בכל בוקר, ארבעה ילדים בלבד עומדים יחפים ושרים בגאווה את ההמנון הלאומי כאשר דגל תאילנד מורם מחוץ לבית הספר שלהם. למעשה, הם התלמידים האחרונים שנותרו בבית הספר בבאן קון סאמוט צ'ין (Ban Khun Samut Chin), כפר שנמצא במרחק של פחות מ-10 ק"מ מבנגקוק, ששטחו הקטן מוקף מכל צדדיו במים.
כ-200 אנשים חיים כיום בכפר, בהצצה למה שצופן העתיד עבור אינספור קהילות שמתגוררות באזורים השוכנים לקו החוף ברחבי העולם, כאשר שינויי האקלים מובילים להמסת קרחונים ויריעות קרח בקצב מואץ, ובכך מגבירים עוד יותר את קצב עליית פני הים.
"היו לי חברים רבים, בערך 20 או 21, בימים שבהם הייתי בגן", אמר ל-AFP ג'ירנאן צ'ורסקול בן ה-11, שכיום חש בודד וחולם על הצטרפות של ילדים נוספים בני גילו לבית הספר, שאיתם יוכל לפתח קשרי חברות. גם במקדש בודהיסטי, הנתמך על עמודים כשהוא בולט אל המים החומים-ירוקים והעכורים של מפרץ בנגקוק, עמד ראש הכפר וויסאנו קנגסאמוט, שאמר לסוכנות הידיעות הצרפתית כי 2 ק"מ משטח הכפר שקעו מתחת למפלס המים ב-60 השנים האחרונות. "בשטחים שבהם היה בעבר כפר ויער מנגרובים, נותרו כעת עמודי חשמל שמבצבצים מהמים", אמר קנגסאמוט.
מומחי האקלים של האו"ם מזהירים כי מפלס הים כבר עלה ב-15 עד 25 ס"מ מאז שנות ה-90, כשבאזורים טרופיים מסוימים הקצב מואץ עוד יותר. אם מגמות ההתחממות יימשכו, מפלס המים עלול בכמעט מטר נוסף סביב איי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי עד סוף המאה הנוכחית. ההשפעות של תסריט מסוג זה יפגעו קשות בתאילנד. לפי ההערכות, 17% מאוכלוסיית הממלכה השוכנת בדרום-מזרח אסיה - כ-11 מיליון איש - חיים ליד קו המים ותלויים בדיג או בתיירות לצורך פרנסתם.
לדברי ד"ר דני מרקס מאוניברסיטת דבלין סיטי, מה שמתרחש בכפר באן קון סאמוט צ'ין הוא אזהרה חיה לגבי איך יכול להיראות עולם מוכה אקלים. "אנו יכולים לראות בכך מיקרוקוסמוס חמור של הסיכון הטמון בעליית פני הים, במיוחד בעולם המתפתח", אמר ד"ר מרקס ל-AFP. למעשה, יש להפנות את האצבע המאשימה, לפחות במקרה השל הכפר הספציפי הזה, לניהול לקוי של הסביבה המקומית וכן לנחשולי סערה שהפכו לחזקים יותר בגלל שינויי האקלים.
מי התהום נוצלו יתר על המידה ומנגרובים עבים - שפעלו כמחסום בפני הגלים - נעקרו והושמדו כדי לפנות מקום לחוות סרטנים. גם הסכרים שהוצבו במעלה הזרם על נהר צ'או פראיה - הנהר המרכזי בתאילנד שאורכו 372 ק"מ, הזורם דרך בנגקוק ונשפך למפרץ תאילנד, הרעו את המצב, בייחוד לאור העובדה שמדובר בנתיב המים החשוב ביותר עבור תושבי מרכז המדינה, כלכלית ותרבותית כאחד.
הכפר עובד כבר כמה שנים עם פרויקט מחקר של אוניברסיטת צ'ולאלונגקורן לשם הצבת עמודי במבוק ובטון ושתילה מחודשת של מנגרובים כדי לעצור את הנזק שמסבה העלייה במפלס המים. אבל בטווח הארוך ייתכן שהאמצעים האלה לא יספיקו כדי לעמוד בכוח הטבע והכפר עלול לשקוע לגמרי.
"אין לנו תוכניות להעביר את הכפר למקום אחר כי אין לנו עוד קרקע לעבור אליה, אז אנחנו חייבים לנסות לשמר את מה שיש לנו איכשהו", הסביר קנגסאמוט, שהרים ידיים בכל הנוגע לבקשת סיוע ממשלתי, שכן כל הנסיונות שנעשו עד כה עלו בתוהו. "ויתרתי על התקווה שהממשלה תתערב ותסייע לנו, עלינו להציל את עצמנו ולא להסתמך על מקבלי ההחלטות", הוא הוסיף.
4 צפייה בגלריה
ארבעת התלמידים שנותרו בבית הספר שבכפר התאילנדי באן קון סאמוט
(צילום: Manan VATSYAYANA / AFP)
לשם כך, פועלים תושבי הכפר לצאת בתוכניות אירוח ביתי ולהוציא סיורים תיירותיים ואקולוגיים כדי לגייס כסף ולהסביר לציבור את העומד מאחורי מאבק ההישרדות שלהם. "הילדים לומדים על האקולוגיה המקומית, לומדים לזהות צמחים ובעלי חיים, ואולי יום אחד יהיו מדריכי טיולים", אמרה ל-AFP מנהלת בית הספר המקומי מאיורי קונג'אן.
"אני רוצה להיות מורה כדי שאוכל להעביר ידע חשוב לתלמידים אחרים. אני רוצה ללמד בבית הספר הזה, אם הוא עדיין יהיה כאן בעוד מספר שנים", אמר צ'ורסקול הצעיר, שתקוותיו הולכות ופוחתות מכיוון שבשנה הבאה ילד אחד יסיים את לימודיו בתיכון, כך שרק שלושה ילדים צעירים יישארו לעמוד בתור ולשיר את ההמנון הלאומי בכל בוקר.
