לאטוזאורים, סדרה נכחדת של זוחלים ארכוזאורים פסאודוסוכים, שחיה במהלך הטריאס העליון, היה ראש קטן וגוף דמוי תנין, שכן הם נחשבו לקרוביהם של קבוצת הזוחלים העתיקה דמויי תנינאים. אורך גופם הגיע לעד 6 מטרים ותפוצתם הגיאוגרפית הייתה רחבה, בין היתר באמריקה הצפונית והדרומית, אפריקה, אירופה והודו, שם התגלו מאובנים שלהם. היצורים בעלי הגפיים הארוכות, שהותאמו לתנועה יבשתית, נכחדו בסוף תקופת הטריאס, לפני כ-204 מיליון שנים.
3 צפייה בגלריה
המקבץ של שלדי איטוזאורוס פראטוס (Aetosaurus ferratus) מוצג במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בשטוטגרט
(צילום: E.M. Teschner)
בשנת 1877 גילה הפלאונטולוג הגרמני אוסקר פראס בקלטנטל (Kaltental) שליד שטוטגרט בגרמניה, 24 פרטים של הזוחל הנכחד איטוזאורוס ממין איטוזאורוס פראטוס (Aetosaurus ferratus), שאורך גופם נע בין 20 ל-82 ס"מ בלבד. מאז, ניטש ויכוח בין קהילת החוקרים, האם מדובר בפרטים צעירים או בוגרים. כעת, צוות מחקר אותו הובילה אליזבייטה מ. טשנר מאוניברסיטת בון פתר את התעלומה ובכך יישב את הדיון: ממצאי בדיקת העצמות של שתי דגימות, פורסמו בכתב העת Journal of Vertebrate Paleontology והוכיחו כי מדובר בפרטים צעירים.
כאמור, הזוחלים מהסוג Aetosaurus ferratus התגלו במחצבה ליד קלטנטל ותוארו לראשונה לפני כמעט 150 שנים, כש-24 הפרטים תוארכו כבני 215 מיליון שנים. "הדבר הבולט ביותר היה שאורך גופם של הזוחלים המאובנים נע בין 20 ל-82 ס"ב בלבד", אמרה טשנר, דוקטורנטית בפלאונטולוגיה באוניברסיטת בון. היא הוסיפה כי למעשה היו אלה המאובנים היחידים שנמצאו באותו אזור.
החוקר הגרמני אוסקר פראס, שסיפק את התיאור הראשון של השלדים ב-1877, לא ציין אם מדובר בפרטים צעירים או בוגרים, אך לפני 16 שנים פרסם ריינר ר. שוך מהמוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע בשטוטגרט מחקר מורפולוגי מפורט יותר, בהתבסס על תכונות הנראות לעין ללא כל אמצעי מתווך, שקבעו כי מדובר בפרטים צעירים.
יחד עם ג'וליה ב. דסוג'ו, פלאונטולוגית ארגנטינאית מארגון CONICET במוזיאון לה פלטה, הם תיארו מאוחר יותר את הגולגולת של שלד גדול יותר ממין אטוזאורים אחר (Paratypothorax andressorum), במרחק של יותר מ-50 ק"מ מקלטנטל, במה שעשוי להיות, כך להשערתם, הפרט הבוגר מיני האטוזאורים הקטנים שהתגלו על ידי פראס. כעת, חיזקו וביססו טשמר ועמיתיה את השערה זו, בעזרת מדע צמיחת הרקמות (פלאוהיסטולוגיה), באמצעותו ניתן היה לבחון את עצמות הממצא הקלטנטלי. "עצמות ארוכות הן מודל טוב לחישוב גילם של בעלי חיים מכיוון שיש עליהן טבעות גדילה שניתן לספור, אשר מתפתחות במהלך חייהם - בדומה לטבעות הצמיחה בגזעים של עצים", הסבירה ד"ר דורוטה קונייצקו-מאייר, פלאונטולוגית מאוניברסיטת בון.
3 צפייה בגלריה
דגימת עצמות הזרוע של הפרט הקטן ממיןAetosaurus ferratus (למעלה) ושל הפרט הגדול שלו, מהמקבץ שהתגלה בקלטנטל שליד שטוטגרט שבגרמניה
(צילום: Journal of Vertebrate Paleontology )
בהתבסס על שיטה זו, ניתן היה לקבוע את הגיל האישי היחסי של הדגימות שנחקרו. הצוות, בראשות טשנר, חקר את הצמיחה של עצמות הזרוע של הפרט הקטן ביותר מבין ה-24 שהתגלו בקלטנטל ושל הפרט הגדול מהם. התוצאות הראו שגם האיטוזאורוס שגופו היה הקצר ביותר וגם זה שגופו היה הארוך ביותר לא היו בני יותר משנה. "ניתן להבין מכך כי כל המקבץ נע סביב אותו הגיל, כך שמדובר בפרטים צעירים ולא בוגרים", אמרה טשנר, שיחד עם עמיתיה הניחה כי המאובנים נחשפו כשהם מקובצים אלה לאלה מפאת התנהגות חברתית שנצפתה לראשונה בקרב אטוזאורים.
