סתיו, גוזמת העצים הראשונה בישראל
(צילום: ירון שרון)
בכניסה לפארק הירקון בתל אביב אני פוגשת את סתיו אויסלנדר (28) גוזמת ומטפסת העצים הראשונה בארץ. היא לבושה מכף רגל ועד ראש בבגדי עבודה קשוחים. שיערה מתולתל ושופע, והיא סוגרת אותו בתוך בנדנה כחולה. "שישמור לי על התלתלים", היא צוחקת ומיד חובשת גם את הקסדה שבידה. "קודם כל בטיחות", היא אומרת בנחרצות.
"הקורס טיפוס עצים הוא קורס של בטיחות - נכנסים לשטח העבודה ודבר ראשון שמים קסדה על הראש. קודם כל, לפני הכול. לפני שמתחילים לעבוד, לפני שמעלים חבל, קודם כל שמים קסדה", היא אומרת. שטח העבודה שלה הוא חורשת עצי אקליפטוס גבוהים במיוחד. היא מסתכלת למעלה ונושמת לרווחה. "האמת שיש לי פחד גבהים", היא אומרת במבוכה. "אולי אני מוזרה, אבל הרבה פעמים לפני שאני מטפסת על עץ אני מדברת איתו. אני אומרת לו שאני באה לטובתו, שהכוונות שלי טובות, שאני רוצה לשמור עליו, שישמור גם עליי".
היא נזכרה בימים הראשונים בעבודה. "כשהתחלתי לעבוד בזה, הייתי עולה על העץ, מסתכלת למטה ורואה שחור בעיניים, ממש נכנסת לחרדה קיומית. הייתי צריכה לקחת כמה נשימות להירגע ורק אז להתחיל לעבוד. כשאני אומרת לאנשים שיש לי פחד גבהים צוחקים עלי, כי זה מאוד לא מתאים עם העבודה שלי", היא מספרת.
פחד הגבהים הוא לא הדבר היחיד ש"לא מסתדר" עם העבודה של סתיו. "כשאנשים רואים אותי בחוץ כשאני לא בעבודה ושואלים אותי מה אני עושה ואני אומרת להם, אז הם בדרך כלל די בהלם, כי אני לא נראית כאילו זה מה שאני עושה בחיים שלי, אני כולי קטנה וחמודה עם שמלה. אני מאוד אוהבת ללבוש שמלות", היא מספרת. "יכול להיות שיש ציפייה שאני אהיה פחות נשית, אבל לא אכפת לי מהציפיות של הסביבה. אני לא מרגישה שאני פחות אישה בגלל שאני עובדת במקצוע שהוא גברי כביכול".
פרט לסתיו, עברו עוד שלוש נשים את קורס טיפוס העצים, אבל היא היחידה שעובדת בתחום. היא מעידה שיש לזה גם יתרון. "הגוזמים בארץ מתייחסים אליי מאוד יפה. אני פרינססה, הרבה פעמים סוחבים לי ציוד, מקלים עליי. זה נורא נחמד להיות האישה היחידה", היא אומרת.
מה ההבדל בין גוזם גבר לגוזמת אישה?
"גבר ששמים לו מסור ביד הוא בדרך כלל נורא מתלהב ורוצה להוריד, להוריד ולהוריד. נשים בדרך כלל יותר רגישות כלפי העץ ולא יורידו מה שלא צריך להוריד". עוד היא מספרת שלקוחות פרטיים מזמינים אותה לעבודה דווקא בגלל שהיא אישה. "יש הרבה אנשים שאכפת להם מהעץ שלהם, אז הם יעדיפו אישה, כי הם מבינים שהיא יותר עדינה ופחות תחפש לפגוע בעץ", היא מספרת. "הרבה פעמים כשאני מטפסת על עצים בבתים פרטיים, אז כל מיני שכנים יוצאים מהחלונות ומצלמים אותי וככה בדרך כלל אני משיגה עבודות".
נשמע מושלם מדי.
"תראי, אני מניחה שהיו גם הרמות גבה במקומות מסוימים או שלקוחות לא התקשרו אליי כי הם אמרו 'אה היא אישה היא לא יכולה'. מי שלא מכיר את התחום, בדרך כלל מדמיין חוטב עצים. החוטבי עצים הם אנשים נורא גדולים ושריריים, הם באמת צריכים להיות נורא חזקים פיזית והגוזמי עצים הם דווקא צריכים להיות ההיפך. נורא רזים וקלים שיהיה להם קל לנוע על העץ".
מה צריך כדי להיות גוזמת עצים טובה?
