דובים בצפון הארץ, יענים בדרום ים המלח, אריות, צ'יטות ותנינים - לפני עשרות ומאות שנים ניתן היה לפגוש כאן את כל אלה. היום לכל היותר אפשר לערוך היכרות עם חזירי בר באמצע הרחוב. לא רק שהחיות הללו נעלמו לנו מהמפה, הן כבר לא מופיעות אצלנו בזיכרון. אריות? מאז ומעולם הם שייכים לאפריקה.
אנחנו חיים בעידן של הכחדה המונית. התנהלות בני האדם משפיעה על הטבע ולעיתים מביאה להיכחדות ביולוגית של בעלי חיים וצמחים. במקביל לתהליך הזה - ולעיתים אף לפניו - עלול להתרחש אובדן של בעלי חיים מהזיכרון הקולקטיבי ומתשומת הלב שלנו. כאשר מין הופך נדיר, המפגשים עימו מתמעטים, הייצוג התרבותי שלו פוחת, הוא נעלם מהשיח עד כדי "הכחדה תרבותית". זה קורה בדרך כלל אצל מינים מבודדים מהחברה עקב מיקום גיאוגרפי או היעדר כריזמה
קבוצת חוקרים בינלאומית חקרה את התופעה והיא זו שהגדירה אותה "הכחדה תרבותית". זו עלולה להתרחש כאמור גם במינים שנכחדו מזמן מהטבע, לרוב עקב שינויים חברתיים או תרבותיים, כמו עיור ומודרניזציה. תהליכים אלה יכולים לשנות באופן קיצוני את מערכת היחסים שלנו עם הטבע ולהוביל לאובדן זיכרון קולקטיבי. כך, למשל, החלפת רפואת הצמחים המסורתית ברפואה מודרנית באירופה פוגעת בידע הכללי של צמחי מרפא רבים.
במחקר השתתפו מדענים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הקבוצה חקרה והציפה נושא זה במאמר שפורסם בכתב העת "Trends in Ecology & Evolution". "אובדן הזיכרון הגיע לנקודה בה אנשים לא הצליחו אפילו לנקוב בשמות של המינים האלה, לא זכרו איך הם נראים", מסביר ד"ר אורי רול, מהמכונים לחקר המדבר ובית הספר לקיימות ושינויי אקלים באוניברסיטת בן-גוריון, השותף למחקר.
ד"ר רול הוא אחד החוקרים הבולטים העוסקים בחיות בר. אחד המחקרים שלו, שפורסם בכתב העת Nature, קבע כי מצב אוכלוסיית חיות הבר בעולם כנראה עגום יותר ממה שהעריכו. לאור הפרסומים האחרונים שלו, ניתן לצפות שיהיה אחד האנשים הפסימיים ביותר בכל הנוגע להגנה על הטבע. "יש דווקא דברים שגורמים לי להיות אופטימי", הוא אומר, "זה תלוי מתי את תופסת אותי. מצד שני, הדרך שאנחנו צועדים בה, כבודדים, כמדינה וכעולם, היא לא טובה. אנחנו צריכים לעשות יותר".
טבע בטלוויזיה
ד"ר רול מביט כבר שנים על עניין הציבור בטבע באופן כללי, ועל מינים בסכנת הכחדה. "העולם נהיה הרבה יותר דיגיטלי", הוא מסביר. "פעמים רבות האינטראקציה היא לא עם החיה עצמה אלא עם ייצוג מדומיין שלה. זה יכול להיות למשל בטלוויזיה, בסדרת טבע. ככל שהמרחק הולך וגדל, עלול להיווצר פער בין התפיסה שלנו את החיה לבין מצבה האמיתי בטבע. דברים שההורים והסבים שלנו לקחו כמובן מאליו הם כבר לא חלק מאיתנו. כשאני מדבר עם אנשים על ברדלסים או צ'יטות, הם אוהבים את החיות האלו, אבל הם חושבים על אפריקה. אולי הם ראו את החיה בטיול בחו"ל, בטבע או בגן חיות. כשאני אומר להם שלפני כ-70 שנה נצפו צ'יטות בישראל, הם לא מאמינים לי. אומרים לי שאולי אני מתכוון לנמרים. אני אומר להם שלא. נמרים היו בארץ עד לפני עשר שנים, ואולי יש נמר או שניים שמסתובבים. נמרים היו בגליל לפני 50 שנה. ברדלסים נראו בערבה לפני 70 שנה. כל החיות נכחדו מהארץ, ונכחדו לחלוטין מהתפיסה שלנו את הטבע בישראל".
