נפילה מהקרחון עליו טיפס לבד בשמורת הטבע בארגנטינה הייתה פחד מוות. רגע דרמטי שלקוח מסרטים. איתן שקד, צעיר חיפאי בן 24, יצא כמו רבים בני גילו לטיול גדול בדרום אמריקה, אך אז מצא את עצמו במשך יממה שלמה בסכנת חיים, לבדו, על הקרחון. למזלו, מטיילים שעברו באזור הבחינו בו והחילוץ הגיע מהר. אבל גם כשהוא חוזר לאותם רגעים מותחים הוא מספר שחשב בהם לא רק על השאלה האם יראה שוב את משפחתו וחבריו, אלא גם על חוויית הכמעט-מוות הקודמת שלו - כשבגופו התגלה סרטן בגיל 15. גם שם, באותה שמורת טבע שהפכה לסיוט, המחשבות שלו חזרו לימים שבהם התמודד עם הסרטן, ולמאבק שהוא מנהל גם היום על בריאותו ועל בריאות תושבי האזור שבו הוא מתגורר - מפרץ חיפה. מארגנטינה הוא חזר לשגרה של בתי חולים, שגרה שמוכרת לו היטב.
"הייתי בכיתה י' כשהתגלה אצלי הסרטן. היו לי שיעולים מוזרים שהלכו והתגברו", נזכר שקד השבוע. "לאט-לאט, פתאום נהיה לי יותר קשה לנשום. רצתי 20 מטר והרגשתי שאני לא מצליח להכניס אוויר. יום אחד בבית הספר עליתי במדרגות והרגשתי שאני לא מסוגל יותר. התקשרתי לאבא שלי ואמרתי, 'קח אותי עכשיו לרופא'. שלחו אותי לעשות צילומים. הרופא אמר, 'יש לך גוש מאוד-מאוד גדול בחזה'. חשבתי שבלעתי משהו, אבל אבא שלי כנראה כבר הבין. הלכנו למיון ברמב"ם והיינו שם אל תוך הלילה. עשו לי ביופסיה, ומתברר שהיה לי גוש ענק שהשאיר לי שני מילימטר מעבר לאוויר בקנה הנשימה, שהיה מעוך מהגידול. הרופאים הופתעו שיכולתי בכלל לנשום".
הרופאים בישרו לשקד שיש לו סרטן מסוג לימפומה שאינה הודג'קין. "היו לי שמונה חודשים אינטנסיביים של המון כימותרפיה, עם כל תופעות הלוואי, התקרחות, הקאות, בחילות וכאבים. כדי לצחצח שיניים הייתי צריך לשבת על כיסא".
שקד זכה לסוף טוב. הוא ניצח את הסרטן, הספיק לעשות טיול גדול בארגנטינה, שנקטע לאחר אותה נפילה במהלך טיפוס, וכיום הוא סטודנט בטכניון שלומד מדעי המחשב ומתמטיקה. אבל המאבק שלו לא תם. "המצב של המפעלים והזיהום מסביב כואב לי. אני הצלחתי, החלמתי והמשכתי בחיים. אבל בגיל 15 הכרתי לא מעט אנשים בגילי שלא החלימו".
בעוד כשבועיים יחל הליך ההוכחות באחד התיקים הדרמטיים שהיו במדינה בכל הנוגע לבריאות ולאיכות הסביבה: אישור הגשת תביעה ייצוגית שהוגשה נגד המפעלים המזהמים במפרץ חיפה. בחודש יולי 2019 הגישו ארגון "אזרחים למען הסביבה" תביעה ייצוגית נגד 30 מפעלים במפרץ חיפה (ביניהם קבוצת בזן, חברת החשמל, תש"א ועוד), בגין נזקי הגוף שהם גורמים, ובייחוד סרטן ריאה וסרטן NHL (נון-הודג'קין לימפומה) שנגרמו לחברי הקבוצה בשבע השנים האחרונות, כך לפי כתב התביעה. המפעלים ביקשו לסלק את התביעה על הסף. לטענתם לא ניתן להגיש תביעה ייצוגית בגין נזקי גוף. בחודש פברואר 2021, ביום הסרטן הבינלאומי, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט רון סוקול, דחה את טענות המפעלים וכעת מתקיים הליך שיקבע אם אכן התביעה תאושר.
