נתחיל בחדשות הרעות. אנחנו בין המדינות שיותר פגיעות להתחממות הגלובלית. ישראל מתחממת בקצב מהיר יותר מהממוצע העולמי, בגלל המיקום הגיאוגרפי שלנו ב"הוט ספוט" אקלימי. התחזיות של השירות המטאורולוגי צופות כי עד שנת 2100 תהיה בישראל עלייה של כ-1.5 מעלות צלזיוס בטמפרטורה הממוצעת בתרחיש האופטימי (צמצום פליטות גזי החממה העולמי) ועד כ-4 מעלות צלזיוס בתרחיש של "העסקים יימשכו כרגיל כפי שהם היום". ההשפעה על החיים שלנו תהיה דרמטית, וכנגזרת מכך גם על הכלכלה הישראלית: החום והלחות ישפיעו על שעות העבודה, כך שיהיו שעות ביום שבהן יהיה בלתי אפשרי לעבוד בחוץ. בנוסף, ענפים כגון חקלאות ומזון, החשופים להשפעות הפיזיות של ההתחממות, עלולים להיפגע ויכול להיווצר מחסור במוצרי מזון. מערך התשתיות יהפוך לפחות יעיל תחת טמפרטורות גבוהות במיוחד, וענף התיירות עשוי להיפגע עקב נזק לאתרי תיירות רבים, בהם ים המלח ונהר הירדן.
התחזית הזאת היא חלק מדוח מפורט ומקיף שפירסם השבוע תאגיד הייעוץ האסטרטגי מקינזי על רקע ועידת האקלים המתקיימת בשארם א-שייח. המסמך נושא את הכותרת: "משבר האקלים והכלכלה הישראלית - כיצד נראה המעבר לאיפוס פליטות גזי חממה, ומדוע החלטות האקלים שיתקבלו בקרוב גורליות לעתידה של ישראל וכלכלתה". הדוח, שעיקריו מתפרסמים כאן לראשונה, מפרט את הסיכונים הנשקפים לכלכלה הישראלית כתוצאה מההתחממות הגלובלית - רבים מהם בתחומים ובכיוונים שלא עלו עד כה בהרחבה בשיח הציבורי.
לפי הדוח, היקף ההשקעה הנדרשת בעולם לאיפוס מאזן פליטות גזי החממה מוערך בכ-7.5% מהתמ"ג העולמי בממוצע, בכל שנה ב-30 השנים הקרובות - כלומר סה"כ 275 טריליון דולר עד 2050. בישראל 7.5% מהתמ"ג ב-2022 הם כ-100 מיליארד שקל. מדינות העולם, ובראשן האיחוד האירופי וארצות-הברית, משקיעות כבר עכשיו מאות מיליארדים בתחום. על מנת להשתוות לממוצע העולמי, ההשקעה בישראל תצטרך לעמוד על 100-35 מיליארד שקל על פני עשור. לא נפתיע אף אחד אם נגלה שאנחנו אפילו לא מתחילים לדגדג את הסכומים האלה. אבל מחברי הדוח רואים בסכומי הכסף האדירים שצפויים להיות מושקעים בעולם גם צדדים חיוביים עבור תעשיית ההייטק כחול-לבן: "המעבר לאיפוס מאזן הפליטות מכיל הזדמנויות רבות לכלכלה הישראלית", הם כותבים.
היתרונות של ישראל
נועה גור אריה (30), נשואה וחיה בתל-אביב, היא הצעירה מבין כותבי הדוח. נדמה כי הדאגה משינויי האקלים גדלה ככל שהגיל יורד. היא נולדה במושב קדרון וגדלה בוונקובר קנדה, חזרה לישראל בגיל 18 והתגייסה לצה"ל. לאחר מכן שירתה כחמש שנים בצבא כמדריכת תותחנים וקצינה. היא בעלת תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה, סיימה התמחות בכנסת והייתה עוזרת מחקר באוניברסיטה העברית. כיום היא ראש צוות במקינזי, ועובדת עם לקוחות בישראל, אירופה ובריטניה, עם התמחות במגזר הפיננסי. "חלק נכבד מהעיסוק שלי הוא בקיימות", היא אומרת. "הלקוחות שלנו באים אלינו עם הבעיות הכי גדולות שלהם. איך אני צריך לשנות את המבנה של הארגון שלי כדי להתאים את עצמי לבעיות של העתיד, שכוללות כמובן את עניין האקלים והקיימות".
