שור הבר (Bos primigenius), הידוע גם כאורוקס, הוא מין פר נכחד, שהיה נפוץ בכל אירופה ובאזורים רבים באסיה ובאפריקה, במשך מאות אלפי שנים. שור הבר חי גם בארץ ישראל עד שלהי תקופת הברזל, כשיש לו אפילו מספר אזכורים בתנ"ך. כמו כן, בולט שור הבר באמנות שמעטרת את קירותיהן של מערות רבות, כשעל פי ההערכות צאצאיו מהווים שליש מהביומסה של היונקים בעולם, בדגש על גזעי הבקר המשמשים את בני האדם כיום.
"שור הבר נכחד לפני כ-400 שנה, מה שהותיר חלק ניכר מההיסטוריה האבולוציונית שלו בגדר תעלומה", אומר ד"ר קונור רוסי מטריניטי קולג' בדבלין, שמתמקד במחקריו בגנטיקה של אוכלוסיות עתיקות של בעל חיים. "עם זאת, באמצעות ריצוף של דנ"א עתיק, השגנו תובנה מפורטת לגבי המגוון של שור הבר, ששגשג בטבע לפני שנכחד, מה שהוביל בתורו לשיפור והרחבת הידע על בקר הבית".
אף על פי שמאובנים של שור הבר שנמצאו באירופה מתוארכים לתקופה שלפני 650 אלף שנים, בערך בזמן שהופיעו מינים ארכאיים של בני האדם ביבשת, בעלי חיים מהקצה המזרחי והמערבי של אירו-אסיה חולקים מוצא משותף עדכני הרבה יותר, מלפני כ-100 אלף שנים, שנוצר ככל הנראה על ידי הגירות מדרום אסיה.
3 צפייה בגלריה
שרידי גולגולת של שור הבר מסנט פטרסבורג
(צילום: Prof Dan Bradley, Trinity College Dublin)
עם זאת, עקבות של אבות קדומים יותר שרדו אף הם ברחבי אירופה. "נהוג לחשוב ששור הבר האירופי היה רק ממין אחד בלבד. עם זאת, הניתוח שערכנו במחקרנו מצביע על כך שהיו שלוש אוכלוסיות נפרדות של שור הבר באירופה - בחלק המערבי יותר של היבשת, באיטליה ובאזור הבלקן. לפיכך, מין זה היה מגוון יותר ממה שהיה נדמה, כשהוא סיפק לאדם מקור לבשר, עורות ומוצרי חלב, בנוסף להיותו חיית משא שהובילה אנשים וסחורות ממקום למקום", מסביר ד"ר מיקל סינדינג מהמחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת קופנהגן, שנמנה על מחברי המחקר.
באופן מסקרן, שינויי האקלים גם הותירו את חותמם בגנום של שור הבר, בשתי דרכים שונות. ראשית, הגנום האירופי והצפון אסייתי נפרדו והתפצלו בתחילת עידן הקרח האחרון, לפני כ-100 אלף שנים, ולא נראה שהם התערבבו עד שחלה התחממות בסופה של אותה תקופה.
שנית, חל פיחות בגודל האוכלוסייה המוערך בעידן הקרח, בעקבות אקלים קשה ממנו סבלו העדרים ביבשת אירופה. הירידה הבולטת ביותר במגוון הגנטי התרחשה בתקופה שבה בוית שור הבר בדרום-מערב אסיה בצפון הסהר הפורה, לפני קצת יותר מ-10,000 שנים, אז בוית בקר הבית (Bos taurus) לראשונה.
"יוליוס קיסר תיאר את כוחו וממדיו של שור הבר כדומים לאלו של פיל, בחיבורו הנודע 'מלחמת גאליה' (Commentarii de Bello Gallico), כך שסביר להניח שמין זה היה בעל חיים מסוכן, מה שמרמז על כך שלכידתו ואילופו הראשוניים לבטח התרחשו עם פרטים בודדים", אומר פרופ' דן בראדלי מבית הספר לגנטיקה ומיקרוביולוגיה של טריניטי קולג', שהיה ממובילי צוות המחקר. "הבסיס הגנטי הצר של הבקר המבוית הראשון רק הלך והתפשט, הודות לנדידה של מגדליהם מערבה, מזרחה ודרומה. הזדווגות מוקדמת עם שור הבר, הובילה לכך שגם בבקר של ימינו יש שרידים גנטיים של המין הנכחד".
