האם נטיה חברתית ייחודית לאדם? מחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה מצא כי דגי צלף, להם אין את אזורי הקורטקס המוחיים "הגבוהים", הנתפסים כאלה שאחראים על התנהגויות חברתיות, פעלו באופן חברתי כלפי חבריהם, והפסיקו לפעול כך כאשר חשו "מרומים". המחקר פורסם בכתב העת COMMUNICATIONS BIOLOGY.
דגים יורקים בניסוי חברתי באוניברסיטת חיפה
(צילום: ד"ר אורית נפחא)
ד"ר אורית נפחא מאוניברסיטת חיפה, שערכה את המחקר, אמרה: "ממצאי המחקר מראים כי אפילו דגים מדגימים התנהגויות חברתיות מורכבות, מה שיכול להצביע על כך שחברתיות היא נטייה אבולוציונית בקרב מיני חיות שונים. כנראה שלתכונות חברתיות אלו זו יש חשיבות הישרדותית גם בחברות שיתופיות וגם בחברות תחרותיות, כמו הדגים שחקרנו".
בני האדם פועלים רוב הזמן בהקשרים חברתיים ותלויים באחרים לצורך הישרדות, ומכאן הבנת הכוונות וההתנהגות של אחרים הינה יכולת חשובה המאפשרת לנו, בני האדם, לשרוד בהצלחה בסביבה חברתית. לטענת החוקרים, כיום בספרות המחקרית יש הטייה להתמקד במעורבות האזורים "הגבוהים", הקורטיקלים, במוח בחקר התנהגויות חברתיות, מה שמייצר הטיה בשיוכם לפונקציות "גבוהות" תוך כדי הזנחת תרומתם האפשרית של האזורים "הסאבקורטיקלים" שהתפתחו מבחינה אבולוציוניות בשלבים מוקדמים יותר.
במחקר הנוכחי ביקשו ד"ר נפחא, תלמידת המחקר דנה וילקר, פרופ' סימון שמאי צורי ופרופ' שי גבאי מבית הספר למדעי הפסיכולוגיה והמכון לעיבוד מידע וקבלת החלטות (המעמק"ה) באוניברסיטת חיפה, לבדוק את הבסיס האבולוציוני להתנהגויות של שיתוף פעולה חברתי והוגנות חברתית, וכיצד התנהגויות אלה באות לידי ביטוי במינים תחרותיים חסרי קורטקס.
כמודל המחקר השתמשו החוקרות בדגי הצלף (Archerfish) הידועים כדגים תחרותיים, ולעיתים אף קלפטומנים, ללא קליפת מוח מפותחת, בעלי יכולת טבעית של ציד חרקים על ידי ירי של סילון מים. דגי הצלף אף מסוגלים ללמוד ולהבחין בין גירויים מלאכותיים המוצגים להם על גב מסך מחשב כחלק מניסוי, ולהגיב אליהם על ידי התזת סילון מים כתמורה לתגמול (מזון).
לצורך המחקר החוקרים השתמשו באקווריום זוגי, המחולק לשניים בעזרת מחיצה שקופה כאשר בכל צד יש דג צלף שאינו יכול לעבור מצד לצד, וכל דג קיבל אוכל בצד שלו. בניסוי הראשון, לדג היורק ניתנה האפשרות לבחור בין שתי מטרות: מטרה לא חברתית (לדוגמה כוכבית שחורה) שכאשר הוא יורק עליה, רק הוא מקבל תגמול, ומטרה חברתית (למשל כוכבית אדומה), שכאשר הדג יורק עליה הוא מקבל אוכל ובנוסף גם הדג השני שנמצא מעבר למחיצה מקבל אוכל. הצבעים שונו בשלב השני של הניסוי, כל שכל צבע שימש גם לתגמול אישי וגם לתגמול משותף, וזאת כדי למנוע הסבר חלופי לפיו הדגים מעדיפים צבע מסוים, ולאו דווקא התנהגות חברתית.
בשני השלבים, כל הדגים במחקר העדיפו תמיד את המטרה החברתית - כלומר, אוכל גם להם וגם לחברם שמעבר לזכוכית.
לאחר מכן בניסוי ביקורת הוציאו החוקרים את הדג הפסיבי מהצד השני של האקווריום והדגים היורקים התבקשו לבחור שוב בין שתי מטרות: האחת תגמלה באוכל רק אותם והשנייה תגמלה אותם ואת הצד הריק של האקווריום. תוצאות חלק זה הראו כי ללא דג בצד השני, לא הייתה ההעדפה לדגים לגבי מטרה כזו או אחרת.
לבסוף בניסוי האחרון, החוקרים בחנו מה קורה כאשר הדג הפסיבי מקבל יותר מזון מהדג האקטיבי. במצב זה המטרה חברתית תגמלה את היורק בפיסת אוכל אחת ואת הדג הפסיבי בשתי פיסות מזון ואילו מטרה לא חברתית תגמלה רק את הדג היורק בפיסת אוכל יחידה. בשלב זה הדגים היורקים הפסיקו לבחור במטרה החברתית, שתגמלה אף יותר את חברם.
באוניברסיטת חיפה אמרו כי מתוצאות כל הניסויים עולה כי אף דגים החיים בסביבה חברתית תחרותית יפגינו התנהגות חברתית כל עוד התגמול הוא שווה, אבל יפסיקו בכך אם הדג השני מרוויח יותר מהם. "המחקר מדגים לראשונה בתנאי מעבדה שדג הצלף הידוע כדג תחרותי, מתנהג באופן פרו-חברתי בתנאים מסוימים ומפסיק לנהוג כך כאשר התוצר מייצר מצב לא שוויוני. יתרה מזאת, עד כה מרבית המחקרים בחנו חיות חברתיות ושיתופיות המגדלות ביחד צאצאים. מחקר זה מראה לראשונה התנהגות חברתית במינים תחרותיים וקלפטומנים כך שאמנם מדובר בהתנהגות חברתית אך יתכן שבסיסה שונה", אמרה ד"ר נפחא.
