מחקר, שערכו חוקרים מאוניברסיטת תל אביב, בשיתוף המכון הבינאוניברסיטאי למדעי הים באילת, מצא כי אירועי רבייה של אלמוגים במפרץ אילת בעומק של כ-45 מטר מאופיינים בעצימות נמוכה בהרבה מאלה, המתרחשים במים רדודים יחסית, עד ל-30 מטר. במחקר נמצא, שבזמן שבמים רדודים השתתפו כמחצית האלמוגים בכל אירוע, שיעור האלמוגים המתרבים ירד לכ 20-10% בלבד במים עמוקים.
לדברי החוקרים, המשמעות היא שאין בסיס מדעי מספק לתקווה הרווחת, ששוניות עמוקות ישמשו כגלגל הצלה לשוניות הרדודות, שלצערנו נפגעות באופן קשה. בפועל, המצב שונה לחלוטין, זאת מפני ששוניות האלמוגים העמוקות זקוקות לתמיכת הרדודות בכדי לשרוד ולשגשג לאורך זמן. כמו כן, נמצא במחקר כי גורם מרכזי המתזמן את אירועי הרבייה של מין האלמוג שנחקר, הינו עלייה חדה של טמפרטורת המים במשך 48-24 שעות, המתרחשת בזמנים שונים במהלך חודשי הקיץ.
המחקר נערך בהובלת הדוקטורנט רונן ליברמן ובהנחייתו של פרופ' הודי בניהו מבית הספר לזואולוגיה, הפקולטה למדעי החיים, באוניברסיטת תל אביב. עוד השתתפו במחקר: ד"ר תום שלזינגר מהמכון הטכנולוגי של פלורידה, ופרופ' יוסי לויה, גם הוא מביה"ס לזואולוגיה של אוניברסיטת תל אביב. המחקר פורסם לאחרונה בכתב העת Ecology. המחקר נתמך בחלקו על ידי מענק מטעם הקהילה האירופית במסגרת התוכנית הורייזון 2020.
המחקר התבצע לאורך חמש שנים, וכלל בתוכו חמש עונות רבייה. הוא בחן את הרבייה של אלמוגים רכים, הנקראים גם "שמונאים", החיים בעומקים שונים במפרץ אילת. המחקר ייחודי, כיוון שהוא בחן את רביית האלמוגים לאורך עמודת המים, כלומר בעומקים שונים. החוקרים התמקדו במין הקרוי "מרבדן צהוב", המתאפיין בתהליך רבייה ייחודי, שמאפשר נגישות ומעקב באמצעים נוחים יחסית.
ליברמן הסביר: "רוב מיני האלמוגים בעולם מתרבים באמצעות אירועי רבייה רגעיים, המתרחשים פעם בשנה, על פי רוב בקיץ. באותו אירוע מסונכרן, משחררים אלמוגים רבים מאוד בסביבה, בו זמנית, כמות עצומה של תאי זרע וביציות, שנפגשים במים, עוברים הפריה ויוצרים עוברים. במינים אחרים, מושבות זכריות של האלמוגים משחררות תאי זרע למים, ואלה נודדים אל תוך מושבות נקביות ומפרים שם את הביציות, כך שההפריה וההתפתחות העוברית מתרחשות בתוך המושבה. בשני המקרים מדובר באירוע, שאורך דקות ספורות בלבד, בדרך כלל בשעות הלילה, ולכן קשה מאוד לחוקרים 'לתפוס את הרגע' - בעיקר כשמדובר בעומק רב, שבו לא ניתן לחוקרים לשהות זמן רב. על כן, קיים היום בכל העולם תיעוד נרחב של רביית אלמוגים במים רדודים, אך מעט מאוד ידוע על רביית אלמוגים בעומק".
