מה שיותר צפוף יותר ירוק? דמיינו לרגע שאתם מתהלכים בעיר שאתם אוהבים במיוחד. מה אתם רואים סביבכם? בניינים מעניינים, נקודות תצפית או שדרות עמוסות בתי קפה ומסעדות? סביר להניח שלפחות אחד מהמקומות החביבים עליכם בעיר כולל בתוכו טבע עירוני - פארק אהוב, עצים שמקשטים את הרחובות או מדשאה שנעים לערוך בה פיקניק.
בעשורים האחרונים, מחקרים רבים מעידים על ההשפעות החיוביות של שהייה בסביבה טבעית על בריאותנו הפיזית וגם הנפשית. אך במקביל, עם קצב גדילת האוכלוסייה ותהליכי העיור המואצים שהובילו לכך שכמחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת בערים - המרחבים העירוניים הפכו לצפופים ביותר, והתהליך הזה עלול לאיים על אותם שטחים עירוניים טבעיים, שנחוצים לנו.
עם זאת, ממצאים שעלו במחקר אמריקני שפורסם לאחרונה בכתב העת British Ecological Society מעידים דווקא על תופעה חיובית: החוקרים מצאו ששכונות עירוניות יכולות להיות צפופות וירוקות בעת ובעונה אחת – ומסתבר שקיימות דרכים רבות לעשות זאת.
ירוק טוב לבריאות
כאמור, כיום מחקרים רבים מעידים על ההשפעות החיוביות של שטחים ירוקים על בריאותנו. למשל, שיפור תפקודה של מערכת החיסון שלנו, הפחתת תחושות כעס ומתח, שיפור בזיכרון ובריכוז ואף עלייה בתוחלת החיים. בנוסף, עצים עוזרים לנקות את האוויר ממזהמים, להפחית את הטמפרטורה סביבם, ואיים של טבע עירוני אף תורמים לשיפור המגוון הביולוגי בעיר.
החוקרים שביצעו את המחקר החדש בחנו את 100 האזורים העירוניים הגדולים ביותר בארצות הברית, שבהם חיים כ-167 מיליון בני אדם, ובדקו את הקשר בין צפיפות האוכלוסין באזורים אלו (כלומר, כמות התושבים ליחידת שטח) לבין השטחים בעיר שעונים על ההגדרה "שטח כיסוי צמרות העצים" (Tree canopy cover) – כלומר, כל השטחים בעיר שאם תשהו בהם, תהיה מעליכם עלווה של עץ.
הממצאים הראשוניים לא היו מפתיעים במיוחד: לפי המחקר, בשל העובדה שצפיפות אוכלוסייה גבוהה מובילה לצורך במרחבים כמו מדרכות וכבישים - עלייה של 10 אחוזים בצפיפות מביאה לירידה ממוצעת של 3 אחוזים בשטח הירוק; או במילים פשוטות: אזורים צפופים יותר הם אכן גם ירוקים פחות. עד כאן, רובנו היינו פשוט מנחשים את הממצאים, לא? אבל החוקרים לא נעצרו פה והגיעו לתוצאות מפתיעות.
איך תרצו את הירוק שלכם?
כשהחוקרים בחנו לעומק את השכונות שבחרו בארה"ב, הדברים נראו אחרת: התברר להם שגם באזורים המעוירים ביותר במדינה קיימות שכונות צפופות לא מעטות שמצליחות להיות גם ירוקות למדי. בשכונות הללו כמות המרחבים הירוקים הייתה גדולה לפחות פי 3 מכמות המרחבים הירוקים בשכונות אחרות בעלות צפיפות דומה.
כשהם בחנו את אותן השכונות, הם גילו שתי גישות עיקריות ליירוק אזורים עירוניים צפופים: ציפוף אזורי המגורים עצמם כדי לאפשר בנייה של שטחים ירוקים רבים יותר בקרבתם, ושילוב המרחבים הירוקים בתוך האזורים הבנויים עצמם. כדי להעמיק בחקר גישות אלה, החוקרים בחנו שתי ערים שמשתמשות בהן באופן נרחב: קוריטיבה שבדרום ברזיל וסינגפור שבדרום-מזרח אסיה.
בקוריטיבה חיים כיום כ-2 מיליון בני אדם, והיא מתוכננת על פי הגישה הראשונה ליירוק אזורים עירוניים צפופים: צמצום אזורי מגורים ושריון מקום לשטחים ירוקים ייעודיים. בעיר יש 35 פארקים, מעל לאלף אזורים לשימור, ומערכת יעילה של תחבורה ציבורית שמאפשרת גישה נוחה לאזורים הירוקים השונים. כמו כן, סביב הנחלים ואזורי השפלה בעיר תוכננו פארקים ואגמים; זאת, גם כדי להגן על העיר מההצפות השכיחות באזור. בנוסף, העיר מספקת תמריצים ליצירת RPPN (Private Natural Heritage Reserves – שמורות טבע פרטיות, שמשמשות למחקר, חינוך, תיירות אקולוגית ועוד) – וניכר שהשיטה שלהם עובדת, כי בקוריטיבה שמורות כאלה קיימות יותר מבכל עיר ברזילאית אחרת.
