בזמן שבעולם נשברים שיאי חום וגלי חום נרשמים בכמה אזורים בכדור הארץ, כל זאת בשל משבר האקלים, מזהירים מדענים כי אנחנו קרובים לנקודות "אל חזור".
ממחקר חדש עולה כי אירועי מזג אוויר קיצוניים, כמו שריפות ובצורת, יאיצו את השינוי לרעה במערכות האקולוגיות של כדור הארץ, שעלולות לקרוס הרבה יותר מהר ממה שחשבו עד כה. על פי המחקר, יותר מחמישית מנקודות המפנה בעולם שעלולות להיות קטסטרופליות - כמו הפשרת קרקעות הפרמפרוסט הארקטיות, קריסת יריעת הקרח של גרינלנד והפיכה פתאומית של יערות הגשם באמזונס לסוואנה - שהצפי שלהן היה עד סוף המאה הנוכחית במצב של "עסקים כרגיל", עלולות להתרחש מוקדם בהרבה, אפילו תוך 15 שנה - כלומר עוד לפני שנת 2040.
בקלימטולוגיה, נקודת האל חזור האקלימית או נקודת המפנה היא הרגע שבו לא ניתן להשיב את האקלים לקדמותו. בנקודה זו, מגוון מערכות טבעיות קורסות ונוצר אפקט דומינו מסוכן. אפקט זה עתיד להניע לכשיתרחש שרשרת תהליכים טבעיים שיובילו לחורבן סביבתי על פני כדור הארץ.
באמצעות מודלים ממוחשבים, צוות מחקר בריטי, הכולל מדענים מאוניברסיטת שפילד, בחן ארבע מערכות אקולוגיות שנמצאות תחת איום כדי להבין אילו גורמים עלולים להוביל לנקודות מפנה אקלימיות, שמעבר להן קריסה מערכתית הופכה לבלתי נמנעת.
במערכות מסוימות, השילוב של הוספת אירועי קיצון חדשים על גבי מתחים מתמשכים אחרים, קירב את העיתוי של נקודת המפנה העתידית להווה בלא פחות מ-80%. המשמעות היא שמערכת אקולוגית שצפויה להתמוטט לקראת סוף המאה הנוכחית עקב השפעה של מקור בודד כמו עליית הטמפרטורות הגלובליות, עלולה לקרוס - בתרחיש הגרוע ביותר במהלך העשור הבא, כך שייתכן שנותר פחות זמן ממה שנראה תחילה להגיב לשינויי האקלים רבי המשמעות הן חברתית והן כלכלית.
בסופו של דבר, אמרו מחברי המחקר, "סערה מושלמת" של מתח מתמשך מגורמים כמו שימוש שאינו בר-קיימא בקרקע, התרחבות חקלאית ושינויי אקלים, בשילוב עם אפיזודות משבשות כמו שיטפונות ושריפות, תוביל לסכנה מהירה של מערכות טבעיות על פני כדור הארץ.
הצוות בחן שתי מערכות אקולוגיות של אגמים, בין היתר של דיג היתר בלגונת צ'יליקה (Chilika lagoon) באודישה שבמזרח הודו, ושתי דוגמאות לייעור, כולל הקריסה ההיסטורית של ציוויליזציית אי הפסחא (Rapa Nui), זכר לניצול היתר של העצים מאז הגעת המתיישבים הראשונים לאי שהיה מכוסה ביער עבות מגוון (לפחות 21 מינים של עצים) ועד למאה ה-18 כשהגיעו האירופים לאי, אז לא היה זכר לעצים מפני שהילידים נהגו להסיק את התנורים באמצעותם, כך שכל שטח האי הפך לערבת עשב זרועה בסלעים.
