עד לפני שנתיים פרופ' (אמריטוס) יהודה כהנא היה איש פעיל מאוד. כהנא (77), פרופסור לניהול, המייסד של חברת איתוראן והבעלים של חברת פנגו, היה מרצה בכיר וראש מכון אקירוב לעסקים וסביבה באוניברסיטת תל-אביב, והוא בעל שם עולמי וזוכה פרסים בתחום הביטוח וניהול הסיכונים. בין היתר, ב-2011 קיבל את העיטור הגבוה ביותר של האגודה הבינלאומית לביטוח, על תרומתו לתיאוריה, לפרקטיקה ולחינוך בתחום הביטוח בארץ ובעולם.
לאחר שסיים ללמד באוניברסיטה ב-2012 כהנא נשאר פעיל בתחום העסקים וההשקעות, ובין היתר הקים יחד עם שותפים (טל רונן ויורם לביא) את חברת YKCenter, שפועלת בתחום שקרוב מאוד לליבו, ובאחרונה הפך חם במיוחד, תרתי משמע: החברה מייעצת, מדריכה ומאמנת עסקים איך להיערך לפעילות במודל של קיימות, ובכלל זה המאבק במשבר האקלים.
אבל לפני שנתיים, באוגוסט 2019, הכל נעצר בבת-אחת, כאשר כהנא עבר אירוע מוחי קשה, רגע לפני שהיה אמור להגיע לעוד כנס בעצרת האו"ם כדי להרצות על פתרונות מעולם הפיננסים והביטוח, תחום התמחותו, לפיתוח בר-קיימא. כהנא, שהיה מרצה מבוקש שסחף בהרצאותיו סטודנטים ואנשי עסקים, איבד את יכולת הדיבור, ובמשך שלושה חודשים שכב בבית חולים מרותק למיטה, ולאחר מכן רותק לכיסא גלגלים.
"במשך חודש וחצי הייתי אילם", הוא מספר, "אחרי האירוע למדתי מחדש איך לדבר, ממש מרמה של ילד קטן". וכך, בשעה שבגלזגו התאספו השבוע ראשי מדינות ואלפי משתתפים לוועידת האקלים המתוקשרת של האו"ם, במה שהוכתר כרגע האמת לאנושות במאבק הקיומי במשבר האקלים, כהנא ישב בביתו בהרצליה והתמודד עדיין עם שוליו של שיקום ארוך וקשה ביותר.
כשאנחנו נפגשים לראיון בביתו הצנוע בשכונה יוקרתית בהרצליה הוא מברך אותי בחיוך לבבי, שלא מש מפניו גם כשהוא מספר על השנתיים הקשות בחייו. הוא מתעקש ללחוץ את ידי בידו האחת המתפקדת, ומתעקש להביא קפה וכיבוד - תוך שהוא מציין שעד לפני זמן לא רב לא יכול היה לעשות אפילו את זה. הדיבור שלו שוטף אם כי איטי, ומדי פעם יש מילים שהוא מתקשה להגות. הוא מציג לי בגאווה מחברת הנראית כמו זו של ילד בכיתה א', ובה ציורים של עיצורים והברות. המחברת סייעה לו בתהליך שיקום הדיבור שעבר. היום הוא כבר כמעט שלא נזקק לעזרה. עם זאת, חלק מהראיון מתקיים באמצעות המייל – קל לו יותר לכתוב, אף שהוא מקליד באמצעות יד אחת ובאצבע אחת.
האירוע המוחי קרה בדיוק ביום הולדתו (העברי) ה-75, בט"ו באב - "בחג האהבה", הוא אומר בחיוך. "דיברתי עם אשתי, היא הלכה למקלחת, וחצי שעה אחרי כן מצאה אותי בלי יכולת לדבר. היא ישר ראתה שאני חווה אירוע והזמינה אמבולנס. אני זוכר הכל. ראיתי את הרופאים ורציתי לומר להם משהו ולא יכולתי. זה היה סיוט, אבל האמנתי שאצא מזה. אני אופטימי.
