במהלך סוף האלף ה-3 לפני הספירה, מזרח הים התיכון והמזרח הקרוב היו עדים לשינויים חברתיים באזורים רבים, שבדרך כלל מוסברים בשילוב של גורמים חברתיים ואקלימיים. עם זאת, מחקר ארכיאוגנטי עדכני מעורר מחשבה מחודשת לגבי תפקידן של מחלות זיהומיות בהיעלמותן של תרבויות קדומות ומדגיש את ההכרח לקחת בחשבון גם את ההשפעה ההרסנית שיש לאותן מחלות.
צוות חוקרים ממכון מקס פלאנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית, ממכון מקס פלאנק למדעי תולדות האנושות, בית הספר הבריטי באתונה ואוניברסיטת טמפל, מצא עדויות לפתוגנים בשיניים של אנשים מתקופת הברונזה, שיכולים להסביר מדוע שתי תרבויות עתיקות התפרקו ונעלמו. במחקר שפורסם בכתב העת Current Biology, תיארו החוקרים כיצד ניתחו גנטית את השיניים שנמצאו בתוך מערה בשם האגיוס צ'ראלמבוס (Hagios Charalambos), הממוקמת על רמת לאסיתי באי כרתים שביוון. המערה שימשה כאתר קבורה מהתקופה הניאוליתית המאוחרת ועד לתקופה המינואית התיכונה.
בשל הטמפרטורה הנמוכה והיציבה ששוררת בתוך המערה, נשמר הדנ"א העתיק בשרידים שהתגלו בתוכה. מחקר קודם הראה כי הממלכה הקדומה יותר של מצרים והאימפריה האכדית, שתיהן תרבויות מתקופת הברונזה, חוו ירידה פתאומית באוכלוסייה לפני כמה אלפי שנים. על אף שעד כה הוצע כי שינויי אקלים היו מהגורמים העיקריים שהובילו לירידה, שגרמה גם לפגיעה בתשתיות, לצמצום במסחר ולשינויים תרבותיים גדולים. במחקר החדש, התגלו ראיות המצביעות על כך שייתכן שמחלות הן הסיבה לדעיכת התרבויות הקדומות.
מקור 68 השיניים שנבדקו על ידי החוקרים, בשרידים של אנשים המתוארכים לשנת 2290 ו-1900 לפנה"ס לערך, שהובאו מאתר החפירה בכרתים. החוקרים מצאו עדויות לחיידקים אופייניים שנמצאו בפה האנושי המודרני - מהסוג שעלול להוביל לעששת. אך חשוב מכך, הם מצאו גם עדויות לירסיניה פסטיס (Yersinia pestis) - החיידק שנודע כמחולל מגפת הדבר, על שלושת צורותיה הקטלניות. החיידק הביא לשיעורי תמותה גבוהים לאורך ההיסטוריה האנושית, כולל מגפת הדבר באמאוס, המגפה הגדולה של לונדון והמוות השחור, כשהאחרונה שבהן גבתה את חייהם של כשליש מתושבי אירופה בין השנים 1347 ל-1353. בנוסף מצאו החוקרים עדויות לסלמונלה אנטריקה (Salmonella enterica), שהוא החיידק האחראי לקדחת הטיפוס, מחלה זיהומית קשה של מערכת העיכול. על כן, הממצאים הצביעו על כך שמגיפה יכולה הייתה להיות האחראית לירידה באוכלוסייה של אחת מהתרבויות מתקופת הברונזה או בשתיהן.
החוקרים מציינים שיש אזהרה אחת - זן הירסיניה פסטיס שהם מצאו, לא היה אותו זן שהמית חלק כל כך משמעותי מיבשת אירופה במשך של כארבע שנים (1351-1347) - הוא נכחד, וכמוהו גם זן הסלמונלה אנטריקה שהם מצאו. לפיכך, לא ידוע עד כמה הזנים שנמצאו היו מדבקים או עד כמה היו קטלניים. למרות זאת, העדויות של פתוגנים כאלה אומרות שהיסטוריונים חייבים לקחת בחשבון את האפשרות של מחלה או מגיפה ליתר דיוק, כסיבה לנפילת שתי התרבויות העיקריות באותה תקופה. הם מציעים לקיים מחקרים גנטיים נוספים על דגימות עתיקות אחרות כדי לקבוע עד כמה זיהומים כאלה היו נפוצים, במה שעשוי לשפוך אור על היעלמותן של האימפריות הקדומות.