"אני מקווה שהתביעה הזו תשיג מעט צדק ובריאות לתושבי המפרץ", אומר שקד. "מדובר בגופים מאוד חזקים עם המון כסף, וברור לי שזה לא פשוט. אבל הגיע הזמן". זו תהיה הפעם הראשונה שבה יעלו נציגי המפעלים לדוכן, ויידרשו לתת תשובות לשאלות הקשות שעולות מהעדויות הנערמות על תחלואת סרטן עודפת באזור מפרץ חיפה.
לתביעה הייצוגית צורפו חמש חוות דעת של כמה מהמומחים הבולטים בחקר הסרטן, ביניהם פרופ’ מיכה ברחנא, מי שהיה רשם הסרטן במשרד הבריאות, שמצביעות על קשר סיבתי בין הזיהום לעודף תחלואה בסרטן.
"7 ימים" מפרסם לראשונה שני מחקרים חדשים ומדאיגים בנושא: הראשון מגלה כי בדם של תושבי חיפה קיים ריכוז גבוה יותר של מתכות מסרטנות. השני קובע כי לא ניתן להסביר את עודף התחלואה במפרץ חיפה, אלא בגורמים סביבתיים.
"כשאיבחנו לי סרטן ריאות הייתי בטוחה שזה סוף החיים", אומרת מירה לנדאו (75) שהפסיקה לעשן לפני 25 שנה. היא מספרת ששתי חברות חיפאיות שלה נפטרו מסרטן ריאות, והיא חוששת מגורל דומה. "כרתו לי אונה אחת מהריאות והיום אני במעקב. אני מקווה שיסלקו מפה את כל המפעלים המזהמים. גרים פה אנשים צעירים וכואב לי הלב. אני חושבת שאני גרה במקום מסוכן והייתי רוצה לצאת מפה, אבל זה לא ריאלי. אני כבר לא צעירה ודואגת לדורות הבאים".
המחקרים המדאיגים
השורה התחתונה במחקר החדש ויוצא הדופן היא חד־משמעית ומדאיגה: רמות הכרום והעופרת בדמם של תושבי מפרץ חיפה גבוהים יותר מאשר בשאר הארץ.
המחקר יצא לדרך לפני קרוב לשלוש שנים, והסתיים בפברואר 2022. נבחנה בו הנוכחות של ריכוזי מתכות כבדות בדמם של הנבדקים, במטרה להעריך את הקשר בין ריכוזי המתכות בגוף לחשיפה לזיהום האוויר הסביבתי. במסגרת המחקר נלקחו דגימות דם ונעשתה השוואה בין ריכוזי מתכות כבדות בגופם של תורמי דם המתגוררים באזור מפרץ חיפה, לבין תורמים מאזורים אחרים בישראל.
ארבעה סוגי מתכות נבדקו במחקר: ארסן, קדמיום, כרום ועופרת.
המחקר בוצע במסגרת קול קורא של לשכת המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, והובילה אותו פרופ' לנה נובק מהמרכז הרפואי סורוקה ואוניברסיטת בן־גוריון בנגב, יחד עם ד"ר אליעזר יפה ממרכז שירותי הדם של מגן דוד אדום, ונוספים. הדגימות נלקחו מתורמי דם מתנדבים בריאים, מבין תורמי הדם של שירותי הדם של מגן דוד אדום - מדְגם אקראי ולא מזוהה של תורמי דם מאזור מפרץ חיפה, מול דגימות שנלקחו משאר אזורי הארץ. החוקרים איחדו את מגורי התורמים ומיקום אתרי התרומות עם רמות המזהמים באוויר, כפי שנרשמו על ידי תחנות הניטור הסמוכות. בסך הכל אותרו 6,230 דגימות, מתוכן נבדקו 911 דגימות. אגב, הדגימות נלקחו ממערך הבדיקות השגרתיות של תרומות הדם והן לא היו חלק ממנות דם.
תוצאות המחקר נחשפות לראשונה כעת. מבחינת השוואה עולמית - ריכוזי המתכות שנמצאו בדמם של הישראלים היו דומים, ואף נמוכים, מהריכוזים שנמדדים באוכלוסייה הכללית באירופה. בנוסף, על פי תוצאות המחקר, תורמי דם מאזור מפרץ חיפה מאופיינים ברמות נמוכות של ארסן וקדמיום. עד כאן החדשות הטובות.