דיוויד צ'ין הוא השותף-המנהל במשרד הישראלי של מקינזי. הוא נולד וגדל באנגליה למשפחה יהודית-ציונית, ועלה לארץ בגיל 22 לאחר שסיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת קיימברידג'. ב-1996 הצטרף למקינזי, והפך עם השנים למוביל בחברה בתחום הייעוץ לגופים ביטחוניים ברחבי העולם. ב-2017 הקים את מערך הסייבר במקינזי. בשנה שעברה הוא שב לישראל כדי לנהל את המשרד המקומי. "אנחנו רואים שחברות ישראליות מתחילות להתאים את עצמן לעתיד של איפוס פליטות", אומר צ'ין. "החברות מתחילות להשקיע בייצור אנרגיה ירוקה ובשינוי מערכי הייצור. אלה שינויים גדולים שכרוכים בהשקעות גדולות, אבל יש כמה תחומים שיש לישראל אוצרות טבע או יתרונות יחסיים. יש לנו, למשל, יתרון יחסי בשימוש באנרגיה סולארית".
במקינזי, מסביר צ'ין, קיבלו החלטה לשים בראש סדר העדיפויות את משבר האקלים ואת ההשפעה שלו על עולם העסקים. "השקענו לא מעט במחקרים רבים בנושא", אומר צ'ין. "ביקשנו להגביר את המודעות לנושא בישראל, לתת את התרומה שלנו כדי לדחוף קדימה את הגופים השונים במגזר הציבורי והפרטי, ולחשוף את הקשרים הגלובליים והמקומיים בישראל בכל מה שקשור למשבר האקלים".
גור אריה: "אנחנו עובדים עם לקוחות שמתמודדים עם השאלה איך לעבור לאיפוס פליטות גזי חממה בצורה נכונה. הבנו שהמון מהידע שלנו צריך להיות מונגש ספציפית לישראל, עם זווית מקומית. דיוויד חיבר אותי עם מומחה באנגליה שעוסק בתחום הקיימות בבנקים. הצטרפתי אליו לעבודה עם בנק במדינה סקנדינבית שרצתה להסתכל על ה־ESG שלה (ESG - מדדי אחריות תאגידית שעוסקים בין היתר בהשקעות ירוקות שמתחשבות ברווח לסביבה בנוסף לשיקולי הרווח הכלכלי). הם רצו שנאמר להם איפה הם חזקים, איפה הם יכולים לשפר ומה ההזדמנויות שיש בפניהם. זו הפעם הראשונה שנגעתי בנושא. משבר האקלים זו בעיה כל כך גדולה שהיא נראית בלתי פתירה. דווקא העיסוק בה מהזווית של של עבודה עם חברות נותן המון אופטימיות".
את אופטימית?
"יש את הסיכונים הפיזיים לישראל, ואנחנו לא רכים בתחזיות. בסוף ישראל הולכת להיות חמה יותר. זה דורש להתאים תשתיות, לבנות תשתיות חדשות. ואנחנו מסתכלים על ההזדמנויות, כי יש כאן הזדמנויות חשובות בהיבט של המעבר העולמי לכלכלה דלת פחמן. לישראל פוטנציאל אדיר שעדיין לא ממומש להיות מובילה בתחום של אנרגיה מתחדשת, יש לנו כלכלה מבוססת הייטק ויש צמיחה בתחום הקליימטק. אבל אפשר לממש את ההזדמנות הזו יותר".
פוטנציאל עצום
ענת ארליך (36), מנהלת בכירה במקינזי ומובילת תחום האנרגיה והקיימות בישראל, מדברת על ההזדמנויות. היא עבדה ב-IBM, ולאחר מכן כיועצת בתחום האנרגיה בחברת ייעוץ ישראלית. לאחר שסיימה תואר שני במינהל עסקים באוניברסיטת הרווארד הצטרפה למקינזי בניו-יורק וחזרה לישראל לפני כשנה. כיום היא עובדת עם חברות גדולות באירופה, אפריקה והמזרח התיכון על אסטרטגיה בתחומי החדשנות באנרגיה והאנרגיה הירוקה.
