עמוק ביערות חוף השנהב, במערב אפריקה, השימפנזים משחקים. הם מתאבקים זה עם זה, מושכים אחד בזרועותיו של השני, מדגדגים, רודפים, ונושכים-בצחוק. פניהם פתוחים בהבעת המשחק של קופי האדם, הדומה לחיוך רחב, ומגרונם בוקעים קולות התנשפות גרוניים שהם המקבילה השימפנזית לצחוק שלנו.
משחק, כך טענו חוקרים במשך שנים רבות, הוא פעילות השמורה לחיות צעירות. גורים משחקים זה עם זה כדי ללמוד כיצד להילחם ולצוד, ומפתחים בעזרת המשחק את כישוריהם הפיזיים וגם החברתיים. האדם, הוסיפו אותם חוקרים, יוצא דופן בנטייה שלו לשחק כל חייו, גם בבגרותו.
אלא שהשימפנזים לא משאירים את המשחק לתינוקות וצעירים בלבד: גם שימפנזים בוגרים משחקים, ומשחקים הרבה. לפעמים הם משחקים אחד עם השני, לפעמים עם שימפנזה צעיר, ויש גם מקרים שבהם שלושה שימפנזים או יותר משחקים יחדיו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
פרסי נובל 2024: שנת הבינה המלאכותית
מה עושים מיטוכונדריה בגרעין התא?
מחלות ללא גבולות – מחלה מסתורית בקונגו
במאמר שהתפרסם לאחרונה, בחנו חוקרים את המשחק של השימפנזים הבוגרים ואת התפקידים שהוא עשוי למלא. הם גילו שמשחקים עזרו לחברי הקבוצה להוריד מתחים ולבסס בחזרה קשרים חברתיים לאחר ריב, וגם תרמו לשיתופי פעולה: השימפנזים שיחקו יחד לפני שיצאו לפעולות משותפות כמו ציד או עימותים עם קבוצות שכנות.
חוקרים ושומרים
השימפנזים של יער טאי (Taï) מוכרים היטב לחוקרים: תחנת המחקר ביער הוקמה לפני 45 שנים, וחוקרים עוקבים באופן קבוע אחר הפרטים בארבע קבוצות שונות. "השימפנזים מורגלים לחלוטין לנוכחות שלנו, כך שאנחנו יכולים לראות את כל ההתנהגויות שלהם", סיפרה ד"ר לירן סמוני (Samuni), שהובילה את המחקר, בראיון לאתר מכון דוידסון. היא עצמה עובדת ביער טאי מספר חודשים בשנה מאז.
לדבריה, לנוכחות החוקרים באתר יש חשיבות רבה, ולא רק עבור המחקר עצמו. "מצד אחד, רק ככה אפשר לחקור בעלי חיים כמו השימפנזים, שחיים כ-60 שנה, ומתפתחים מאוד לאט, הופכים לבוגרים רק בגיל 12. צריך המון מידע בשביל להבין אותם ואת התרבות שלהם", אמרה סמוני. "מצד שני, יש בנוכחות שלנו גם חשיבות עבור שמירת הטבע. אנחנו פה עם השימפנזים יום אחר יום, ומשמשים כגורם שמרחיק ציידים, כורתי עצים, או אנשים שמגיעים לחפש זהב. מחקרים הראו שלתחנות מחקר יש יעילות גדולה יותר בשמירה על הטבע בהשוואה לאמצעים אחרים, כמו פעולות חינוכיות או פטרולים של פקחים פעם בכמה זמן. השימפנזים של מערב אפריקה נמצאים בסכנת הכחדה חמורה, ואנחנו במאבק לשמור עליהם לפני שהם ייעלמו".
(השימפנזים של יער טאי משחקים)
המחקר הנוכחי השתמש בנתונים שנאספו במשך שש שנים, מ-2012 עד 2018, על 57 שימפנזים משלוש קבוצות. במשך זמן זה החוקרים תיעדו כמעט 5,000 משחקים שכללו לפחות פרט בוגר אחד. אירועים כאלו לא היו נדירים: בכ-40 אחוזים מהימים בהם החוקרים עקבו אחר השימפנזים, הם ראו לפחות מקרה אחד של שימפנזה בוגר משחק.