רול מוסיף ש"התפיסה של הציבור חיה או צמח מסוימים, שהם חלק מהטבע, היא קריטית למאמצים שלנו להשיב אותם חזרה, או לסייע להם טרם הכחדה. אנחנו שמים את המוקד על הכחדה תרבותית של מינים, כי זה חשוב. לפעמים לאחר שמין נכחד גובר העניין שלנו בו, אבל זה מאוחר מדי. יש מינים שבעקבות ההכחדה הופכים לחלק מהתרבות שלנו, נשארים בה. זה קרה כמובן עם הדינוזאורים, שאף פעם לא חיו איתנו, אבל בעקבות גילויים לפני 250 שנה והצגה שלהם במוזיאונים חיות שאף פעם לא חלקו איתנו את הטבע הפכו משמעותיות עבורנו. אבל את הרוב המכריע של המינים הציבור כלל לא מכיר. גם המדענים לא מכירים את רוב החיות. רובן המכריע של החיות לא יכולות לעבור הכחדה תרבותית, כי מעולם לא היו חלק מהתרבות מלכתחילה".
לאן נעלם חומייני
ההערכות בעולם הן שקיימים בין 7.5 מיליון למאות מיליוני מינים של חיות, ואילו המדע מכיר רק כ-1.7 מיליון. המצב הזה נכון גם בישראל. "הסיכוי למצוא יונק או ציפור חדשה למדע בישראל הוא נמוך", אומר ד"ר רול, "אבל ברגע שחוקר מתחיל למשל לחקור מיני חרקים חדשים, הוא יגלה מין חדש למדע. אלה מינים שלא מוכרים למדע ולכן גם לא מוכרים לציבור. בישראל מגלים צמחים חדשים וחיות חדשות. אלה חיות קטנות, נחבאות. לפני כ-20 שנה חוקרת באוניברסיטת תל־אביב, נטע דורצ'ין, עשתה את המאסטר שלה על מין של חרק שנקרא יתוץ. היא ירדה לדרום ים המלח וחקרה קשר בין קבוצת החרקים לבין צמחים, וגילתה יותר מ-60 מיני חרקים חדשים למדע. עד שלא חוקרים, לא יודעים מה יש לנו".
נכון יהיה להגיד שאיבדנו מינים רבים בעקבות מעשה ידי אדם?
"לא קל להעריך כמה מינים איבדנו. צריך לזכור שהכחדה היא לא רק מעשה ידי אדם. הכחדה היא גם דבר טבעי. יש אירועים שאנחנו קוראים להם הכחדות ענק. המפורסמת בהן קרתה לפני כ־65 מיליון שנה - כנראה שבעקבות פגיעה של מטאוריט בכדור הארץ נכחדו הדינוזאורים. היום אנחנו חיים בעידן של הכחדת ענק נוספת, שקוראים לה ההכחדה השישית. אנחנו מכירים חמש הכחדות גדולות. במקום שבו נעלמים מינים בקצב אחיד, פתאום יש קפיצה מאוד גדולה בקצב ההכחדות. מדברים על זה שקצב ההכחדות מעשה ידי האדם הוא פי מאה עד פי אלף מהקצב הטבעי. בקצב הזה, בו אנחנו מאבדים אחוזים ניכרים מעולם החי והצומח שלנו, תוך 300-200 שנה נאבד חצי מהמינים על פני כדור הארץ. אפילו בהכחדות הענק לא הגענו לקצב מהיר כל כך. הן קרו בקצב של מאות שנים. אנחנו עדים היום לירידה של עשרות אחוזים במספר המינים ברחבי העולם מאז המהפכה התעשייתית. יש הכחדה ענקית של חרקים. נרדמנו בשמירה. אולי היינו עסוקים יותר מדי בפנדות או נמרים. מתי בפעם האחרונה נסעת במכונית בלילה וכל השמשה הייתה מלאה בעשים?".
עכשיו, כשאתה אומר את זה, אני באמת לא זוכרת מתי בפעם האחרונה ראיתי "חומייני".