למה לא הצלחנו לקחת את הסטארט-אפ ניישן ולהפוך לקליימטק ניישן? נראה שנכשלנו בזה.
"לגבי ההשקעות של סטארט-אפים בתחום האקלים, אני לא חושבת שיש כישלון מבחינת ישראל. זו הזדמנות שעדיין לא מומשה לגמרי. כל התחום הזה חדש, ויש לו פוטנציאל עצום בכל העולם. בישראל יש המון דברים בתחום ההייטק שאנחנו עושים בצורה מעולה, למשל כל התחום של סייבר, שמושתת על השירות הצבאי. בעולמות של קליימטק יש לנו עדיין פוטנציאל לא ממומש. לישראל יש פה הזדמנות גדולה בגלל שיש לנו תשתית בסיסית כל כך טובה בתחום".
אתם מאוד עדינים עם ישראל. לא מדברים רק על כישלון, אלא גם על הזדמנות.
"יש פה הזדמנות משוגעת. כדי להגיע לאיפוס פליטות פחמן עד 2050 העולם יצטרך להשקיע 275 טריליון דולר! יש המון טכנולוגיות שדרושות כדי להילחם במשבר האקלים שעדיין לא קיימות. ופה יש הזדמנות נהדרת לישראל להיכנס לוואקום הזה. יש כאן קהילה קטנה אבל תוססת של השקעות באקלים, אנרג'י-טק, ורואים גם צעדים ראשונים של הממשלה בכיוון".
כשמציגים את המספרים מבינים עד כמה הפוטנציאל אדיר ומפוספס. "מדינת ישראל, הידועה בכינוי אומת סטארט-אפ, היא המובילה מכל מדינות העולם בשיעור ההשקעה במו"פ (מחקר ופיתוח) מהתמ"ג (כ-5% מהתוצר), פי 4 מהממוצע של המדינות במחקר, וברמה דומה לדרום קוריאה", נכתב במחקר, "אולם בכל הנוגע לתחומי קיימות, מידת ההשקעה במו"פ הינה מהנמוכות מכל תחומי התעשיה. שיעור החברות והפטנטים בתחומי קיימות (כולל אנרגיה), חקלאות וחדשנות מזון הוא כ־6% בלבד מסך הפטנטים. יתר על כך, מספר הפטנטים בנושא שינוי האקלים על ידי מדענים בישראל אינו במגמת עלייה. לדוגמה, ב-2020 הוגשו פחות פטנטים מאשר ב-2015. כמות הפטנטים הישראלים בתחומי קיימות היא מהנמוכות בעולם ביחס למדינות המקבילות, וכחמישית מקוריאה הדרומית, שהיא בעלת מאפייני פיתוח דומים".
צ'ין: "יש גם הצלחות כבירות בישראל. יש לנו חברות מובילות בתחומים שונים בכל מה שקשור לאקלים. חברת סולראדג' (SolarEdge) לדוגמה, שנסחרת בנאסד"ק, היא חברה דומיננטית בשוק הסולארי, עם הכנסות גדולות והיא חלק ממדד המניות S&P500. אני חושב שאם נסתכל על כל מדינות העולם, אין כמעט מדינות שרואים בהן הרבה יותר מחברות חדשות בודדות בהיקפים האלה. כרגע אנחנו בסדר, אבל לא מצוינים".