משחקים ומתפייסיים
המשחקים האלו, גילו החוקרים, לא היו לחלוטין אקראיים – לא מבחינת התזמון ולא מבחינת המשתתפים. הנקבות במיוחד שיחקו יותר כאשר לפחות אחת מהן הייתה מוכנה להזדווג. בימים כאלו המתח בקבוצה עולה, והזכרים, שמתחרים ביניהם על הגישה לנקבה, עלולים לתקוף זה את זה. החוקרים משערים שהנקבות משחקות יותר כדי להוריד את המתח בקבוצה.
בנוסף מצאו החוקרים שהסיכוי של שני שימפנזים לשחק זה עם זה היה גדול הרבה יותר אם הם רבו לפני כן, במהלך חצי שעה לפני המשחק. במקרים אלו, סבורים החוקרים, המשחק משמש כדרך להרגיע את הרוחות ולפייס בין הנצים. הקשרים החברתיים חשובים מאוד לשימפנזים, והם דואגים לשמר אותם: מחקרים הראו שכאשר שני פרטים רבים, הם עשויים לערוך לאחר מכן "טקסי פיוס" שכוללים חיבוקים ונגיעות עדינות, ולעתים קרובות גם גרומינג, כלומר ניקוי הפרווה. בחלק מהמקרים הם גם נצפו משחקים אחד עם השני. המחקר החדש מחזק את התפיסה של משחק כחלק חשוב בתהליך הפיוס.
3 צפייה בגלריה
הבעת המשחק דומה לחיוך הרחב שלנו. שימפנזים משחקים בפארק הלאומי טאי בחוף השנהב
(צילום: Liran Samuni/Taï Chimpanzee Project, CC BY-SA)
לדבריה של סמוני, המשחק, עוד יותר מניקוי הפרווה, יכול להעיד על כך ששני הצדדים רוצים בפיוס ומוכנים לסמוך זה על זה. " אם אני באה אלייך ונותנת לך גרומינג – את לא חייבת לעשות שום דבר. את יכולה להסתובב ולתת לי גרומינג בחזרה, אבל את יכולה גם לשבת ולא לעשות כלום. זה לא דורש מעורבות פעילה של שני הפרטים. במשחק לעומת זאת שני הפרטים חייבים להיות פעילים. לכן זו התנהגות טובה בשביל לבדוק את בן הזוג שלך – האם הוא מוכן לשתף איתי פעולה, לתת לי מה שאני נותנת לו?"
משחקים ומשתפים פעולה
משחק, אם כך, יכול לשמש את השימפנזים לא רק להורדת מתח, אלא גם לבירור המצב הנפשי של חברי קבוצתם, והמוכנות שלהם לשתף פעולה. זה חשוב במיוחד כשהם יוצאים למשימות בהם כמה וכמה שימפנזים פועלים יחד, למשל ציד: גם הזכרים וגם הנקבות צדים, בעיקר קופי קולובוס, והם עושים זאת בקבוצה, ומתאמים את התנועות שלהם כדי למנוע מטרפם לברוח.
פעילות נוספת שדורשת שיתוף פעולה היא עימות בין קבוצתי. השימפנזים הם טריטוריאליים מאוד, ולעתים קרובות יש קרבות בין קבוצות סמוכות. הקרבות האלו לרוב לא פורצים בעקבות פגישה מקרית, אלא לאחר שאחת הקבוצות החליטה ללכת ולפטרל לאורך גבולות הטריטוריה, בחיפוש אחר שימפנזים מהקבוצה השנייה. "זו אחת ההתנהגויות שיש הכי הרבה ראיות לכך שהיא מתוכננת", סיפרה סמוני. "היא מתחילה במרכז הטריטוריה של השימפנזים – רחוק מכל גבול, רחוק מכל קבוצה אחרת.