המודלים הופעלו יותר מ-70 אלף פעמים עבור כל מערכת אקולוגית, עם משתנים שהותאמו בכל פעם. עד 15% מהקריסות התרחשו כתוצאה ממתחים חדשים או מאירועים קיצוניים, גם כשהלחץ העיקרי נשמר קבוע. במילים אחרות, גם אם מערכות אקולוגיות מנוהלות באופן בר-קיימא על ידי שמירה על רמות הלחץ העיקריות כמו כריתת יערות סדורות או ויסות מכסות הדיג, הרי שמתחים חדשים כמו התחממות כדור הארץ ואירועי מזג אוויר קיצוניים עדיין עלולים להוביל לכדי קריסה מערכתית.
"כל ארבע המערכות האקולוגיות שבדקנו הראו את אותן תוצאות", אמר ד"ר גרגורי קופר מהמכון למזון בר-קיימא של אוניברסיטת שפילד. "יש לכך השלכות עמוקות על התפיסה שלנו לגבי סיכונים אקולוגיים עתידיים. אמנם כרגע לא ניתן לחזות כיצד יתחברו נקודות מפנה הנגרמות על ידי האקלים וההשפעות של פעולות אנושיות מקומיות על מערכות אקולוגיות, אך הממצאים שלנו מראים את הפוטנציאל של כל אחת מהן לחזק אחת את השנייה. כל לחץ הולך וגובר על מערכות אקולוגיות יהיה מזיק ביותר ועלול להיות בעל השלכות מסוכנות".
מספר אירועי האקלים הקיצוניים גדל מאז 1980, כשהתחממות כדור הארץ, אפילו ב-1.5 מעלות צלזיוס, תגדיל את המספרים הללו עוד יותר. מדענים מודאגים גם מהשפעות אפשריות נוספות מכיוון שמערכת אקולוגית אחת שמתמוטטת משפיעה באופן ישיר על מערכות אקולוגיות שכנות, במה שזכה לכינוי "לולאת אבדון אקולוגית" עם השלכות קטסטרופליות. "למעלה מחמישית מהמערכות האקולוגיות ברחבי העולם נמצאות בסכנת קריסה", אמר פרופ' סיימון ווילקוק מאוניברסיטאות רוטאמסטד ובנגור, שנמנה על מחברי המחקר. "עם זאת, מתחים מתמשכים ואירועים קיצוניים פועלים באינטראקציה כדי להאיץ שינויים מהירים שעלולים להיות מחוץ לשליטתנו. ברגע שאלו מגיעים לנקודת מפנה, זה מאוחר מדי".
לדברי פרופ' ווילקוק, העולם התכנס בשנתיים האחרונות סביב המשברים האקלימיים והאקולוגיים באמצעות ועידות האו"ם לשינויי אקלים ומגוון ביולוגי, אולם ההערכות שנידונו בוועידות השונות הן אופטימיות למדי. דוגמה לכך היא הערכת הפאנל הבינלאומי לשינויי אקלים (IPCC) של האו"ם לפיה נקודת המפנה ביערות האמזונס תתרחש בשנת 2100. המחקר החדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Nature Sustainability מצביע על כך שההתמוטטות עלולה להתרחש כמה עשורים מוקדם יותר מכפי שחזה ה-IPCC.
"חשש שנגיע לנקודות אל חזור". ריאיון עם פרופ' עדי וולפסון
(צילום: ירון ברנר)
למשל, ידוע היטב כי יער האמזונס מאוים על ידי כריתת יערות. עם זאת, התחממות כדור הארץ ואירועי אקלים קיצוניים כמו בצורת ושריפות יער מחמירים את המצב ומאיצים את התרחשות הקריסה, מה שעלול להפחית את יכולת יערות הגשם באמזונס לייצר גשמים, להגדיל את רמות היובש ובסופו של דבר למוטט את המערכת האקולוגית החיונית הזו. "מחקרים קודמים של נקודות מפנה אקולוגיות מצביעים על עלויות חברתיות וכלכליות משמעותיות מהמחצית השנייה של המאה ה-21 ואילך. הממצאים שלנו מצביעים על פוטנציאל העלויות הללו בשלב הרבה יותר מוקדם", הסביר פרופ' ג'ון דירינג מהמחלקה למדעי כדור הארץ והסביבה באוניברסיטת סאות'המפטון, שנמנה על מחברי המחקר.