מקרה הבוחן השני במחקר התמקד בסינגפור, עיר-מדינה (מדינה שמורכבת מעיר אחת בלבד) שהיא אחת המדינות הצפופות בעולם: בשטח שהוא גדול רק במעט משטחו של מחוז ירושלים כולו, מתגוררים כ-5.5 מיליון איש; למרות זאת, סינגפור זכתה לכינוי "עיר הגנים". איך זה ייתכן? בעיר קיימים לא פחות מ-350 פארקים, 4 שמורות טבע, מעל ל-360 קילומטר של שבילי הליכה ואופניים ויותר מ-1,600 גינות קהילתיות. במקביל לכל אלה, היא מלאה בבנייה חדשנית במיוחד לגובה, שבמסגרתה כל בניין נדרש להחליף את השטח הירוק שבו הוא נבנה במרחב מקביל, באותם הממדים לפחות; לכן, לעיתים קרובות יש בבניינים עצמם מרחבים ירוקים: קירות ירוקים, גינות על הגגות ועוד.
ירוק מחבר בין האנשים
ומה מצבנו בתחומי הציפוף והמרחבים הירוקים? לדברי מוטי קפלן, מתכנן ויועץ בתחום התכנון, ישראל היא מקרה ייחודי למדי. "מצד אחד, אנחנו אחת המדינות הצפופות בעולם, ומצד שני - רוב הערים בישראל דלילות באוכלוסייה ביחס לערי העולם".
לפי קפלן, כדי להבטיח שבערים שלנו יהיו מספיק שטחים טבעיים שפתוחים לציבור, משרד השיכון קבע מכסות שטחים ירוקים – מהו היקף השטח הירוק לנפש שדרוש בעיר – שמהוות תנאי מחייב לבנייה או לחידוש של שכונות עירוניות. עם זאת, כך יוצא שכדי לעמוד במכסות – הערים מתרחבות ונפרסות על פני שטחים גדולים יותר ויותר, בתהליך שבסופו של דבר פוגע בשטחים הירוקים שסביבן.
לדברי קפלן, המצב הזה הוא בעייתי וגם בלתי הכרחי: לטענתו, אפשר לייצר שטחים ירוקים גם מבלי לפרוס אותם על שטח נרחב. "בפארק עירוני גדול, אנשים בדרך כלל לא ייכנסו לעומק השטח, אלא יישארו בשוליים שלו. לכן, הפארקים לא צריכים להיות כל כך גדולים מבחינת השטח שלהם – הדבר החשוב יותר הוא לבנות אותם כך שיהיה להם היקף גדול", הוא מבהיר, "כלומר, שהצורה שלהם תהיה דומה יותר לקו מאשר לעיגול, לריבוע או למצולע".
לדבריו, דוגמה טובה לבנייה מעין זאת היא פארק המסילה בירושלים, שבתכנונו הוא לקח חלק. הפארק, שעובר לאורך תוואי מסילת הרכבת הישנה בירושלים, הוא אומנם קטן יחסית בשטחו, אך בשל האופן הקווי שבו הוא נבנה – הוא מושך אליו מבקרים רבים מאוד. "האנשים בפארק נמצאים בתנועה ועוברים בין תחנות שונות: הם הולכים לאורך המסילה ובכל נקודה הם פוגשים באטרקציה אחרת; למשל: גן שעשועים, מוקד לפעילות ספורט, ספסלי ישיבה, ספריית רחוב, מסעדות ובתי קפה, וכל אלו מספקים נקודות עניין ומקומות מפגש, שמחברים בין האנשים", הוא מתאר. "בנוסף, הפארק עצמו מחבר בין השכונות השונות בעיר: משכונת בית צפאפא, לפת, משם לקטמונים, ובהמשך למושבה הגרמנית – והכול במסלול הליכה קל ונוח".
בנוסף לבנייה קווית, קפלן אומר שתמיד כדאי לבחון את השטחים הירוקים שכבר קיימים בעיר או בקרבתה. "אם העיר נושקת לגן לאומי או ליער, ייתכן שתושבים שיכולים להגיע לשטחים ירוקים אלה בהליכה קצרה לא בהכרח צריכים גם פארק ליד הבית", הוא מסביר.
ומה בנוגע לגישות שמוצעות במחקר החדש? לדברי קפלן, שילוב הבנייה הירוקה באזורי מגורים, כפי שנעשה בסינגפור, יכול להיות יעיל מאוד גם בישראל – באמצעות בנייה ירוקה בגגות ובמגרשי חנייה, שאפשר אף לשלב בה פאנלים סולאריים וכן באמצעות קירות ירוקים בבניינים. גם שימוש בנחלים ובסביבתם כשטחים פתוחים בערים – בדומה למה שנעשה בקוריטיבה – הוא, לדבריו, יעיל מאוד, משום שהנחלים הם צרים וארוכים ועוברים ברחבי העיר וכך נגישים לרבים מתושביה. "קיימות אין-ספור אפשרויות לשילוב שטחים ירוקים בערים; כל מה שצריך לעשות זה לתכנן, לחשוב בהיגיון, להתאים את סל הפתרונות לתנאי המקום – וליישם את הרעיונות בשטח", מסכם קפלן.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