חברי הקבוצה ייפגשו ואז יתחילו לצעוד לכיוון הגבול בצורה מאוד מגובשת, ומאוד שקטה. ההתנהגות שלהם שונה מאוד מההתנהגות הרגילה שלהם, שהיא כאוטית ורועשת. באופן רגיל הם קוראים הרבה זה לזה, רצים ממקום למקום. כשהם בפטרול הם נעים בשקט, באיטיות, ועם מטרה. בתור חוקרת שנמצאת איתם, את ממש מרגישה כמו חיילת. בגבול הם מחפשים סימנים לכך ששימפנזים מקבוצות אחרות היו שם, כמו מישהו שאכל מהעץ, או בנה קן. אם הם מוצאים סימנים כאלו הם מתחילים לקרוא קריאות, לתופף על עצים, כאילו הם מכריזים 'זה שלנו'. במקרה שהם פוגשים קבוצה אחרת, הם יכולים לעשות מארב ולהרוג את אחד השימפנזים, או להתחיל קרב של ממש".
הנקבות משתתפות גם בקרבות, ולעתים רחוקות נראים אפילו פטרולים של נקבות בלבד. "הן משחקות תפקיד מאוד חשוב", אמרה סמוני, "כי בסופו של דבר ככל שהפטרול כולל יותר פרטים, הסיכון לפציעה נמוך יותר".
3 צפייה בגלריה
משחק עוזר להוריד מתח וגם לבחון את מצב הרוח של חברי הקבוצה. שימפנזה נח
(צילום: shutterstock)
ממצאי המחקר מראים שלפני היציאה לציד או לפטרול, גוברת מאוד הנטייה של השימפנזים לשחק. יותר מכך, הסיכוי ששני שימפנזים ישתתפו יחדיו בפעילות קבוצתית עולה משמעותית לאחר שהם שיחקו זה עם זה. החוקרים סבורים שהמשחק עוזר לשימפנזים לבנות את האמון ביניהם, וכך תורם לפעילות המשותפת שמגיעה אחריו. המשחק, הם טוענים, הוא הכנה טוב לציד או לפטרול: בשניהם הפרטים צריכים לתקשר ביניהם, לתאם את התנועות, ולהגיב בזמן אמת אחד לפעולות של השני.
משחקים באבולוציה
ייתכן שהמחקר החדש יוכל ללמד אותנו לא רק על שימפנזים אלא גם על מין נוסף שנוהג לשחק בבגרותו: בני האדם.
"רוב המחקרים על משחק מתמקדים בפרטים צעירים", העירה סמוני. "יש המון מחקרים שמראים שמשחק חשוב מאוד להתפתחות קוגניטיבית וחברתית. בני אדם נתפסו כיוצאי דופן, בכך שאנחנו משחקים גם בתור בוגרים. אנחנו רואים משחק כמעט בכל תחום של החיים שלנו, והוא מאוד חשוב ביצירת קשרים חברתיים. משחק מצטייר לכן כמשהו מאוד אנושי, שקשור להרבה מהתכונות הבולטות שלנו: סקרנות, הומור, דמיון, חדשנות. מושגים שקשורים לאבולוציה האנושית, למה שהפך אותנו לבעל חיים כל כך מפותח קוגניטיבית וחברתית".
המחקר החדש מראה שגם בנושא זה, בני האדם אינם כה ייחודיים כמו שחשבנו. "השימפנזים מראים לנו שמשחק יכול להיות נפוץ למדי גם אצל פרטים בוגרים במינים אחרים, ויכול למלא אצלם את אותם תפקידים: לעזור ביצירת קשרים, לפייס בין יריבים, לתרום לשיתוף פעולה", סיכמה סמוני. "בתרבויות שונות של בני אדם אנחנו רואים שימוש בטקסים שונים, בריקודים או במשחקים משותפים, כהכנה למלחמה או לציד, לפעילות שדורשת תיאום וגיבוש. המשחקים של השימפנזים לא מורכבים ומתוחכמים כמו הטקסים של בני האדם, אבל נראה שהבסיס להתנהגות האנושית כבר נמצא שם. זה מאפשר לנו להתחקות אחר המקור האבולוציוני של המאפיינים האנושיים האלו".
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