"כל יום עשיתי תרפיה בדיבור, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק. שמונה שעות ביום. הבנתי שאני רוצה לשרוד, להשתקם. אני לא יכול להרים ידיים. לא יכולתי לדבר בכלל, אבל לקרוא יכולתי בלי בעיה. בהתחלת השיקום למדתי לדבר בעברית, אחרי שנה עברתי לטיפול בדיבור באנגלית. שנה וקצת אחרי אני כבר שולט באנגלית. אני קורא מיילים, כתבות, עיתונים. הקול שלי השתנה, כי כל הצד הימני שלי עוד לא החלים, אבל אני מתנהל ללא אביזרים".
אחרי כמעט שנתיים של טיפולים ושיקום הוא מרגיש נוח להתראיין. "זה הראיון הראשון שלי", הוא אומר. "אני מתקדם עם זה לאט-לאט. אני עדיין לא יכול להגיב כמו שאני רוצה. זה לא רק השפה אלא גם העיבוד של הדברים שאתה רוצה לומר לפני. לבחור מילים, לזכור דברים. אני משבש אותיות, מדלג על הברות בשפה. אבל אני מתקדם מאוד".
תחזור לדבר בפני קהל?
"אני בטוח שזה יקרה".
אתה עצוב על הדברים שהפסדת בשנתיים האלה?
"עצוב זה לא נכון. זו לא אפשרות. כל זמן שאני חי זה בסדר בשבילי. אני רוצה להגיע ליותר. השאלה בבית החולים הייתה האם להיות פגר או לחיות? אני מאוד מבסוט שאני לא פגר".
הדור הצעיר ינטוש
למרות השנתיים הקשות כהנא לא מוותר וממשיך בפעילות, עסקית וגם ללא מטרות רווח, שמטרתה סיוע להיערכות של המדינה והעולם העסקי לפעולה במודל כלכלי-אנושי-סביבתי-חברתי (כאס"ח), כהגדרתו. כבר משנות ה-90' הוא מרצה ומטיף לעסקים בנושא, אבל פעילותו עלתה מדרגה ב-2016, כשהחברה שהקים הצטרפה להנהגת UNCG, התארגנות עולמית של חברות ועסקים לקידום יעדי פרויקט SDG של האו"ם. מדובר בפרויקט שקבע 17 יעדים לפיתוח עבור האנושות כולה במגוון תחומים עד שנת 2030, ובמסגרתו פועלות קהילות SDG במדינות שונות. החברה של כהנא הייתה גורם מייעץ בתהליך גיבושם של היעדים, פועלת לקידומם בעולם, וב-2018 הקימה את SDG ישראל כזרוע שלא למטרת רווח הפועלת להנחלה, האצה והטמעה של היעדים בישראל.
כהנא הוא אב לשלושה וסב לשמונה, והוא חושב עליהם כשהוא נאבק כדי לרתום את העסקים להיערכות מיידית. "הקהילה העסקית היא שחקן קריטי באקו-סיסטם שלם שבו הממשלה, הארגונים החברתיים, החינוך והאקדמיה הם השחקנים האחרים. כלל התעשיות - טקסטיל, תחבורה, בנייה, מתכות, חקלאות, מזון - משפיעות על עתידנו. אין עסק, חברה או ארגון שנמצא מחוץ להשפעה על קיימות והישרדות. אלפי חברות בעולם כבר נמצאות בתהליך של מעבר לאפס פליטות, הרגולציות משתנות דרמטית באירופה, בארה"ב ובעולם כולו. חברות, ארגונים ועסקים שלא יפעלו על בסיס חדש שלוקח בחשבון את השפעתן על האקלים ייאלצו להיסגר", הוא מזהיר.
אכן, בגלזגו השבוע גם הכלכלה הייתה במוקד המאמץ להתרחק משימוש בדלקים פוסיליים ולהתנהל באמצעות אנרגיה ירוקה יותר. בין היתר, יותר מ-450 מוסדות פיננסיים ב-45 מדינות התחייבו לפעול להגבלת פליטות גזי חממה.
הראיון עם כהנא מתקיים גם על רקע פרסום דוח מבקר המדינה, שקבע נחרצות כי ישראל לא ערוכה לסכנות משבר האקלים. לדברי כהנא, לפי דוח ארגון PLANETech, כ־10% מחברות ההיי־טק שהוקמו בישראל בשנה האחרונה מפתחות טכנולוגיות בתחום האקלים. במקביל, לפי נתוני רשות החדשנות במשרד הכלכלה, ישראל מובילה בטכנולוגיות חדשניות בתחומים כמו השקיה, התפלת מים, בשר מתורבת. אבל הקהילה העסקית הישראלית בכללה, הוא אומר, משתרכת הרבה מאחור לעומת הקהילות העסקיות בעולם.
