המראה הזה מוכר לכל מי שהיה בספארי, או ראה סרטי טבע מהסוואנה האפריקנית: עדר גדול של עשרות או מאות חיות, זברות, גנו, אימפלות, ג'ירפות, תאו ועוד, אוכל בשלווה זה לצד זה. מדוע בעלי החיים הללו נמצאים יחד לעיתים קרובות כל כך? האם הם פשוט מתקבצים במקרה באזורים שבהם יש מרעה טוב, או שהם בוחרים לבלות את זמנם זה לצד זה?
לבעלי חיים צמחוניים ממינים שונים עשויות להיות סיבות טובות להתקבץ בעדרים משותפים. קודם כול, יותר בעלי חיים פירושו יותר עיניים, אוזניים ואפים, שיוכלו לשים לב לטורף מתקרב ולהתריע מפניו. לצורך זה, השותפות הטובות ביותר הן הג'ירפות הגבוהות, בעלות העיניים החדות, שיכולות לזהות טורפים ממרחק.
אם טורפים בכל זאת מפתיעים את העדר, החיות יכולות לנסות ולהסתתר בהמון, ולקוות שהאריה או הנמר יבחרו במישהו אחר. גם כאן, יש מינים שמעניקים הגנה טובה יותר מאחרים: למשל, אריות מעדיפים לצוד תאו, גנו וזברות, ופחות מחבבים אימפלות. לכן אימפלות עשויות להרוויח מהתרועעות עם המינים האחרים, אך זברות, למשל, לא ישיגו הרבה מחבירה אל אימפלות. הצטרפות לעדר של גנו, שגם אותם האריות אוהבים לצוד, עשויה להיות מועילה יותר.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
האינסולין הטבעי
סבתא בישלה דייסת שיבולת שועל
המדע של הקשרים החברתיים
יחד עם היתרונות, יש גם חסרונות לחיים בעדרים מעורבים. החיסרון הבולט ביותר הוא תחרות על מזון: גנו וזברות, למשל, אוכלים שניהם עשב, ואם הם רועים באותו מקום, לכולם יהיה פחות מה לאכול. אימפלות, לעומתם, אוכלות גם עשב וגם עלים, ומבחינה זו אולי עדיף לזברות לחבור דווקא אליהן, ולא אל אוכלי עשב כמוהן. ג'ירפות אוכלות כמעט רק עלים – להתכופף עד לעשב זו טרחה גדולה מדי עבורן – ולכן הן לא ממש מתחרות בגנו או בזברות על מזון.
איך החיות הצמחוניות משקללות את היתרונות והחסרונות הללו, ואיך הן בוחרות עם אלו מינים להתחבר? עד היום, רוב המחקרים על תנועת בעלי חיים התמקדו במין אחד, והתבצעו בעזרת קולרים שמשדרים את המיקום של הפרטים לאורך זמן. שיטה זו נותנת לנו שפע של נתונים על האזורים שאותם בעלי חיים נוהגים להסתובב בהם, באילו שעות הם פעילים, באיזו מהירות הם נעים ועוד, אבל הם לא מספרים לנו דבר על מינים אחרים שעשויים להיות בסביבה.
כעת מתפרסם מחקר של חוקרים מצרפת, שבו הם ציידו שש זברות בקולר שכולל גם מצלמה. כך יכלו לראות עם אילו מינים הזברות בילו. הם גילו שיש מין אחד אהוב עליהן במיוחד: הג'ירפות.
"עולם שלם של אינטראקציות"
החוקרים הצמידו את הקולרים לשש זברות מקבוצות שונות, כולן באותה שמורה בדרום אפריקה. הקולרים הקליטו סרטון בן עשר שניות כל חמש דקות, מחמש בבוקר ועד שש בערב, במשך שלושה שבועות. הם גם תיעדו את המיקום של הזברות, כך שניתן היה להתאים בין כל סרטון לאזור הגיאוגרפי שבו הוא צולם.
הממצאים הראו שהזברות בילו כרבע מהיום שלהן לצד מינים אחרים. לעיתים קרובות אפשר היה לראות בסרטונים אימפלות שרעו לצד הזברות - לא מפתיע בהתחשב בכך שהן נפוצות במיוחד בשמורה. אך רק כשהזברות היו לצד הג'ירפות, נראה ששני המינים תיאמו את תנועותיהם כדי להישאר יחדיו. כתוצאה מכך הזברות רעו לצד הג'ירפות, בממוצע, יותר משעתיים כל פעם, בהשוואה לכשעה שבילו עם אימפלות, גנו או תאו.
(סרטון על המחקר)
האם הזברות עקבו אחר הג'ירפות כשאלו החליטו לזוז לאזור אחר, או שהיו אלו דווקא הג'ירפות שהלכו בעקבות הזברות? מהסרטונים הקצרים שנאספו במחקר החדש קשה לענות על כך, אך במחקר מ-2016 נצפו זברות כשהן "עוקבות [אחר הג'ירפות] וממשיכות לאכול בקרבה אליהן כשהג'ירפות המשיכו בדרכן". אותו מחקר גם סיפק סיבה אפשרית לכך: כשהיו יחד עם הג'ירפות, הזברות בילו פחות זמן בסקירה של הסביבה שלהן, כדי לראות אם יש טורפים בסביבה. נראה שהן הרגישו בטוחות יותר כשלצידן החיות הגבוהות, שמסוגלות לראות טורף מרחוק.
המחקר החדש מראה שהעדרים המעורבים בסוואנה לא נוצרים באקראי: בעלי החיים בוחרים את השותפים שלהם, ומשנים את תנועותיהם כדי להישאר יחד עם המינים החביבים עליהם. מכך עולה שהקשרים בין בעלי הפרסה מורכבים יותר משחשבנו בעבר. "מערכת אקולוגית היא לא סתם ערמה של מינים עצמאיים", אמר סימון שמיי-ג'אם (Chamaillé-Jammes), החוקר הבכיר החתום על המאמר, בריאיון לאתר Science News. "זה עולם שלם של אינטראקציות".
האקולוג האמריקני מייקל אנדרסון (Anderson), שלא היה מעורב במחקר, אמר שהממצאים מדגישים את החשיבות שבשמירה לא רק על מינים מסוימים, אלא על המערכות האקולוגיות השלמות. "המערכות הללו התפתחו באבולוציה כמכלול של מינים רבים", אמר, וכדי להגן עליהן, אנחנו צריכים לשמר את מערכות היחסים שנמצאות בבסיסן.
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
