עקרבים ידועים בעקיצתם הקטלנית, כמו גם יותר מ-2,500 מינים ידועים ממחלקת העכבישנים (Arachnida), שמשתמשים בארס שלהם כדי להכניע טרף ולהתגונן מפני טורפים. זנבותיהם של העקרבים מסתיימים בעוקץ מלא בארס, שמוזרק לרוב לגופו של המותקף, בין אם מדובר בטרף או בטורף.
4 צפייה בגלריה
העקרב Tityus achilles (משמאל) ועקרב קולומביאני נוסף בשם Tityus icarus, תחת אור אולטרה-סגול
העקרב Tityus achilles (משמאל) ועקרב קולומביאני נוסף בשם Tityus icarus, תחת אור אולטרה-סגול
העקרב Tityus achilles (משמאל) ועקרב קולומביאני נוסף בשם Tityus icarus, תחת אור אולטרה-סגול
(צילום: Léo Laborieux/Zoological Journal of the Linnean Society)
במחקר, שפורסם בכתב העת Zoological Journal of the Linnean Society, התגלה מין חדש של עקרב - Tityus achilles - באזור מיוער והררי במחוז קודינמרקה (Cundinamarca) שבמרכז קולומביה, שלו יכולת כמעט ייחודית לעקרבים, שבאמצעותה הוא לא רק מזריק את הארס שלו, אלא גם מתיז אותו על יריביו.
למעשה, רק שני סוגי עקרבים אחרים, מאפריקה ומצפון אמריקה, נצפו בעבר כשהם מתיזים את הארס שלהם. "סביר להניח שרוב העקרבים מסוגלים לעשות זאת אבל נמנעים מכך, שכן מדובר באסטרטגיה "יקרה" מטבעה, ולכן זוהו עד כה רק של מיני עקרבים שביצעו זאת בפועל", אמר ל-Live Science מחבר המחקר, לאו לאבורי, מהמחלקה לביולוגיה אורגנית ואבולוציונית ומהמוזיאון לזואולוגיה השוואתית של אוניברסיטת הרווארד.
4 צפייה בגלריה
קוברה יורקת
קוברה יורקת
קוברה יורקת
(צילום: Shutterstock)
טכניקה זו לשימוש בארס נצפתה באורגניזמים אחרים. נחשי קוברה יורקת, למשל, מתיזים את הארס בעזרת שרירי הפה אשר דוחפים את בלוטות הארס דרך חורים בעלי צורה גאומטרית ייחודית הנמצאים קרוב לקצה הניב ופונים קדימה. מגוון רחב של בעלי חיים - מפרוקי רגליים, דרך רכיכות ועד יונקים, משתמשים ברעל בשלל דרכים, להגנה ומדי פעם לטרף.
אבל בניגוד לאורגניזמים רבים אחרים, העקרב מקולומביה הוא גם רעיל וגם ארסי. בעוד שבעלי חיים רעילים מעבירים את הרעלים שלהם באמצעות מגע חיצוני או בליעה, בעלי חיים ארסיים מחדירים את הארס הקטלני באמצעות שיניהם או איברים מיוחדים אחרים - לעקרב הקולומביאני יש את היכולת הכפולה.
למעשה, הזרקה ישירה של הארס מבטיחה את העברתו והשפעתו על המותקף, אך טומנת בחובה גם סיכון פיזי שעשוי להיגרם כתוצאה מיכולת הטרף או הטורף להתגונן. לעומת זאת, התזת הארס הינה פחות מסוכנת, בהיעדר מגע פיזי ישיר, אך עם חיסרון בולט של היעדר פגיעה ממוקדת והשפעה פחות חמורה, אם כי המטרה מושגת ברוב הפעמים, בין היתר מכיוון שזווית ההתזה מכוונת לעיניו ואפו של המותקף.
4 צפייה בגלריה
הארס על גופו ובקצה זנבו של העקרב Tityus achilles
הארס על גופו ובקצה זנבו של העקרב Tityus achilles
הארס על גופו ובקצה זנבו של העקרב Tityus achilles
(צילום: Léo Laborieux/Zoological Journal of the Linnean Society)
4 צפייה בגלריה
העקרב Tityus achilles, שמזריק ומתיז את הארס שלו מזנבו
העקרב Tityus achilles, שמזריק ומתיז את הארס שלו מזנבו
העקרב Tityus achilles, שמזריק ומתיז את הארס שלו מזנבו
(צילום: Léo Laborieux/Zoological Journal of the Linnean Society)
לאבורי בדק במחקר שערך את יכולותיו של העקרב Tityus achilles באמצעות ניתוח דפוסי הפעולה של 10 עקרבים צעירים, שהתיזו את הארס שלהם 46 פעמים, עם מרחק התזה מירבי של 36 ס"מ. במקרים מסוימים, העקרבים התיזו כמות מועטה של ארס, אולם במקרים אחרים הם התיזו כמות גדולה בהרבה.
כמו כן, רוב התזות הארס כוונו קדימה, אם כי חלקן הופנו גם לאחור או כלפי מעלה. במרבית ההתזות, צבעו של הארס היה שקוף, מה שהעיד על נוזל רעיל שנפלט לפני הארס הקטלני, שהוא בעל גוון חלבי. "הארס עצמו מורכב בדרך כלל מפפטידים וחלבונים בעלי משקל מולקולרי גבוה, כך שהם 'יקרים' יותר לייצור", אמר לאבורי. "על כן, אופן השימוש בארס כמנגנון התקפי או הגנתי, משתנה והופך מחושב יותר ככל שהעקרב קטן יותר, מתוך הנחה שסביר שייתקל בטורפים נוספים תוך זמן קצר".