אלא שיש גם חדשות מדאיגות: בדם של תושבי מפרץ חיפה נמצאו רמות גבוהות של כרום ועופרת בהשוואה לתורמים משאר חלקי הארץ.
החוקרים מצאו משוואה ברורה: אם בסביבה שבה חיים האנשים היו ריכוזים גבוהים וחריגים של מזהמים, כגון פחמן חד־חמצני ופחמן דו־חמצני, כך גם ריכוזי העופרת המסוכנים בדם היו גבוהים יותר.
"הממצאים האלה מדאיגים. כל המתכות האלה מסרטנות", אומרת פרופ' נובק, חוקרת בכירה במרכז נגב לבריאות הסביבה ברשות המחקר והפיתוח בביה"ח סורוקה. "המטרה שלנו הייתה להשוות את מפרץ חיפה לכל האזורים האחרים בארץ. דרך ההשוואה הזו הבנו שבקרב תושבי מפרץ חיפה יש דווקא פחות ריכוז מתכות מסוג קדמיום וארסן, ויותר עופרת וכרום. אי־אפשר לומר בוודאות את המקור של המתכות. עופרת וכרום אמנם קשורות לתחבורה, אבל יותר לתעשייה. ככל הנראה יש פחות זיהום תחבורה בחיפה. השלב הבא הוא לראות איפה גרים התורמים עם ריכוזי המתכות הגבוהים יותר".
כדי להבין את פוטנציאל הסכנה, צריך להבין מה מחזיקה בתוכה מתכת כזאת.
לכרום שימושים רבים בתעשייה, והוא נפלט לאוויר בתהליכי שריפת דלקים כגון פחם או מזוט, וכן בתהליכי ייצור של מתכות וציפוי בכרום. כרום מסווג כמסרטן ודאי בבני אדם, וחשיפה עקביות אליו מעלה את הסיכון לסרטן בריאות, סרטן ערמונית וכן סרטן באף; שתייה ממושכת של מים המכילים כרום מעלה את הסיכון לחלות בסרטן הקיבה; בחיות מעבדה נמצא כי חשיפה לכרום מעלה את שיעורי ההפלות, מעלה את הסיכון ללידות במשקל לידה נמוך וכן פוגעת בהתפתחות מערכת השלד ומערכת הרבייה בעוברים; חשיפה נשימתית כרונית יכולה לגרום לאסתמה וירידה בתפקודי ריאה. גם חשיפה לעופרת עלולה לגרום למגוון רחב של השפעות בריאותיות, כולל בעיות התפתחותיות של מערכת העצבים, מוות (בעיקר כתוצאה ממחלות לב וכלי דם), פגיעה בתפקוד הכליות ועוד. ריכוזים נמוכים מאוד של עופרת בדם קשורים לירידה ביכולת שכלית ובביצועים קוגנטיביים ועוד. המחקר גילה כי במפרץ חיפה נמדדו 7.10 מיקרוגרם עופרת לדציליטר דם, לעומת 5.92 בגוש דן ו־6.87 בירושלים.
ארסן סווג כמסרטן ודאי בבני אדם על ידי הסוכנות הבינלאומית למחקר בנושא סרטן והסוכנות להגנת הסביבה בארצות־הברית. כתוצאה מחשיפה ייתכנו התפתחות של סרטן עור ועלייה בסיכון לסרטן כבד, שלפוחית השתן וריאות.
קדמיום הוא מסרטן ודאי בבני אדם. חשיפה כרונית לריכוזי קדמיום באוויר, במים או במזון עלולה לגרום להתפתחות מחלת כליות. כמו כן תיתכן עלייה בסיכון למחלת ריאות ולפגיעה בעצמות.
"החומרים האלה בכלל לא אמורים להיות בדם של אנשים. כל רמה לא רצויה", מבהירה פרופ' נובק, "עם זאת, אין סף שלגביו יודעים בוודאות שרמות גבוהות ממנו גורמות למחלה. במקרים כאלה יש לנהוג במסגרת זהירות מונעת".
במשרד להגנת הסביבה אומרים כבר שנים שיש להוציא את התעשייה ממפרץ חיפה. הקו הזה נשמר, כך מתברר, גם בממשלה החדשה, שבנושא הזה דווקא לא מתכוונת ללכת באופן מנוגד לממשלות קודמות.
