"אני לא חושב שאי פעם נגיע לנוכחות קבועה על הירח. אנחנו - כנאס"א. האם נוכחות כזו יכולה להועיל לנו? כן. אבל הלוגיסטיקה הדרושה לתמיכה אפילו במשימה של חודש על הירח היא מורכבת מאוד", אומר ג'יימס פרי (Free), המשנה לראש סוכנות החלל האמריקנית הממונה על תחום פיתוח מערכות מחקר, ומי שמנהל את תוכנית ארטמיס, שמיועדת להנחית שוב בני אדם על הירח. בראיון לאתר מכון דוידסון בשבוע החלל הישראלי אמר פרי כי עד סוף העשור הסוכנות מתכננת להגיע ליעד של טיסה מאוישת אחת בשנה לירח, עם שהות של 21 עד 30 יום על פניו. "לא הייתי אומר שאנו מתכננים להקים מושבה על הירח, אלא סוג של מחנה, עם מרכיבים מסוימים של מגורים. המטרה היא להגיע ל-30 ימים על פני הירח, כדי לחקות את מה שנעשה במשימות למאדים. אבל זה דורש השקעה רבה לקיים שהות של חודש על הירח. הלוגיסטיקה הדרושה לתפעול תשתיות על פניו קשה מאוד ויקרה מאוד".
6 צפייה בגלריה
המטרה היא לשהות על הירח חודש אחד כל שנה. ג'יימס פרי נושא דברים בכינוס החלל בישראל, 2023
( צילום: גל אהרונוביץ, משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה)
הלימוד לוקח זמן
פרי הגיע לביקור בישראל בכינוס החלל של משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, פחות מחודשיים לאחר סיומה המוצלח של משימת ארטמיס 1, שבה שוגרה חללית אוריון, בשלב זה לא מאוישת, למסע של 26 יום בחלל, חלקו הגדול במסלול מורכב סביב הירח. השלב הבא בתוכנית, ככל הנראה בעוד כשנתיים, יהיה טיסה מאוישת סביב הירח במשימת ארטמיס 2, וכשנה לאחר מכן – נחיתה ראשונה של בני אדם על פניו מאז 1972, במשימת ארטמיס 3.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
קול ההמון: איך אומדים התקהלות גדולה?
השרירים נחלשים - בגלל השומנים
הדולפינות שמעדיפות נכדים - על חשבון עוד ילדים
מדוע דרושות שנתיים תמימות בין המשימה המוצלחת של החללית הלא מאוישת לשיגור מאויש שלה במתווה פשוט יותר? "כרגע אנו מסיימים את הבדיקות של ארטמיס 1. עכשיו בוחנים את מגן החום של החללית, שכמובן יש לו תפקיד חשוב ביותר, ומנתחים את כל הנתונים שאספנו על התפקוד שלו. כמו כן, אנו מעבירים כמה מהרכיבים האלקטרוניים של ארטמיס 1 לשימוש חוזר בארטמיס 2. בנוסף אנו מתקינים באוריון החדשה מערכות רבות שלא היו במשימה הראשונה כמו מסכי תצוגה - הבובות שטסו במשימה הראשונה לא היו זקוקות להם - בקרי שליטה ידנית בחללית ובמערכותיה, מערכות תמיכת החיים. זו הפעם הראשונה שאנו מתקינים את המערכות האלה, והלימוד לוקח זמן".
6 צפייה בגלריה
התוכנית: לשוב לדרוך על הירח ב-2026. הדמיית פעילות של האסטרונאוטים במשימת ארטמיס 3
(איור: נאס"א)
מי יהיו האסטרונאוטים שיטוסו במשימות הראשונות אל הירח? לדברי פרי, כבר באביב הקרוב תכריז נאס"א על אנשי הצוות של משימת ארטמיס 2, שכאמור יקיפו את הירח בלי לנחות עליו. "אנחנו נודיע מי יהיה הצוות כבר במרץ או באפריל, וזו תהיה עוד נקודת ציון מרגשת בדרך לירח. לפי ההסכמים שלנו יהיו במשימה שלושה אמריקנים וקנדי אחד, אבל מעבר לכך איני יכול לומר כלום - נשבעתי לסודיות". לפחות בכל מה שנוגע לנחיתה על הירח, נאס"א הבטיחה כי תוכנית ארטמיס תשלב גם נשים, ואף על פי שפרי אינו מוכן להתייחס לכך, סביר שתשובץ לפחות אישה אחת למשימה המאוישת הראשונה בתוכנית. אולי זו אפילו תהיה ג'סיקה מאיר, שאביה ישראלי לשעבר.