"ה'חומייני' הוא עוד עדות להשפעות האדם על הסביבה. אנחנו חושבים שהחומיינים בארץ הם מין פולש. אבל כאשר אני מסתכל בערב בקיץ מול פנסי הרחוב, הכל ריק. בעבר הם היו שורצים חרקים. זה לא שחלילה אני מפחית מחשיבות השמירה על החיות הגדולות והסקסיות, שאת רוב זמני אני עצמי מקדיש להן, אבל מצבן של החיות שפחות בפוקוס הרבה יותר רע".
איך אנחנו יכולים לפעול לשמירה על החיות האלה?
"אחת ההבנות היא שגם אם אנחנו לא מכירים את כל החיות, ההערכה היא שאם נשמור על מגוון בתי גידול בהם הן יכולות להתקיים, נוכל גם לשמור עליהן. בישראל יש כמה עשרות בתי גידול שונים. אם נשמור על שטחים מספיק נרחבים, עם קישוריות שמאפשרת לחיות לנוע ממקום למקום, היכולת לשמור על המגוון שחי באופן טבעי תעלה".
אנחנו בכיוון הנכון בישראל?
"בשנים האחרונות יש הרבה מאוד פעולות טובות, בכיוון הנכון, אבל אנחנו צריכים לעשות יותר. ישראל היא נקודה מיוחדת בעולם. סטנדרט החיים שלנו הוא של מדינה מערבית, ומצד שני גידול האוכלוסין הוא כמו במדינה מתפתחת. עבור החיות והצמחים זהו שילוב רע. הפגיעה בטבע היא על ידי פעילות אנושית של פיתוח. ככל שהאוכלוסייה גדלה, וככל שהמעמד הסוציו־אקונומי עולה, הפיתוח יותר נרחב. אנשים באופן טבעי אומרים שהם רוצים מקום לגור בו, מקום לעבוד, שלילדים תהיה מערכת חינוך טובה, ומדי פעם לצאת לבלות בטבע. זה בא על חשבון משהו. ובישראל זה כמעט תמיד בא על חשבון הטבע והשטחים הפתוחים. צריך לגדל דור חדש של אנשים שהם שגרירים של הטבע ושימורו".
מוות מתחת לרדאר
ומה לגבי האדם? האם אנחנו פועלים במקביל להכחיד גם את עצמנו? "השנתיים האחרונות הראו לנו כמה בני אדם יכולים להסתגל", אומר ד"ר רול. "אנחנו מסוגלים לשנות מהקצה לקצה את אורח החיים, להתרגל לסטנדרטים שונים לחלוטין ואפילו לשגשג. הקורונה הראתה את זה לכולנו, עם כל הצער, הכאב והקושי של האנשים שנפגעו. אבל יש סיכוי מאוד גבוה שאיכות החיים של בני האדם תיפגע. הטבע מעניק לבני האדם הרבה זכויות שמאוד קשה להחליף אותן. ללא ספק הפגיעה שלנו בטבע תפגע גם בנו. יש ציבור הולך וגדל שנפגע מאירועי שינוי אקלים, שמורידים את רמת החיים".
ד"ר רול אומר שב-150 השנה האחרונות איבדנו כאן, על האדמה הזו, לא מעט חיות גדולות ודומיננטיות. "אולי אנשים עוד מודעים לתנינים, שהיו כאן עד לפני 100 שנה", הוא אומר. "גם יענים נכחדו. היען הטבעי האחרון היה בדרום ים המלח לפני כ-60 שנה. היו חיות שנכחדו וחלקן השבנו, כמו היחמור, הראם והפרא שלא שרדו את מלחמת העולם הראשונה. הדובים שהיו פה בצפון לא איתנו יותר. זה מופיע בתנ"ך: 'שתיים דובים'. אריות היו פה עד לפני 700 שנה. לא נמרים או חתולי ביצות. הם חלק מהסמל הלאומי של מדינת ישראל. והרשימה ארוכה. איבדנו את עזניית הנגב כמין מקנן. זה עובר מתחת לרדאר. כל אלה כבר לא חלק מהטבע בישראל. יש פער בין מה שנתפס עבורך כטבעי ומה שנתפס כטבעי עבור הילדים".