"יש להוציא את התעשייה המזהמת מריכוזי האוכלוסייה, כדי לשמור על הבריאות של התושבים ועל איכות החיים והסביבה", הבהירה השרה להגנת הסביבה עידית סילמן. לדבריה, "אנו פועלים לשם כך, בין היתר ביישום החלטת הממשלה לפינוי התעשייה הפטרוכימית ממפרץ חיפה".
המחקר המקיף ביותר
אחרי שנים שהתגורר על הכרמל, צביקה מורגוליס (42) החליט לעזוב את חיפה. השיקול היה אחד: "אני וגרושתי רצינו לקנות דירה, והחלטנו שאנחנו לא רוצים את זיהום האוויר. היינו מריחים לפעמים ריח של גופרית באוויר. בתקופה שגרנו מעל הטכניון, בשכונת רמות רמז, היה לי אוטו לבן. לפעמים הוא היה מכוסה באבקה צהובה. עברנו ליקנעם. אני בטוח שיש עוד שעזבו, כמוני".
למורגוליס הייתה סיבה כבדה יותר לחשוש מאשר צבע האוטו. הוא אובחן פעמיים בסרטן, בפעם הראשונה זה קרה ב־2015, עם לימפומה שאינה הודג'קין. הוא נאבק, ניצח, אך לאחר כשלוש שנים המחלה חזרה. "הטיפולים כנראה גרמו לנסיגה ולא העלימו את הגידול. גיליתי שאני חולה במזל. יצאה לי בלוטה על הצוואר, קרוב ללסת. בפעם השנייה אובחנתי בשלב 4, כשהמחלה התפשטה לכל הגוף וסבלתי מכאבי בטן חזקים. כשזה חזר, זה חזר במלוא העוצמה. עד היום אני נמצא בבדיקות פעם בחודשיים".
גם מורגוליס חבר בקבוצה בתביעה הייצוגית. ל"7 ימים" נודע כי מחקר חדש, נוסף למחקר הדם, תומך גם הוא בטענות לפיהן יש קשר בין הזיהום במפרץ חיפה לבין מחלות תושבים. מדובר במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Environmental Research, שבדק את הקשר בין מגורים במפרץ חיפה והסיכון לתחלואה בסרטן בקבוצות שונות באוכלוסייה. את המחקר ערכה הדוקטורנטית אינאס כיאל־טרביה בהנחייתה של ד"ר קרן אגאי־שי, במימון האגודה למלחמה בסרטן.
"המחקר שלנו מראה שבקרב אשכנזים, מי שגר בחיפה חולה יותר. בקרב יוצאי ברית־המועצות, מי שגר בחיפה חולה יותר. בקרב עובדים עם חשיפות מסרטנות, מי שגר בחיפה חולה יותר. בקרב עובדים בלי חשיפות מסרטנות, מי שגר בחיפה חולה יותר. בקרב צעירים, עד גיל 39, מי שגר בחיפה חולה יותר. בקרב ערבים, מי שגר בחיפה חולה יותר", אומרת ד"ר קרן אגאי־שי מאוניברסיטת בר־אילן.
היקפי המחקר הם גדולים במיוחד, גם מבחינת מספר הנבדקים וגם מבחינת טווח הזמן: כ־20, בין השנים 1995 ל־2015. החוקרות בדקו את הנתונים של כמיליון תושבים, ובחנו האם משך הזמן שבו הם התגוררו במפרץ חיפה השפיע על התחלואה. למעשה, מדובר במחקר המקיף ביותר שנעשה עד כה בנושא, ומייצג את כל חלקי האוכלוסייה.
בקרב הנבדקים, במהלך השנים 1998־2015, 62,049 בני אדם חלו בסרטן לראשונה. מי שגרו אי פעם במפרץ חיפה בשנים 1995־2015 היו בסיכון גבוה ב־9% לחלות בסרטן, לעומת אנשים שלא גרו אף פעם במפרץ חיפה. בנוסף, כאשר נבדקו סוגי סרטן שונים נמצא כי מי שגרו אי פעם בחיפה היו בעלי סיכון גבוה יותר לחלות בסרטן הריאה (ב־14%), שלפוחית השתן (ב־11%), העור (ב־22%) והמעי הגס (ב־10%) .