פתחו את השער
בהנחה שארטמיס 2 תעבור בהצלחה, מתכננת סוכנות החלל כשנה לאחר מכן נחיתה מאוישת ראשונה על הירח מאז תוכנית אפולו. את רכב הנחיתה אמורה לספק חברת ספייס אקס, על בסיס הסטארשיפ, החללית הענקית שלה הנמצאת בעיצומן של ההכנות לניסוי בכורה בטיסת חלל. על פי התוכנית המקורית, תציב נאס"א תחנת חלל במסלול סביב הירח, Lunar Gateway, שאליה יעגנו בנפרד חללית אוריון מאוישת וסטארשיפ לא מאוישת. אנשי הצוות יעברו לסטארשיפ דרך התחנה, ינחתו על הירח, ובסיום הפעילות שם יחזרו בסטארשיפ לתחנה, יעברו לאוריון וישובו בה לכדור הארץ. ואולם, התחנה לא תהיה מוכנה בזמן למשימת ארטמיס 3, והיא תתבצע באמצעות חבירה ישירה בין סטארשיפ לאוריון במסלול סביב הירח.
6 צפייה בגלריה
תחנת מעבר בין כדור הארץ לירח. הדמיה של חללית אוריון מתקרב לעגינה ב-Gateway במסלול סביב הירח
( הדמיה: NASA/Alberto Bertolin)
"ה-Gateway נמצאת כעת בשלבי בנייה", אומר פרי. "מתחם המגורים והלוגיסטיקה של התחנה נבנה כעת בארצות הברית, וכך גם מתחם אספקת האנרגיה וההנעה. במקביל נבנה באיטליה מתחם מגורים נוסף, שישוגר בהמשך. שני החלקים הראשונים מיועדים לשיגור בטיל פלקון הבי של ספייס אקס ב-2025. הם ייכנסו למסלול סביב הירח וישמשו אותנו ממשימת ארטמיס 4 והלאה. התחנה תישאר לא מאוישת סביב הירח בין המשימות, וניסויים מדעיים ימשיכו לפעולה בתוכה ומחוצה לה".
טיל חדש ומיושן
משימת ארטמיס 1 הייתה גם שיגור הבכורה של טיל השיגור הענקי של נאס"א, SLS (קיצור של Space Launch System - מערכת שיגור לחלל). בסופו של דבר הטיל תפקד היטב, אם כי שיגורו נדחה שוב ושוב במשך חודשים עקב תקלות. סוכנות החלל חטפה לא מעט ביקורת על ההשקעה העצומה של מיליארדי דולרים בטיל שמבוסס על טכנולוגיות של שנות ה-70, עושה שימוש ברכיבים של מעבורות החלל, ובעיקר – טיל חד פעמי שצריך לייצר את כולו מחדש לכל שיגור, בלי מיחזור של השלב הראשון, לפחות, כמו שעושות כיום חברות פרטיות, בהובלת ספייס אקס ובלו אוריג'ין.
שיגור חללית אוריון לירח במשימת ארטמיס 1 של נאס"א
(צילום: רויטרס)
לשאלה אם בכוונת סוכנות החלל להמשיך להשתמש בטיל הזה או לעבור לשגר את משימות ארטמיס הבאות בטילים של ספייס אקס, השיב פרי "הכוונה שלנו היא להישאר עם ה-SLS. הטיל הזה מכיל הרבה שדרוגים. נכון שאנו משתמשים כיום ברכיבי פלדה מהטילים המאיצים של המעבורת, אבל כבר כעת נמצאים בתכנון מאיצים משוכללים יותר, מחומרים מרוכבים. אנו משתמשים כיום במנועים של המעבורת, אבל כשנסיים איתם נעבור לתכנון חדש ואמין יותר של המנועים האלה, עם פחות חלקים. אנו גם מתכננים שלב עליון חדש ומתקדם יותר, ואפילו מלמדים את התעשייה טכנולוגיות חדשות".
"נכון, המערכת שלנו אינה בנויה לשימוש חוזר, חוץ מתאי הפיקוד עצמם", מודה פרי. "מנקודת המבט שלי, יש לנו טיל שיגור שיוכל להציב 43 טונות במסלול לירח. זאת יכולת שאין לאף אחד אחר. כמו כן, זו מערכת שמותאמת להטסת בני אדם, ועומדת בדרישות מחמירות מאוד לשם כך. אלה שתי נקודות משמעותיות מאוד, ואני גאה מאוד ב-SLS, בתכנון וביכולות שלו".