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את רביית האלמוגים בעומק השונית, על מנת לגשר על פערי הידע הקיימים היום בתחום. לצורך זה הם בחרו באלמוג הרך הקרוי מרבדן צהוב, שחי במפרץ אילת ממים רדודים ועד לעומק של כ-50 מטר, ומתאפיין בתהליך רבייה ייחודי. בתהליך זה משחררות המושבות הזכריות תאי זרע באופן מתואם, ותאי הזרע מגיעים למושבות הנקביות ומפרים אותן. אולם בניגוד למינים אחרים, כאן התפתחות העוברים אינה מתרחשת בתוך המושבה. במקום זאת, הביציות המופרות משתחררות ונצמדות באמצעות ריר אל פני המושבה למשך שישה ימים, שבמהלכם מתפתח העובר לכדי פגית (לרווה). ליברמן הוסיף: "מדובר באירוע ססגוני מאוד שנמשך מספר ימים, ולכן יכולנו לעקוב אחר מספר רב של מושבות בטווח עומקים גדול של כ 50-45 מטר".
החוקרים צללו לעומקים השונים, הציבו חיישני טמפרטורה, וביצעו תצפיות וסקרים, שבחנו מספר מאפיינים של אירועי הרבייה: תזמון הרבייה, סנכרון בין המושבות השונות, ועצימות הרבייה, כלומר מספר המושבות שהשתתפו בכל אירוע. חיישני הטמפרטורה, שהוצבו בארבעה עומקים שונים - 5, 15, 30, ו-45 מטר, מדדו את טמפרטורת המים מדי 15 דקות במשך כחמש שנים. הממצא המרכזי של המחקר התבסס על נתונים אלה והראה, כי התזמון והסנכרון של אירועי הרבייה, לכל עומקה של עמודת המים, קשורים לעלייה ברורה ומשמעותית של כ-1.5-1 מעלות בטמפרטורת המים בתוך 48-24 שעות, מעין 'גל חום' המאפיין את מימי מפרץ אילת בתחילת הקיץ. במים רדודים יחסית, של 5 ו-15 מטר, נצפו אירועי רבייה בהתאמה מושלמת לגלי החום הרדודים, ואילו בעומק רב יותר, חלה השהייה מסוימת בתזמון ארועי הרבייה. זאת, כיוון שגלי החום במים העמוקים יותר התרחשו לרוב באיחור של מספר ימים עד שבועות לעומת התחממות המים הרדודים.
המדד לעצימות הרבייה היה מספר המושבות שהתרבו ושחררו עוברים בכל אירוע. ליברמן אמר: "מצאנו, שמספר המושבות המשחררות עוברים קטן בצורה משמעותית בעומק של מעל 30 מטר. בזמן שבעומק רדוד משתתפות כמחצית מהמושבות בכל אירוע רבייה, הרי במים העמוקים יורד שיעור המשתתפות לכ-20-10% בלבד". בעקבות הממצאים סבורים החוקרים, שאוכלוסיות מים עמוקים של אלמוגים, אשר מצויות לאורך כל טווח העומקים הזה, אינן מסוגלות לשגשג בכוחות עצמן ותלויות במידת מה באוכלוסיות מהסביבה הרדודה יותר. מכיוון שהאלמוגים בשוניות העמוקות מתרבים בעצימות כה נמוכה, נראה כי שוניות העומק נזקקות לתרומת לרוות (פגיות) המגיעות אליהן מאלמוגים המצויים במים רדודים יותר. להערכת החוקרים, ייתכן שהסיבה ל"חולשה" זו של אלמוגי העומק היא עוצמת אור השמש הנמוכה הרבה יותר בבית גידולם. משאב אור השמש נחוץ לתהליך החיוני של פוטוסינתזה, שמבצעות אצות שיתופיות, המצויות ברקמת האלמוג ומספקות לו מקורות אנרגיה, קרי מזון.
החוקרים סיכמו: "היום, כאשר שוניות אלמוגים רבות ברחבי העולם נפגעות בצורה קשה מאוד כתוצאה מהשפעות האדם, רבים תולים תקווה בשוניות עמוקות יותר, שאולי יהוו 'גלגל הצלה', ויתמכו באחיותיהן שבמים הרדודים, החשופות יותר למפגעים סביבתיים. המחקר שלנו מצביע על כך, שתקווה זו היא נטולת בסיס מדעי מוצק. בפועל, דווקא השוניות העמוקות הן אלו שזקוקות לרדודות בכדי לשרוד, ועל כן הן ראויות להגנה ולשימור לא פחות, ואולי אף יותר, מאשר שוניות רדודות".