לאבד את הרישיון
אחד הנושאים המרכזיים בדוח הוא הפיגור המשמעותי של המגזר הפרטי בישראל בהיערכות למעבר לאיפוס הפליטות בעולם. חברות ישראליות רבות רחוקות מלעמוד בקריטריונים של ESG. "כבר היום קיים פער בין המגזר הפרטי בישראל לזה שבמדינות מתקדמות בעולם. פער בדירוג של חברות ישראליות במדדי ESG ובהתחייבויות להפחתה של פליטות גזי החממה שלהן, לעומת מקבילותיהן באירופה", מציינים החוקרים. "לדוגמה, רק 2 מתוך 50 החברות המובילות בישראל פירסמו יעדים להפחתת פליטות גזי החממה שלהן, לעומת 17 מתוך 50 בממוצע בקרב חברות מקבילות באירופה. השפעתו של הפער הזה על החברות הישראליות תלך ותגדל ככל שמשקיעים ותאגידים בזירה הבינלאומית יקחו בחשבון יותר ויותר את ביצועי החברות בנושאי סביבה ואקלים בקבלת החלטות השקעה ובבחירת ספקים, לקוחות ושותפים. אם המגזר הפרטי בישראל לא ישנה את גישתו ואת קצב ההיערכות לשינויים אלה, חברות ואף סקטורים מסוימים עשויים לאבד את 'הרישיון שלהם לפעול', ולהפוך לא ניתנים להשקעה בשווקים גלובליים. השאלה היא מתי (ולא אם), חברות מסוימות וסקטורים מסוימים יהפכו לבלתי ניתנים להשקעה בגלל שהפעילות שלהם תחרוג באופן כל כך משמעותי מהסטנדרטים העולמיים".
עוד מזהירים החוקרים: "משקיעים רבים כוללים שיקולים של יעדי איפוס מאזן הפליטות, ומחפשים חברות עם סטנדרטים סביבתיים גבוהים. בשנת 2020 לדוגמה, 36% מהנכסים בארה"ב, אנגליה, קנדה, יפן ואוסטרליה נוהלו על ידי משקיעי ESG, שמסתכלים על דירוג ה-ESG של חברות כחלק מההחלטה אם להשקיע בהן. עמידה מנגד למגמה המתחזקת בשווקים המערביים של איפוס מאזן הפליטות, עשויה להרחיק משקיעים זרים מהשקעה בחברות ישראליות. דוגמאות להחלטות השקעה הנובעות משיקולים אלה ניתן למצוא, למשל, בקרן הפנסיה ההולנדית PGGM, שהדגימה כיצד משפיעים שיקולים אלה על ההחלטה היכן להשקיע. במסגרת ארגון מחדש של תיק ההשקעות שלה כחלק מאסטרטגיית ESG ,יצאה הקרן מיותר מ-200 חברות פורטפוליו כדי לאפס את המאזן בקרב השקעותיה, ובד בבד פעלה כדי להתאים את תיק ההשקעות שלה ליעדי הפיתוח של האו"ם. הקרן פרסמה כי עד סוף 2021 יושקעו 18 אחוזים מתיק ההשקעות שלה בנושאי קיימות, צמיחה של 20 אחוזים לעומת 2020. אם כן, עמידה מנגד ואי־הצטרפות למגמה של איפוס מאזן הפליטות, המתחזקת בשווקים המערביים, עשויות להרחיק משקיעים זרים מהשקעה בחברות ישראליות.
מחברי הדוח מתייחסים גם לסכנה נוספת עבור המגזר הפרטי - השפעה לרעה על ההכנסות והרווחיות. הסיכון לפגיעה בהכנסות ובשיעורי הרווחיות של חברות עלול לנבוע בעיקרו מרגולציה על פליטות גזי חממה, בדמות מס פחמן או מס על פליטות גזי חממה אחרות. אמנם בישראל הניסיונות להטיל מס פחמן נתקלו בהתנגדות, אבל במקינזי מבהירים כי המס עשוי להיות מוטל בישראל כבר בעתיד הנראה לעין. המס קיים כבר בשווקים בינלאומיים רבים דוגמת צרפת, סינגפור, נורבגיה, בריטניה, יפן ומדינות נוספות. בנוסף, יש סיכון בשינויי העדפות הצרכנים לכיוון של מוצרים סביבתיים ודלי חתימת פחמן, לצד עלייה בדרישה לאחריות תאגידית.
ארליך: "אם נלמד מהעבר ונסתכל על תעשיות שעברו שינוי, כמו שאנחנו מצפים שיקרה פה, למשל כניסה לעולמות של הפקת אנרגיה, סולארי ורוח, זה לא משהו שקורה בין לילה. אין מערכות שלמות שקורסות פתאום. יש ממשלות ומערכות שעובדות יחד לעשות מעבר הדרגתי כדי לגרום לשינוי, תוך צמצום סיכון וחשיפה לסיכונים כמה שאפשר, בין אם למערכות פיננסיות או לאנשים שייאלצו לשנות את תחומי העיסוק שלהם".