6 צפייה בגלריה
יכולת שאין לאף אחד אחר. בינתיים. שיגור הבכורה של טיל SLS עם משימת ארטמיס 1, נובמבר 2022
(צילום: NASA/Bill Ingalls)
בלי ישראלים, בינתיים
משימת ארטמיס 1 נשאה לחלל בין השאר גם ניסוי באפוד להגנה על אסטרונאוטים מפני קרינה, שפיתחה חברת StemRad הישראלית. בעומק החלל אסטרונאוטים, גם בתוך חללית, חשופים הרבה יותר לקרינה מאשר במסלול נמוך סביב כדור הארץ, שם יש הגנה בזכות חגורות ון אלן שיוצר השדה המגנטי של כוכב הלכת שלנו.
בניסוי משותף של סוכנות החלל הישראלית ושל סוכנות החלל הגרמנית, היו בחללית אוריון שתי בובות מצוידות באלפי חיישני קרינה ממגוון סוגים. אחת, שקיבלה את השם זהר, לבשה את אפוד המגן, והאחרת, הלגה, הייתה נטולת הגנה. נתוני הניסוי עדיין בשלבי עיבוד, אך התוצאות הראשוניות מעודדות. "כל אלפי החיישנים פעלו ואפוד AstroRad שלנו הגן בצורה אופטימלית על זהר לאורך כל המסע", אמר אורן מילשטיין, מנכ"ל StemRad ומייסד שותף בחברה, בראיון למכון דוידסון לאחר שהחיישנים נאספו מהבובות בתום המשימה.
6 צפייה בגלריה
בינתיים זה כל המרכיב הישראלית בתוכנית ארטמיס. הבובות הלגה וזהר (עם אפוד המגן השחור) בחללית אוריון
(צילום: NASA/Frank Michaux)
לשאלה אם יהיה המשך לשיתוף הפעולה הזה, בהנחה שהניסוי אכן הצליח והאפוד מספק הגנה נאותה, משיב פרי "מבחינתנו, אנו צריכים להגן על הצוותים בחלליות מקרינה, כי זה אחד הסיכונים הגדולים הנשקפים לנו. איך בדיוק נעשה זאת – זה כבר תלוי בתכנון ארוך הטווח שלנו. השותפות עם סוכנות החלל הגרמנית ועם סוכנות החלל הישראלית הייתה נהדרת מבחינתנו. אני חושב שנשמח להמשיך בה, אבל האמת היא שזה תלוי במנכ"ל (סוכנות החלל הישראלית) אורון ואיך הוא רוצה להתקדם".
האם יש דיונים על צירוף אסטרונאוט ישראלי למשימות עתידיות של נאס"א? "אני לא יודע על דיונים כאלה", אומר פרי. "אמנם האסטרונאוטים טסים בחלליות שלנו, אבל ההכשרה והבחירה שלהם היא באחריות המנהלת של מרכז החלל ג'ונסון ביוסטון. היא מתייעצת באופן קבוע איתי ועם ראשי תחומים נוספים בנאס"א, אבל אני לא שמעתי על דיונים בנושא".
עבודת צוות
אף על פי שישראל לא ממש בתוכניות של נאס"א כרגע, סוכנות החלל של ארצות הברית מרחיבה בשנים האחרונות את שיתוף הפעולה שלה, גם עם המגזר הפרטי וגם עם מדינות אחרות. "לא נוכל לטוס למאדים לבד, וגם את הירח אנו לא עושים לבד הפעם", מדגיש פרי. "רכב השירות האירופי הוא מרכיב מרכזי בתוכנית, ובעבר לא היינו מפקידים בידי שותף זר מרכיב כה מרכזי. זה היה צעד אסטרטגי, חיברנו אלינו שותף חשוב ביותר, במרכז הפעילות שלנו. גם בעתיד, שותפות זרה מוטמעת בכל השלבים של תוכנית ארטמיס, בהם רכבי נחיתה על הירח, וה-Gateway". תמורת השיתוף הזה, מציין פרי, סוכנות החלל האירופית מקבלת מושבים לאסטרונאוטים בטיסות של משימות ארטמיס ל-Gateway, וכך גם סוכנות החלל של יפן, שמספקת מערכות לוויסות תנאי הסביבה ותמיכת החיים בתחנה, וכן חללית לאספקת מטען לתחנה.
בחזונו לעשור הבא, רואה פרי יותר ויותר חברות פרטיות משתלבות בפעילות על פני הירח. "התוכנית שלנו היא להקים תשתית שתשמש את המשימות שלנו, בתקווה שגם גופים אחרים יוכלו להשתמש בה. המשמעות היא שגם הם יקימו תשתיות על הירח, ואנחנו נוכל להיעזר גם בהן. נראה יותר סינרגיה ושיתוף פעולה".
