יערות טרופיים ידועים בהיותם "הריאות הירוקות" של כדור הארץ. באמצעות פוטוסינתזה, העצים ביערות אלה מייצרים חמצן וסופחים אליהם כמויות אדירות של פחמן דו-חמצני, ובכך מסייעים למתן את ההתחממות הגלובלית. מחקר שפורסם לאחרונה מראה כי ליערות הגשם בגבון שבאפריקה יש משמעות מכרעת בכל הנוגע לאגירת פחמן דו-חמצני וכן להזנת חיות הבר שמסתובבים בין ועל העצים. אך בשל ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים הגובר, נראה כי הטבע המוריק נמצא בסכנה – מה שמוביל לצעד חסר תקדים של תשלום שניתן למדינה האפריקנית כדי שתצליח לתחזק את השטח המיוער שלה.
בספר "העץ הנדיב" מתוארת תרומתו של העץ לאדם לאורך חייו, מהפירות והצל שהעץ מספק לילד, דרך שלב הבגרות שבו האדם בונה ממנו בית וסירה ועד לסוף העצוב שבו כל שנותר מהעץ הוא גדם. במציאות, עצים מספקים הרבה מעבר לכך - עובדה שמקבלת חשיבות עליונה בעידן הנוכחי, שבו המדדים מראים כי הטמפרטורות נוסקות עוד ועוד והעולם מתחמם יותר משנה לשנה.
אחד המרכיבים המזהמים והידועים לשמצה בזיהום הסביבה הוא הפחמן דו-חמצני - גז חממה ששותף לתהליך ההתחממות של כדור הארץ, וריכוזו באטמוספרה הולך ועולה בעקבות פעילות אנושית. אחד הגורמים העיקריים למגמה המדאיגה הזאת הוא כריתת יערות, שמפחיתה את תהליך הספיחה של הפחמן הדו-חמצני מהאוויר בפוטוסינתזה ופליטת חמצן במקומו. למעשה ההשפעה של כריתת היערות על כמות הפחמן הדו-חמצני באוויר עולה על השפעת כל המכוניות והמשאיות בכבישי העולם. מכיוון שהיער קולט מהסביבה את גז החממה פחמן דו-חמצני, יש לו השפעה מקררת על הסביבה.
גבון ידועה כאחת המדינות מהמיוערות בעולם עם 90% משטה שבו עצים מוריקים. היא אף הגדירה בחוק 13 אזורים ירוקים, שמהווים 11% מהשטח שלה, כפארקים לאומיים, זאת בשל החשש מבירוא (כריתת עצי יער) יערות ומנזק של פרויקטים בתחום הכרייה והנפט. יחד עם זאת, החשש בגבון גובר גם בשל העלייה בטמפרטורות עם השנים, שעל פי מחקר שעסק בהשפעת שינויי האקלים על יערות הגשם של מרכז אפריקה והאיום על חיות הבר שמוצאות בו את ביתן, נותנת את אותותיה ונזקיה, בין היתר בשל ירידה של 81% בייצור פירות העצים בפארק הלאומי לופה (Lopé National Park) בין השנים 1986 ל-2018 וכן שריפות שכילו את הטבע הירוק במדינה.
האקלים של האזור השתנה מאז שנות ה-80, ונעשה חם ויבש יותר ובכך משליך ונותן את אותותיו. "הפיחות של הפירות על עצי הפארק הלאומי לופה נובע בשל העלייה בטמפרטורות וירידה בגשמים. יש לזה השפעה עצומה בכל הנוגע לפיזור זרעים, רביית צמחים וזמינות מזון למגוון ביולוגי כמו פילי יער, שימפנזים, גורילות, ציפורים, נחשים ודו חיים", אמרה ד"ר אמה בוש, שהייתה ממחברי המחקר שנתן אפשרות לעקוב אחר האופן שבו יערות הגשם וחיות הבר מגיבים לשינויי האקלים.
"כדור הארץ מתקרב לנקודת מפנה, שבה שינויי האקלים מתחילים לפגוע במערכות אקולוגיות שהגנו עלינו בדרך כלל. במובנים מסוימים, יש לנו חובה מוסרית לתחזק את היערות הללו", אמר לי ווייט, שר היערות, האוקיינוסים, הסביבה ושינויי האקלים של הרפובליקה של גבון, שהביע דאגה בדבריו בשל השלכות עתידיות והעובדה שפילי היער אוכלים ומפילים את העצים הקטנים, וגורמים לגדולים לגדול ובכך בין השאר יער הגשם "מאחסן" פחמן בצורה יעילה יותר. איבוד של היכולת הזאת ביערות הגשם יביא לעליית טמפרטורות גבוהה יותר ואף לחיכוכים בין החקלאים לבין חיות הבר שיחפשו אחר מזון.