"אני רוצה להסביר לקוראים", אומרת ד"ר אגאי־שי, "שכל השנים טענו שהתחלואה בחיפה נגרמת כי אנשים בחיפה מבוגרים יותר, וסרטן זו בעיקר מחלה של גיל (זה גורם הסיכון הכי משמעותי). בחדרים סגורים אפילו שמעתי את הטענה שאלה 'אנשים שהגיעו מצ'רנוביל'. שמעתי את הטענה שכל החולים הם אלה שעובדים בתעשייה, או שעודף התחלואה בחיפה נגרם בגלל שכל מי שגר בה הם אשכנזים, עם סיכון גבוה לסרטן. אז נכון, גיל ומוצא הם גורמי סיכון, אבל זה לא כל הסיפור. במחקר שלנו לא בדקנו מה בחיפה גורם לתחלואה הזו בהשוואה לישראל. מה שכן, ברור שמדובר בגורם סביבתי".
שהוא?
"כמדענים אנחנו מנסים למצוא את התשובה הסבירה ביותר. האם במפרץ חיפה יש יותר זיהום אוויר מתחבורה? התשובה היא לא. האם במי השתייה של תושבי מפרץ חיפה יש גורם מסרטן? התשובה היא לא. האם במפרץ חיפה, משנת 1995 עד 2015, היו יותר פליטות של תרכובות מסרטנות? התשובה היא שאנחנו לא יודעים לגבי כל התקופה, כי חוק אוויר נקי נחקק רק בשנת 2008 ומידע על הפליטות הוא חלקי. מהמידע שקיים אנחנו יודעים בהחלט שבאזור יש הכי הרבה פליטות של חומרים מסרטנים מהתעשייה".
במחקר נבדק הקשר בין מקום מגורים - לבין סיכון לחלות בסרטן. בנוסף, נבדק הסיכון לחלות בסוגים שונים של גידולים לבין מקום המגורים. מי שחלה בסרטן בשנים 1995־1998, או מי שחלה בעבר, לא נכלל במחקר. הממצאים היו דומים לגבי סרטן בצעירים עד גיל 39, בניתוח לפי ארץ לידה ובבדיקה של מי שיש עליו מידע על חשיפות תעסוקתיות. שיעור התחלואה בקרב צעירים נמוך בהרבה מאשר בקרב מבוגרים. מבין כ־650 אלף צעירים בוגרים עד גיל 39 שנכללו במחקר, 4,602 חלו בסרטן. נמצא שהסיכון לחלות גבוה ב־10% בצעירים שגרו אי פעם במפרץ חיפה, בהשוואה לצעירים שלא גרו אף פעם במפרץ חיפה. בקרב מוסלמים, שיעור התחלואה בסרטן היה נמוך בהשוואה ליהודים; מבין כ־150 אלף ערבים מוסלמים שהשתתפו במחקר, 3,576 חלו בסרטן. נמצא שהסיכון לחלות גבוה ב־29% בקרב מי שגרו אי פעם במפרץ חיפה, בהשוואה לערבים מוסלמים שלא גרו אף פעם במפרץ חיפה.
במחקר אמנם לא בדקו את הקשר עם זיהום אוויר, אך במחקר שהתפרסם לאחרונה, על ידי פרופ’ רענן רז מבית הספר לבריאות הציבור של האוניברסיטה העברית ושותפיו, נמצא קשר בין זיהום אוויר תעשייתי וסרטן באזור חיפה בקרב יהודים בישראל. החוקרים מצאו שככל שרמת החשיפה לזיהום אוויר תעשייתי גבוהה יותר, כך הסיכון לסרטן עולה. במחקרים נוספים, שנמצאים כעת בשיפוט מדעי, החוקרים מצאו קשר בין תחלואה בסרטן ובין זיהום אוויר בכלל ישראל, ובפרט באזור חיפה ובאזור תל־אביב.
אבל עדיין, אף אחד לא הצליח למתוח קו של אחריות משפטית ישירה בין התחלואה לבין המפעלים המזהמים. אף תביעה לא הצליחה לעבור את המשוכה הזו. מגישי הבקשה לתביעה הייצוגית מעוניינים להיות אלו שמשנים את המצב.