אתם אמנם מתייחסים למגזר הפרטי אבל יש את המדינה שלא לגמרי מיישרת קו. איך פותרים את הבעיה הזו?
ענת ארליך: "אני לא חושבת שיש פתרון קסם. הוא לא יהיה מהיר ולא תלוי במשרד ממשלה אחד או בחברה פרטית אחת. איפוס פליטות עד 2050 זה משהו שהמון גופים וארגונים ואנשים יצטרכו לשלב בו ידיים, בין אם בהעברת תקציבים, רגולציה תומכת, השקעות של חברות פרטיות, ובין אם בתמריצים על ידי ממשלות, משקיעים, ועוד. לקחת בעיה כל כך גדולה שעולם שלם צריך להתמודד איתה ולשים זרקור על ארגון אחד, ממשלה אחת, זו ראייה צרה מדי".
יש מקום לדאגה
הדוח מתייחס בהרחבה גם לחוסר המוכנות של הבנקים והגופים הפיננסיים בישראל לשינויים הכלכליים הדרמטיים של משבר האקלים. "עבור הבנקים", נכתב בדוח, "המימון של חברות במגזרים עם פליטות גבוהות חושף אותם לסיכוני מעבר לכלכלה מאופסת פחמן. לדוגמה, בסקירה השנתית של המפקח על הבנקים ל־2021, נמצא שיתרת סיכון האשראי ללווים גדולים עם היקפי פליטות גבוהות - עמדה על מעל 19 מיליארד שקל בסוף שנת 2020, ומשקפת גידול של כ-57% בהשוואה לשנת 2019. חשיפת הבנקים הישראלים לסקטורים שנחשבים עם חשיפה גבוהה לפליטות גזי חממה הינה 57% מתיק האשראי, לעומת 37% בממוצע בבנקים האירופיים. זאת מכיוון שלבנקים הישראלים יש חשיפה משמעותית מאוד למגזר הבנייה, שנחשב למגזר שקשה להפחית בו את פליטות גזי החממה".
נועה גור אריה: "עבורי ה־Net Zero Banking Alliance הוא אינדיקטור חשוב בהיערכות להתמודדות עם משבר שינויי האקלים. הצטרפו לברית הזאת כבר 116 בנקים מ-41 מדינות, המהווים כ-40% מנכסי הבנקאות הגלובליים. היינו שמחים לראות את זה עובר את ה-50%. כל בנק שמצטרף צריך לבנות תוכנית מפורטת, שמאושרת על ידי גופים מדעיים. אם נגיע למצב שבו נכסי הבנקאות יהיו 75%, זה יהיה סכום משמעותי שיזיז את כל המערכות. אנחנו יודעים שבנקים בכללי, חברות פיננסיות, חייבות להיות שותפות מרכזיות לתהליך. כי ההון הנדרש למעבר לאיפוס פליטות הוא עצום".
מחברי הדוח שמים דגש על נקודה בעייתית בכל הקשור לבנקים אצלנו: "מבחינת בינלאומית, אף בנק ישראלי לא הצטרך ל-Net Zero Banking Alliance, ולא התחייב לאפס את מאזן הפליטות במימונו עד 2050. כדי להתמודד עם הסיכונים הנובעים מהמעבר לאיפוס מאזן הפליטות, הבנקים בישראל יכולים לקחת מספר צעדים. ראשית, מזעור הסיכונים על ידי ניהול נכון של החשיפה למגזרים שיושפעו מהמעבר כמו אנרגיה וחקלאות, אך המגזר שרלוונטי במיוחד לבנקים הישראלים הינו מגזר הבנייה. הבנקים יצטרכו לעבוד יחד עם הלקוחות שלהם כדי לנהל את הפחתת הפליטות של הלקוחות ויצירת מכשירים פיננסיים מתאימים למימון פרויקטים למעבר לאפס פליטות"
נועה גור אריה: "בישראל הרגולטור לא מחייב להצטרף ואף בנק ישראלי עדיין לא התחייב. אנחנו מקווים שבקרוב נראה בנקים ישראלים שם".
למה הבנקים הישראלים לא שם עדיין?