"צריך אומץ כדי לטפס על עץ. הציוד שלנו כביכול דומה לסנפלינג, רק שבסנפלינג יורדים למטה ואנחנו עולים למעלה" היא מחייכת. "חוץ מזה זה נחשב לאחד המקצועות הכי מסוכנים בעולם. כי עובדים עם מסור וחבל, ואת תלויה בחבל, ואם בטעות המסור נוגע בחבל, החבל יקרע מן הסתם".
סתיו משתפת שאפילו לה זה קרה. "ניסרתי את החבל, אבל הוא לא נקרע עד הסוף. הוא נשאר תלוי על איזה כמה גידים. האמת שזה היה עץ דיי נמוך 7-6 מטרים, אז יחסית גם אם הייתי נופלת נפילה לא נוראית, לא נעים אבל לא הייתי מתה מזה כנראה". היא צוחקת "אבל אני יכולה להאשים רק את עצמי, זה היה ממש מוקדם בבוקר, כנראה שעוד לא הספקתי להתעורר".
סתיו יצאה מזה בשלום, אבל במקצוע יש כמות גדולה של נכים וגם גוזמים שנהרגו במהלך עבודתם. "בגלל זה הדבר הראשון שלומדים בעבודה זה בטיחות". היא אומרת ומתארת איך נראה יום עבודה סטנדרטי. "קודם כל מגיעים לשטח, מסתכלים על העץ, עושים סיבוב סביב העץ, רואים שהוא שלם שאין לו רקבונות ושזה בטיחותי לטפס עליו. אחר כך מסתכלים איפה צריך לגזום, באיזה אזור עיקרי של העץ, לאן צריך להגיע ולפי זה מחליטים לאן להעלות חבל".
איפה את עובדת בעיקר?
"אני בדרך כלל גוזמת בבתים פרטיים. אנשים מתקשרים אליי כי הם מפחדים שבחורף ישברו ענפים או שהעץ נשען להם על הגג של הבית והם מפחדים שהוא ישבור להם את הגג".
חוץ מהמגזר הפרטי, יש צורך בגוזמים מטעם עיריות. "מצמצמים את הנוף של העץ כדי למנוע קריסה של ענפים ברחובות שעוברים בהם הרבה אנשים, או שיש גני ילדים ומפחדים שמשהו יקרה. יש גם הרבה גוזמים מטעם חברת חשמל שעושים מה שנקרא 'קפד ראשו'", היא אומרת. היא מסבירה ש"הם פשוט מורידים את כל הצמרת של העץ, שזה דבר מזעזע לעשות לעץ. אבל כל אחד והאינטרסים שלו, להם יש אינטרס שהעצים לא יגעו בכבלים ולי יש אינטרס לשמור על העצים". לפעמים דווקא גיזום יתר של עץ יכול לגרום לו לצמוח באופן יותר מסוכן ופחות בטיחותי. "זה יכול לפגוע בשלד של העץ, לגרום לפצעים, שמביאים מזיקים, שבסופו של דבר פוגעים בעץ עצמו".
אם יציעו לך להיות כורתת עצים?
"כורתת עצים? אני לא חושבת שאני אסכים". היא מודה. "באמת יכאב לי הלב, כל עץ שאני מורידה ממש כואב לי הלב, אני לפני חודש הורדתי עץ והייתי שניה מלבכות". אבל לפעמים אין ברירה, "אם העץ מהווה איזושהי סכנה ועלול לקרוס", היא אומרת. "אנחנו הרבה פעמים גוזמים את העץ על מנת למנוע פחד של אנשים שהעץ יקרוס עליהם. אז עדיף קצת לצמצמם אותו במקום שהוא יישבר וייפול על מישהו ואז יגידו זה עץ מסוכן וצריך לכרות אותו, שזה בעקיפין שומר על העץ".
ויש לה גם אידיאולוגיה סביבתית. "העצים סופגים את הפחמן הדו חמצני ומפרישים חמצן, הם המקור שלנו לאוכל, הם בית לחיות", היא אומרת. והם בעצם שומרים על האיזון האקולוגי. "את יודעת מה יקרה אם אנחנו לא נהיה פה?" היא שואלת אם לא יהיו אנשים יותר בעולם? לא יקרה כלום. הטבע יתחדש, יהיה הרבה יותר פורח ויפה ויהיה פה הרבה יותר טוב. מה יקרה אם לא יהיו עצים? אנחנו לא נוכל לחיות פה".
פורסם לראשונה: 12:58, 01.04.22