כהנא: "מנכ"לים של חברות צריכים ליישר את הפעילות העסקית שלהם עם היעדים הגלובליים של אפס פליטות. המשמעות היא לחתוך את הפליטות ב־50% עד 2030, ול־0% עד 2050. עסקים צריכים לחסוך בחשמל, בדלק, במים, בנייר, בזבל, ועוד. אלה כללי המשחק העולמיים. לא לעשות זאת יסכן אותם הרבה יותר מלעשות זאת, כי הם לא יוכלו לעמוד במדדים החדשים של השוק, שייקבעו בעשור הקרוב. הרגולציה תדרוש מדדים חדשים בתחום הייצור והאספקה, עקרונות השימוש בחומרים, היקף פליטות גזי חממה, אמצעי ייצור, שינוע. כאשר עסקים יבקשו רישיונות לייצא, לחצוב, לגדל – הם יידרשו להתנהלות מסוימת – או שייאלצו להיסגר.
"כבר עכשיו אנחנו רואים החלטות ודרישות חדשות שעסקים צריכים להיערך להן: המס על כלים חד-פעמיים, הסימון של מזון מזיק (המדבקות האדומות), חידוש הזיכיון של כי"ל במפעלי ים המלח לאור הנזקים הקטסטרופליים הנגרמים שם, או עסקת שינוע הנפט של קצא"א עם האמירויות שמאוימת בביטול. עסקים שלא יתכנסו לשיטת המשחק העולמית החדשה לא יקבלו רישיון, ישלמו מיסים וקנסות, וייפגעו".
אבל זו לא הסכנה היחידה, לדבריו. יש עוד סכנה, שבאה מכיוון הלקוחות: "היום הלקוחות החדשים, הצעירים בני ה־40-25, 'מפטרים' ארגונים וחברות שפועלים באופן שמאיים על עתידנו", אומר כהנא. "הם משנים את הרגלי הצריכה בעולם כולו, והם יהיו רוב ואחר כך כל כוח העבודה וכוח הקנייה. איזה עסק או מותג מוכן להתאבד ולא להיות רלוונטי עבורם? הצעירים של היום יותר צמחונים, יותר טבעונים, יותר מעורים במה שמוכרים להם, ויש הידרדרות עצומה באמון שלהם במבוגרים האחראים, שמשאירים להם כדור מרוקן ממינרלים, אדמות, מקורות מים. הלקוחות האלה ינטשו בקצב הולך וגובר את יצרני הבגדים, המזון, התחבורה ושאר התוצרים של הקפיטליזם הנוכחי, שהדורות שלנו קידמו ועכשיו הוא חייב להיפסק".
אין לנו הרבה זמן
למרות הפיגור של הקהילה העסקית בארץ בנושא כהנא מציין שישנו סקטור יזמי שדווקא כן מתעורר, ומוכן לחפש פתרונות לאתגרים חברתיים וסביבתיים. "יותר ויותר קרנות השקעה וקרנות אימפקט (השקעות חברתיות) ישראליות מצטרפות ליצירת שותפויות כדי לסייע במתן פתרונות לאתגרים כלכליים, אנושיים־אזרחיים, סביבתיים וחברתיים בישראל ובעולם. למשל, חברות שפועלות במסגרת IFIE (הפורום הישראלי לקידום כלכלת אימפקט – א"ק), בהן SFI בהנהגתו של ירון נוידרפר (העוסקת בהנפקת אגרות חוב חברתיות – א"ק), קרן פיטנגו בהובלת חמי פרס, 2B בהנהגתו של יואל חשין, וכמובן סר רונלד כהן (איש העסקים היהודי בריטי, מייסד קרן אייפקס – א"ק) שמקדם את הנושא בעולם בכלל ובישראל בפרט. יש יותר ויותר חברות בעולם ההשקעות הפנסיוניות שדורשות שחברות שהן משקיעות בהן ישרתו ייעוד חברתי, ויותר ויותר גופים פיננסיים בארץ מצטרפים, כמו מגדל ואלטשולר־שחם, IBI ואחרות".