"זה צעד משמעותי שדורש שינוי מהיסוד של הפורטפוליו של הבנק".
הדוח מתייחס גם בפסימיות למחירים בשוק הדיור. "תעשיות הפלדה והבטון יחד אחראיות על כ־14% מפליטות גזי החממה בעולם וכמעט מחצית מהפליטות של התעשייה הכבדה. הפחתת ואיפוס הפליטות בתעשיות אלו כרוך בשימוש בטכנולוגיות לאגירת פחמן (CCUS) או מעבר לדלק ללא פליטות כמו דלק מימן ירוק. הטכנולוגיות האלו כבר קיימות אך עדיין מתפתחות, ולכן עלויות הייצור בתעשיות אלו עשויות לעלות בערך ב-30% עד 45% מרמת העלויות כיום. השלכות אלו יורגשו גם בישראל ועשויות להעלות את יוקר המחיה ובמיוחד את עלויות הבנייה, בטווח הקצר והבינוני".
כשאני שואלת האם ממשלות שמרניות משקיעות פחות בנושא האקלים מאשר ממשלות שנוטות לשמאל, צ'ין מעט מסתייג: "נקודת ההתחלה של מדינה משפיעה על כמה ארוכה הדרך. לא עשינו מחקר בנושא, אבל אנחנו רואים שההקשר המקומי, לא רק ההרכב הפוליטי אלא ההיסטוריה התעשייתית, משפיע. ממשלה שמרנית כמו בבריטניה לקחה על עצמה יעדים והם עשו שינוי מאוד גדול בהרכב האנרגיה. הם שמרו על היתרון היחסי של אנרגיית רוח והורידו דרמטית את הפליטות. יש מדינות שלאוכלוסיה שלהן יותר איכפת מהנושא הזה, בדרך כלל מדינות מפותחות עם אוכלוסיה יחסית צעירה. הדור של הילדים שלי - מאוד איכפת להם. אבל מאחורי הורדת הפליטות יש בעיקר שינוי בתמהיל האנרגטי. עם הכנה של תוכניות ממשלתיות ארוכות טווח לשנות את תמהיל האנרגיה, מגיעות ההשקעות של המדינה והשקעות פרטיות. זה סממן חזק לשינוי. יש יחסית מעט מדינות בעולם שיש להן תוכנית מפורטת שתומכת במחויבות לאפס פליטות. אפשר ממש להרגיש את הפער בין הרצון להגיע לתוצאה והמחויבות לעבודה הקשה בדרך. ואין הרבה מקומות שסגרו לגמרי את הפער הזה".
לפי צ'ין ישראל רחוקה מלהיות שם. "ישראל, כמו יתר מדינות העולם, חייבת לעבור למערכת אנרגיה מבוססת אנרגיות מתחדשות על מנת להגיע לכלכלה מאופסת פחמן", מבהירים בדו"ח. "תמהיל האנרגיה הראשונית בישראל נכון לשנת 2020 מורכב מ-40% נפט, 39% גז טבעי, 16% פחם, ו-5% אנרגיות מתחדשות. זאת לעומת 14% אנרגיה מתחדשת בתמהיל מדינות ה־OECD לאותה תקופה. מבחינת תמהיל האנרגיה להפקת חשמל, לפי משרד האנרגיה ב-2021 חשמל הופק מ-68% גז טבעי, 20% פחם ו-12% אנרגיה מתחדשת. התחזיות של משרד האנרגיה מראות ירידה עד איפוס שימוש בפחם עד 2026 לצד גידול בגז טבעי עד 78% ב-2026, ואז ירידה עד כ-70% ב-2030, ויתר האנרגיה בשנה זאת ממקורות מתחדשים".
אתם מודאגים?
גור אריה: "קשה לעבוד בתחום הזה בלי להיות מודאג. אבל יש הזדמנויות ממשיות לישראל".
ארליך: "אפשר גם להצליח ברמה הכלכלית וגם לעשות אימפקט סביבתי".
צ'ין: "מבחינת הכלכלה והזדמנויות עסקיות, יש למדינת ישראל מה לתרום לעולם. אבל האופטימיות היא בערבון מוגבל אל מול המצב הקשה של שינויי האקלים, שכבר מאוחר מדי לעצור".
