבים לחברותיים יותר ורגועים יותר מהזאבים, גם כלפי אנשים שלא הכירו – ממש כפי שנצפה במחקר החדש.
זאבים עם הכנה לקשר
השלב הבא של הניסוי העלה תוצאות פחות צפויות, ואולי יותר מעניינות. כאשר האדם שגידל את הגורים חזר לחדר הפסיקו הזאבים לפסוע ולהפגין תסמינים אחרים של לחץ, ונראה שנרגעו במהרה. נוכחותו של האדם המוכר והקרוב הפיגה את החרדה שלהם. בבני אדם, התנהגות כזו היא סימן להיקשרות טובה ובטוחה: הילד סומך על ההורה שיהיה שם בשבילו וידאג לו.
התוצאות הללו עומדות בניגוד למחקר קודם מ-2005, שבו חוקרים השתמשו באותו מבחן. אז מצאו החוקרים שזאבים, גם כאלו שגדלו מינקות עם בני אדם, מתייחסים באופן כמעט זהה לאנשים שהם מכירים ולזרים. מרתה גאצ'י (Gácsi), אחת החוקרות החתומות על המחקר מ-2005, עומדת מאחורי התוצאות שלו, וטענה בריאיון ל-Science שיש כמה כשלים במחקר החדש. במיוחד, כל 12 הכלבים היו מאותו גזע, כך שקשה להכליל מהתגובה שלהם לזו של כלבים באופן כללי, ולהשוות אותה לתגובת הזאבים. "אני חוששת שאי-אפשר להסיק מסקנות מוצקות מהמחקר", אמרה.
הנסן ויט, שלא במפתיע, אינה מקבלת את הטענות. היא מבהירה שהיא ועמיתיה לא טוענים שאין הבדל בין כלבים וזאבים – "אנחנו עדיין מדברים על חיות בר", אמרה. אך לטענתם, הממצאים שלהם מעלים את האפשרות שהיכולת ליצור איתנו קשר קרוב נמצאה כבר באוכלוסיית הזאבים הקדומה שממנה הגיעו הכלבים, והייתה הבסיס לביות שלהם. זאבים שאצלם התכונה הזו הייתה חזקה יותר היו אלו שבילו זמן רב יותר עם בני האדם, אלו שבני האדם העדיפו לקחת הביתה, ובסופו של דבר אלו שהפכו לאבותיהם של הכלבים המודרניים. נראה, אם כך, שאנחנו לא יצרנו את הנאמנות הכלבית, רק חיזקנו את מה שכבר היה קיים.
"הרבה פעמים שואלים אותי מה ההבדלים בין זאבים וכלבים – אבל השאלה האמיתית שאנחנו צריכים לשאול היא, 'במה הם דומים?", אמרה הנסן ויט. "זה המפתח להבנה של התהליך שבו יצרנו את הכלב".