כמובן, השינוי דורש גם היערכות ברמת המדינה, ולא רק ברמת החברות והארגונים הבודדים, ואין לנו זמן, אומר כהנא. "שינוי כזה לוקח זמן. כדי לתכנן מערכת סולארית לכמות חשמל גדולה יש לקחת בחשבון שטח, מיקום, דרכי גישה, לנהל מו"מ עם הרשויות (רשות מקרקעי ישראל, הרשות המקומית), רישיון בנייה, מקורות כספיים, חשמל, מים, שמירה, צה"ל, ויכוח עם רשות שמורות הטבע, ועוד ועוד. ב־2015, כשהוצבו היעדים, היו לנו 15 שנים להיערכות, אך הן לא נוצלו. עכשיו נותרנו עם שמונה שנים לתכנון כל המערכות בכל התחומים: תחבורה, מזון, מים, שיטות בנייה, ביוב, פיזור האוכלוסייה, דלק".
בצוות של חברת YKCenter פועלים מלבד כהנא וטל רונן (ועד לאחרונה גם יהודה כצמן ז"ל) גם אור כצמן ויעל איפרגן-גיני, המרכזים את הפעילות של SDG ישראל. הם פועלים בשיתוף עם 1,500 מיזמים, עסקים, מומחים, אנשי אקדמיה וממשל, תקשורת, משקיעים וקרנות אימפקט, רשויות מקומיות וארגונים. הפעילות כוללת ריכוז והפצה של ידע בתחום, פרסום מאמרים ודוחות, עריכת סדנאות והדרכות, ועוד.
כהנא: "אנחנו נמצאים בקשר ישיר ועקבי עם מספר ארגונים בינלאומיים שעוסקים במדידת ערכים של קיימות בעסקים, ובמסגרת הפעילות של SDG ישראל העברנו כבר ליותר מ־100 מיזמים סדנה למדידת אימפקט על פי יעדי ה־SDG. חשוב לנו שישראל לא רק תאמץ את היעדים אלא תוביל אותם כמודל חיקוי עולמי. אנחנו עמלים על יצירת קהילת אימפקט שתהיה מגובה בקרנות פילנתרופיות יהודיות מחו"ל וגם ברשת מומחים. אנחנו רוצים להביא גם את חברות הביטוח והפנסיה, שעדיין לא במשחק. בשלב הבא נפנה לחברות גדולות ונציע להן להצטרף למהפכה".
SDG - 17 יעדים לפיתוח בר-קיימא
ב־2015 הסכימו כל 193 החברות באו"ם על 17 יעדים לפיתוח בר־קיימא עד שנת 2030, תחת השם Sustainable Development Goals (ובקיצור SDG). היעדים מורכבים מ־169 מטרות משנה ו־232 מדדים שונים, ומתייחסים לאתגרים המרכזיים של האנושות במנעד רחב של נושאים – ממיגור העוני, חינוך איכותי ושוויון מגדרי, דרך אנרגיה נקייה, עבודה הוגנת ותעשייה חדשנית, ועד מאבק בשינויי האקלים, שלום וצדק.
כמו במדינות רבות אחרות גם בישראל הוקמה קהילת SDG, שמטרתה להגביר את קצב המציאה של פתרונות בדרך למימוש היעדים, עבור ישראל ועבור העולם בכלל.
כהנא נמנה עם הצוות המנהל של האקדמיה העולמית לאמנות ולמדע, World Academy of Art & Science, המטפל בבעיות עולמיות, ומתוקף תפקידו זה מייעץ לאו"ם. בין היתר הוא מייעץ לאו"ם גם לגבי הדרך להשיג מקורות למימון ההוצאות העצומות של ה־SDG, הנאמדות בכ־14-8 טריליון דולר בשנה (התפוקה העולמית השנתית מסתכמת ב־100-85 טריליון דולר). לדבריו, "מדובר בסכום אדיר שאי אפשר לגייסו ללא מימון של ממשלות, ולכן יש צורך שלמדינות יהיה 'תקציב קיימות' נפרד, שצריך להיות מנוהל ומאוזן. צריך להבחין בין פעילויות שתורמות לסביבה לכאלה שפוגעות בה. גופים שקשורים לפעילויות שליליות חייבים לשלם מס (חברות הקשורות לתעשיות הדלקים הפוסיליים, לתעשיות הבשרים, לבעיות הבינוי ולבעיות מערך הפסולת), ובמקביל חברות שקשורות לתעשיות חיוביות חייבות לקבל סבסוד".