6 צפייה בגלריה
שיתוף פעולה עם מדינות נוספות ועם חברות פרטיות. הדמיה של פעילות אסטרונאוטים על הירח במסגרת תוכנית ארטמיס
(מקור: NASA)
בשנים האחרונות חברות פרטיות מבצעות בעצמן יותר ויותר מהפעילות שקודם הייתה נחלתן של סוכנויות חלל לאומיות, מטיסות אספקה לתחנת החלל, דרך הטסת אסטרונאוטים לשם, ועד התקדמות לקראת בנייה של תחנות חלל פרטיות. האם תהליך כזה צפוי גם על הירח? "אם חברות כאלה יכולות לתפוס את המקום שלנו כבעלי נפח הפעילות העיקרי? כן. כמו במסלול הנמוך סביב כדור הארץ, שאנו עדיין צריכים גישה אליו, כך נמשיך להצטרך גם גישה אל פני הירח. אני כן רואה את המודל הזה מתפתח גם שם", אומר פרי. "אם חברות פרטיות יקימו תחנת מחקר על הירח, אנו בהחלט יכולים להיות לקוחות שלהן, אבל כדי שזה יקרה הן צריכות להוכיח כדאיות עסקית, כמו שצריך לקרות במסלול נמוך סביב כדור הארץ. עסקים שם מתחילים להיות כדאיים, אבל זה לוקח זמן. ואת הלקחים שנלמד מהתהליכים הכלכליים במסלול הקרוב לכדור הארץ, כנראה ניישם גם על הירח".
בדרך למאדים
אחת המטרות החשובות של תוכנית ארטמיס היא ליצור על הירח תשתית שתשמש כקרש קפיצה למשימות מאוישות למאדים. כשאני מגלה לפרי שאני בן 51, ותוהה אם אזכה לראות בחיי בני אדם נוחתים על מאדים, הוא דווקא אופטימי. "אני מאמין שתראה. למעשה העבודה שלנו על משימה למאדים כבר החלה. יש כיום מערכות בתחנת החלל, כמו מערכות תמיכת החיים, או סילוק הפחמן הדו-חמצני, שאנו בוחנים את הפעילות שלהם לאורך זמן ממושך, כפי שנצטרך שהן יפעלו במשימת מאדים. אנחנו על המסלול לכיוון משימות למאדים, ולארטמיס יש חלק חשוב בכך. אנו צריכים ללמוד לחיות בלי תמיכה מכדור הארץ. צריכים ללמוד איך צוותים יכולים לעבור מאפס כבידה, לכבידה חלקית, שוב לאפס כבידה ואז הביתה. זה מה שהם יצטרכו להתמודד איתו במשימה למאדים. אנו צריכים לפתח מערכות שעובדות זמן רב בכבידה חלקית. היו לנו בעבר מערכות שעבדו מצוין על כדור הארץ ארבע או חמש שנים, ואז כשהצבנו אותן בתחנת החלל, תוך כמה ימים הן הפסיקו לתפקד, בגלל ההבדל בין מיקרו-כבידה לכבידה מלאה. אנו צריכים לנצל את הכבידה החלשה של הירח כדי לבחון מערכות שונות לפני שנצא למסע של שנים למאדים".
לדברי פרי, תוכנית המאדים תצמח מתוך תוכנית הירח, אבל לא תבוא במקומה. "אנחנו רוצים לחשוב על תוכניות למאדים, אבל זה לא אומר שנעזוב את הפעילות על פני הירח", הוא מבהיר. "המשמעות היא שנצטרך לחשוב איך אנו מאזנים את המשאבים שלנו כדי לקיים גם משימות לירח וגם למאדים".
משימות למאדים יהיו מורכבות לאין שיעור יותר מאשר משימות לירח, אומר פרי, ואם אנו רוצים לצאת לשם, נצטרך לקבל את ההחלטה די בקרוב. "כשאתה מתכנן אתגר כזה, אתה בוחר מועד שאתה רוצה שבני אדם ינחתו שם, ואתה צריך לשגר מערכות שונות שנים לפני כן, כדי להציב להם במקום את הציוד. המשמעות היא שאם צריך לשגר את המערכות האלה חמש שנים מראש, אנו כבר עכשיו קרובים לצורך לפתח אותן. אנו צריכים להחליט מתי אנו רוצים לצאת לשם – אנחנו כאנושות, כי ארצות הברית לא תוכל לעשות זאת לבדה – והמסר שלי הוא שאנו צריכים להתחייב לכך. אני מבוגר ממך בארבע שנים, ואני מאמין שנראה את זה קורה".
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