הסיבה לחשיבות הרבה של היערות באפריקה על פני אלה שנמצאים על שאר פני תבל, היא שביערות האפריקנים יש אמנם פחות עצים פר דונם, אך יש באפריקה שפע גדול יותר של עצים גדולים (קוטר העולה על 70 ס"מ), מה שהופך את המסה שלהם למשמעותית בקליטה גדולה יותר של פחמן דו-חמצני. המשך כריתת היערות ידחוף רבים מהיצורים החיים עוד יותר לקראת הכחדה ויורידו מכת מוות על היערות החיוניים. יכולת היערות לאגור פחמן והפוטנציאל שטמון בהם כדי למתן באופן מסוים את משבר האקלים, לא נעלם מעיני מדינות ברחבי העולם שמציעות מענקים והטבות כלכליות כדי שגבון למשל, תפעל במרץ כדי לשמור על האזורים המיוערים ויבטיחו בכך עתיד טוב יותר לאנושות וגם לבעלי החיים שעבורם העצים הללו הם בית.המ
דוגמה לכך היא נורבגיה, שהעבירה באמצעות יוזמת היערות המרכז אפריקנית (CAFI) פעימה ראשונה בסך 17 מיליון דולר, מתוך עסקה שמסתכמת ב-150 מיליון דולר. העסקה נחתמה בשנת 2019 ומטרתה לספק גב כלכלי לתחזוקת היערות של גבון, שמצידה התחייבה להראות צעדים מוכחים להפחתה של כריתת היערות (התמיכה הכלכלית התבססה על ממצאים שהראו פיחות בפליטת הפחמן הדו-חמצני בגבון בין השנים 2017-2016 בהשוואה לטווח השנים שקדמו להן). בכך הפכה גבון למדינה האפריקנית הראשונה שקיבלה תשלום עבור הפחתת פליטת פחמן דו-חמצני על ידי הגנה על יערות הגשם שלה.
התשלום הראשוני מייצג רק 0.1% מהתמ"ג השנתי של גבון, אבל ווייט אמר שזה צעד ראשון משמעותי ושאר הסכום של העסקה יועבר בפעימות נוספות בעשר השנים הקרובות. מאמציה של גבון באים לידי ביטוי בכך שהשיקה מספר תוכניות שימור בשנים האחרונות, כולל 13 הפארקים הלאומיים שהוכרזו בשטחה ופרויקט למאבק בכריתת עצים בלתי חוקית. יחד עם זאת, יש כאלה שהטילו ספק בדבר שימוש יעיל בכספים הללו, שכן בגבון נכרתו עצים רבים - פועל יוצא של הוראות ממשלה לטובת רווח כלכלי. כעת מקווים כי הצעד שבו מדינות בעלות ממון אשר מבקשות לשים קץ לכריתת העצים ביערות שבאפריקה לדוגמה, ולכן משלמות לשש מדינות שהן קמרון, גבון, הרפובליקה של קונגו, גינאה המשוונית, הרפובליקה המרכז אפריקנית והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו כדי שיפעלו להגן על עציהן, תישא פרי ותוכח כיעילה ומוצלחת, אם כי מקרי העבר מלמדים שלא כך קרה.
"אם פליטות הפחמן דו-חמצני יהיו במגמת עלייה בשנים הבאות, הרי שגבון לא תהיה זכאית לתשלומים נוספים כחלק מההסכם", אמרה ברטה פסטי, המזכירה הכללית של CAFI. "גבון סופחת למעלה מ-100 מיליון טון של פחמן דו-חמצני מדי שנה הודות ליערות הגשם שלנו. אנחנו מנסים לפתח מודל כלכלי חדש לפיו נייצר מקומות עבודה ופרנסה עבור התושבים המקומיים במטרה להמשיך ולהפחית את פליטת הפחמן דו-חמצני. זו עבודה קשה מאוד, שדורשת כסף כדי להגן על היערות. אם לא היינו עושים שום דבר בנושא, לא היינו במצב הנוכחי", הוסיף ווייט.
בשורה התחתונה, ברור מעל כל ספק כי יערות הגשם בעולם בכלל ואלה של אפריקה בפרט תורמים רבות לאוכלוסיית העולם ולבעלי החיים גם כן. השאלה כעת היא האם העולם למד את הלקח הדרוש מהסיפור "העץ הנדיב" וישאיר לדורות הבאים יערות פוריים או שמא רק גדמי עצים. את התשובה נקבל ככל הנראה עוד כעשור כדי לראות האם היוזמה והתמריץ הכלכלי יעשו את שלהם ויאיצו את המאמצים לשמור על היערות כדי לבלום עד כמה שניתן את ההתחממות הגלובלית ומשבר האקלים.