"זה נופל עליך כמו פצצה בגיל 30"
רויטל ניסים (35) היא עורכת דין מינהלית המתגוררת בשכונת רמת אלמוגי בחיפה. לפני חמש שנים גילתה שהיא חולה. "הרגשתי עייפות גדולה, היו לי קשיי נשימה. פשוט לא הצלחתי לנשום", סיפרה. היא הופנתה לצילום במכון שמתמחה במחלות ריאה. "במקרה היה שם תור לאותו יום. מנהל המכון התקשר, והמליץ לי לעשות סי־טי כמה שיותר מהר. ניסו להשיג לי תור מהיר, אבל ללא הצלחה". ניסים הופנתה לבית החולים רמב"ם, כדי לקצר את זמני ההמתנה. בתחילה עשו לה צילום רנטגן ומיד החליטו לאשפז אותה. "למחרת עשו לי סי־טי וגילו גידול סרטני בבית החזה: לימפומה שאינה הודג'קין. הגידול לחץ על האיברים הפנימיים וגרם לי קוצר נשימה. כשהשתחררתי מבית החולים כבר הייתי אחרי הטיפול הכימותרפי הראשון". היה לה גידול של 13 ס"מ והרופאים לא רצו לחכות. הגידול גרם לה לקריש דם באחד העורקים הראשיים ולשתי צלעות שבורות. אחרי מאבק קשה ומתיש היא הצליחה להתגבר על הסרטן. "המשפחה שלי עטפה אותי. לא הייתי דקה לבד".
דווקא המקרה של ניסים ממחיש את החשיבות של תביעות ייצוגיות. כעורכת דין היא מכירה את הזכויות שלה, ועדיין לא היה לה זמן להגיש תביעות. "זה נופל עליך כמו פצצה בגיל 30. זו סטירה אמיתית. הייתי עסוקה באיך אני נלחמת עם זה, ולא בהאשמות. לא הייתי עסוקה בלשאול שאלות של למה זה קרה ואיך, אלא הייתי בלטפל בעצמי ולנצח את זה".
מאחורי התביעה הייצוגית, שתתחיל בחודש פברואר הקרוב, עומדים עו"ד אסף פינק (על שמו רשומות שתיים מהפשרות היקרות ביותר בתיקים סביבתיים: אסון הנפט בעברונה, ואסון הזיהום בנחל אשלים); ד"ר ערן צין, מנהל הקליניקה לצדק סביבתי ולהגנה על זכויות בע"ח, ד”ר עומר פלד מאוניברסיטת בר־אילן, עו”ד גיל רון, חמד סועאד, ספיר זריהן ועורכי דין נוספים, שבנו צוות משפטי ייחודי בשיתוף מומחים מחו"ל ומהארץ.
"שנים דובר על עודף תחלואה וזיהום אוויר בחיפה", אומר עו"ד פינק, "אבל הייתה תחושה שאולי זה לא בטוח, אין מספיק נתונים ועובדות. התחושה הייתה שהמפעלים הצליחו להביא את הציבור להאמין שאין באמת הוכחה לפעילות המזהמת. לא מעט תביעות ייצוגיות הסתיימו בפשרות בסכומים מאוד נמוכים, ולא רק שלא יצרו הרתעה, אלא תחושה שהמפעלים מברכים על התביעות האלה. זה אפילו מוציא להם את הערמונים מהאש. בא מפעל, הוא אחראי על זיהום חמור או מתמשך, מגישים נגדו תביעה והוא צריך לשלם חצי מיליון שקלים. המשרד להגנת הסביבה בטח שלא מייצר הרתעה, הקנסות נמוכים ומגיעים תמיד אחרי המון שנים של ניהול הליכים משפטיים".
כעת האתגר של עורכי הדין הוא להוכיח שהזיהום שהמפעלים גרמו הוא הגורם הישיר למחלות. "מדובר בפעילות של מפעלים במשך עשרות שנים. מאוד קשה להוכיח את הקשר הסיבתי, וזה האתגר. אנחנו רוצים לייצר תקדים של הרתעה באמצעות תביעות ייצוגיות סביבתיות. שיהיה תג מחיר גבוה, סכום שיגרום לבעלי המפעלים להבין שעדיף להשקיע את הכסף בשיקום ובמניעת מפגעים, ולא בפיצויים. יש אלפי נפגעי סרטן ואין להם את הבריאות הנפשית, הפיזית, הפנאי או התקציב לצאת למאבק. וגם אם היו להם, לא בטוח שהיו יכולים להראות את הקשר הסיבתי מול 30 מפעלים. בתביעה ייצוגית אנחנו רואים את התמונה הגדולה. בכל הקבוצה יש עודף תחלואה. אי־אפשר להתמקד באדם אחד. והמפעלים? ביחד הם גרמו לזיהום בלתי סביר".
