ערים מרכזיות השוכנות לחוף האוקיינוס האטלנטי של ארה"ב שוקעות, בחלק מהמקרים יותר מ-5 מ"מ בשנה - כל זאת בקצב מהיר יותר מאשר קצב עליית פני הים העולמית. לנתונים מדאיגים אלו יש השלכות מרחיקות לכת, שכן אזורי החוף הופכים פגיעים יותר מפני הצפות בעת סופות או גאות.
אזורים מאוכלסים כמו ניו יורק, בולטימור, וירג'יניה ביץ', נורפולק ולונג איילנד חווים שקיעה מהירה, דבר שמגביר את הסיכון לתשתיות קריטיות כמו כבישים, מסלולי טיסה, בניית יסודות מבנים, קווי רכבת וצינורות. כך עולה ממחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת PNAS Nexus, ונערך על ידי חוקרי אוניברסיטת וירג'יניה טק והמכון הגאולוגי של ארה"ב (USGS).
"השקיעה המתמשכת שמתרחשת בחוף המזרחי של ארה"ב מעוררת דאגה. זה נכון במיוחד לאזורים עם צפיפות אוכלוסין גבוהה, מספר נכסים רב והיסטוריה של הזנחת תחזוקת תשתיות", אמר לאונרד אוהנהן, שערך את המחקר יחד עם עמיתו לאוניברסיטת וירג'יניה טק, ד"ר מנוצ׳ר שירזאיי, וד"ר פטריק ברנרד מהמכון הגאולוגי של ארה"ב.
החוקרים ריכזו אוסף נתונים עצום, בהסתמך על צילומי לווייני מכ"ם מבוססי חלל, במטרה ליצור מפות שטח דיגיטליות בהן ניתן לזהות במדויק את האזורים שסובלים משקיעת הקרקע ועלולים להיפגע כתוצאה מכך מבחינת נזקים לתשתיות חיוניות.
החוקרים מדדו מיליוני מקרים של שקיעת קרקע לאורך שנים רבות וגילו באמצעות המיפוי הדיגיטלי כי שטח גדול מהחוף המזרחי של ארה"ב שוקע בקצב של 2 מ"מ בשנה (לפחות), כאשר אזורים מסוימים לאורך החוף המרכז אטלנטי - בשטח של עד 3,700 קמ"ר - שוקעים בקצב מואץ של יותר מ-5 מ"מ בשנה.
4 צפייה בגלריה
מפות בהן מתוארים האזורים שנחשבים לפגיעים בשל שקיעת הקרקע שמתרחשת בחופה המזרחי של ארה"ב
(צילום: Leonard Ohenhen)
מדובר בקצב מהיר יותר מאשר עליית פני הים העולמית שנאמדת בכ-4 מ"מ בשנה. "ההשפעות של שקיעת הקרקע הפכו לאיומים מוחשיים ונוגעות למיליוני אנשים ונכסים בחוף המזרחי. במחקר שערכנו התגלה כי הקרקע השוקעת מצטלבת ישירות עם מוקדי אוכלוסייה ותשתיות, ומסכנת תשתיות קריטיות כמו למשל שדות תעופה, כבישים, מסילות רכבת, אמצעי הסדרת ניקוז ומבנים רבים", אמר ד"ר שיראזיי.
"עיקר הבעיה נובע לא רק מהעובדה שהאדמה שוקעת, אלא שהמוקדים החמים בהן זה מתרחש במציאות, הם גם מוקדי אוכלוסייה ותשתיות. לדוגמה, אזורים משמעותיים של תשתיות קריטיות בניו יורק, לרבות נמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי (JFK) ונמל התעופה לה גוארדיה (LaGuardia), כמו גם מערכות הרכבות שפועלות בעיר, מושפעים משיעורי שקיעה העולים על 2 מ"מ בשנה, מה שעלול להוביל בהווה ובעתיד לפגוע בתשתיות ולהגביר את הסיכון מפני שיטפונות", הוסיף אוהנהן.
המחקר, שכותרתו "לאט אבל בטוח: חשיפת קהילות ותשתיות לשקיעה בחוף המזרחי של ארה"ב", מדגיש את הנזק הפוטנציאלי לתשתיות וסיכוני השיטפונות המוגברים הנגרמים עקב שקיעת הקרקע ועליית פני הים, בטווח של 100 ק"מ מהחוף.
"החשיבות של ממצאי המחקר היא רבה, שכן שקיעת הקרקע עלולה לערער את יסודות הבניינים ולהגביר את הסיכוי להתמוטטות מבנים, לפגוע בכבישים, בנמלי התעופה ובתשתיות המים והגז, ולהחמיר את הסיכון מפני הצפות הערי החוף - במיוחד כששקיעת הקרקע מתגברת במקביל לעליית פני הים הנגרמת משינויי אקלים", סיכם ד"ר ברנרד.