אם הבקשה תוכרע לטובתם זו תהיה בשורה לא רק לתושבי מפרץ חיפה, אלא לעוד עשרות מקומות בארץ שסובלים מזיהום. מה שעוד ייחודי בתביעה הזו, היא העובדה שהליך ההוכחות שיקבע אם תאושר התביעה הייצוגית יתנהל ברצף. השופט סוקול החליט שלא יהיו הפעם משחקים של דחייה ועיכובים. הוא פינה להוכחות מעל 50 ימים עד סוף חודש יולי. "זה מאוד, מאוד חריג", אומר עו"ד פינק.
ערן פרי (41) לא יקבל בחזרה את אמו, מרים, שנפטרה בגיל 74. אבל גם הוא, כמו יתר החולים, דורש צדק.
"חודש לפני שנפטרה היא גילתה שהיא חולה", הוא מספר, "היה לה גידול בגודל 12 ס"מ בריאות. היא הפסיקה לעשן לפני 30 שנה, אבל הרופאים אמרו שזה לא מסוג הסרטן שמעשנים מקבלים. כולם ידעו על הזיהום. אנחנו יודעים איפה אנחנו חיים. כששמעתי על התביעה הייצוגית, ישר מסרנו את הפרטים שלנו. המוות שלה היה הטראומה הכי גדולה בחיים. זה קרה כל כך מהר. לא הספקתי להבין מה קרה וכבר זה נגמר".
מרגו פארן, חיפאית שניצחה את הסרטן פעמיים, לא בטוחה שעכשיו יבוא השינוי. "אני מקווה שאולי יצליחו להוציא מפה את המפעלים המזהמים. אולי הם גם יצטרכו לשלם לאנשים שנפגעו. קשה לי להאמין שזה יזיז להם".
תגובות
מבזן נמסר בתגובה: "התביעה הוגשה נגד 30 גופים שונים במפרץ חיפה, ביניהם חברות ממשלתיות. בזן תוכיח בבית המשפט באמצעות שורה של מומחים כי התביעה בלתי מבוססת בעליל - הן מבחינה עובדתית, הן מבחינה משפטית והן מבחינה מדעית.
“מחוות הדעת של מומחים מהשורה הראשונה, בהם האפידמיולוגית ד"ר ג'ולי גודמן, עולה כי הטענה בדבר עודף תחלואה היא טענה שגויה ואינה מבוססת מדעית. מחוות הדעת של ד"ר שרי ליביקי, מומחית בעלת שם עולמי בתחום איכות האוויר, עולה המסקנה כי איכות האוויר בנפת חיפה דומה לערים גדולות אחרות בישראל ולערים דומות בעולם.
“במרבית השנים שהתביעה מתייחסת אליהן בתי הזיקוק היו בבעלות ממשלתית, ומאז הפיכת בזן לפרטית בשנת 2007 היא השקיעה למעלה מ־1.5 מיליארד שקל. השקעותיה הביאו להפחתה ממשית של עד 94% בפליטות לאוויר, כפי שעולה גם מהדוח של המשרד להגנת הסביבה שפורסם באוגוסט האחרון.
“באשר למחקרים שהובאו לידיעתנו בסמוך לפרסום הכתבה, קבוצת בזן אינה קשורה לפליטות החומרים שהוצגו במחקר, כפי שעולה מהדוח האחרון של המשרד להגנת הסביבה (מצאי הפליטות לאוויר). כמו כן, עולה כי גם החוקרים הבהירו כי נדרשים מחקרים נוספים יותר בכדי לבחון את הממצאים המובאים בו".
מתש״א נמסר: "מדובר בבקשה שהוגשה באופן גורף וללא הבחנה בין עשרות משיבים, וכך שורבב שמה של תש״א ללא הצדקה וללא בסיס. לתש״א אין קשר לזיהום האוויר או לתחלואה הנטענים על ידי המבקשים".
מחברת החשמל נמסר: "פעילות הייצור בתחנות הכוח של חברת החשמל, לרבות בתחנת הכוח חיפה, מתבצעת בהתאם לתנאי ההיתרים והרישיונות שניתנו לה. התובענה הייצוגית טרם אושרה, תגובת חברת החשמל לטענות שהועלו במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית יוצגו ויידונו במסגרת ההליך המשפטי".
