זאת לא עוד כתבה על אקזיט, הנפקה בבורסה או הגשמת החלום האמריקני. לא תמצאו פה טכנולוגיות מסובכות, משרדים מפוארים או מקררי גלידה לעובדים (רק קאפקייקס שעוד נחזור אליהן בהמשך). זה סיפור על שתי נערות ושני נערים, חניכי החממה האקולוגית שבעין שמר, שהקימו את מיזם LiberEat, שיכול להפוך את העולם למקום טוב יותר: פיתוח חדשני, שמתבסס על שימוש בצמח קטן ונפוץ בשם עדשת מים (Lemma Minor) ושעשוי להוות פתרון אפשרי לבעיית הרעב הקשה שממנה סובלות קהילות שלמות בעולם. כעת, היזמים הצעירים יוצאים מגבולות החממה, ובימים אלה LiberEat מתחיל לפעול בשטח - במוקדים שונים באפריקה.
צמח לב הזהב
המסע של אלה נאווי, טל לרנר, יובל גופר ונעמה אייזן, תלמידי ותלמידות בתי הספר התיכוניים ״מבואות עירון״ ו״גוונים״ שבמועצה האזורית מנשה שממזרח לחדרה, התחיל בחממה האקולוגית שבעין שמר, מרכז חינוכי שנועד להעשיר ולהעמיק את הידע של תלמידי בית ספר בגילים וממגזרים שונים.
במסגרת החממה, התלמידים חקרו ולמדו על חוסר הביטחון התזונתי שפוגע בתושבי אפריקה, ועל תנאי קיצון סביבתיים שנגרמים כתוצאה ממשבר האקלים ושפוגעים בגידולי המזון ביבשת - ובכך גורמים להחמרת הרעב באזור. לפיכך, מטרתם של היזמים הצעירים הייתה לפתח מערכת לייצור מזון בריא ונגיש, שמתאימה לאזורים כפריים ושלא תלויה במי-שתייה זמינים ובחשמל.
וכאן נכנס לתמונה צמח שרובנו לא שמענו עליו מעולם: עדשת המים, ממשפחת הלופיים, שכמו שאפשר להבין משמו - גדל רק בתוך מים או בסמוך להם. לצמח הזה, שלו עלים ירוקים קטנטנים רבים שצפים על פני המים, כמה מאפיינים בולטים: הוא גדל במהירות, עשיר בחלבון, נפוץ למדי וגם סתגלן - מסוגל לצמוח בתנאים בעיתיים.
במשך שנתיים צוות התלמידים עמל על פיתוח מערכת לגידול הצמח, שמשלבת בריכה שבה מגדלים את עדשת המים, וקומפוסטר (מתקן מיחזור לפסולת אורגנית) - שעובדים יחדיו: בתהליך פירוק הזבל האורגני שהושלך לקומפוסטר נוצר נוזל שהופך לדשן שמיועד לבריכות, שבהן גדל הצמח בלא כל שימוש במי-שתייה. בנוסף, בתהליך הזה, שמקיים את עיקרון "אפס פסולת" (שימוש חוזר בכול), גם הביו-גז (גז שמופק מחומר אורגני), שהוא תוצר לוואי של התהליך - לא הולך לאיבוד: הוא יכול לשמש כגז לבישול.
המערכת שפיתחו התלמידים קלה מאוד לתפעול: לאחר שהצמח גדל, אוספים אותו עם רשת, סוחטים ממנו את הנוזלים ומייבשים אותו בשמש עד לקבלת חומר יבש ועתיר חלבון.
בתהליך פיתוח המערכת, בני הנוער הודרכו על ידי מנהל החממה, נועם גבע, ונעזרו בייעוץ ובליווי מקצועי מד״ר מארק פוליקובסקי, חוקר שמתמחה בעדשת מים ממכון ויצמן, נגה אסטרכן, תזונאית ראשית במכון תערובות המזון לבעלי חיים ״אמבר״, ד״ר ציפי שהם, אחת ממייסדות חברת GreenOnyx שמתמחה בגידול תוספי מזון על מים, היזם איתי עברי ופעיל הסביבה עודד רהב. השם שנבחר למיזם, LiberEat, טומן בחובו את שאיפת הצוות לייצר מזון נגיש ומזין, שיעזור למאבקן של המדינות המתפתחות נגד המשבר התזונתי.
הצלחה בראי העדשה
התוצאות הגיעו מהר: עם מערכת פשוטה ויעילה ועם הרבה חזון, היזמים הצעירים זכו ב-"Israel Sustainable Development Goals", תחרות שמטרתה לעודד בני נוער לפתח מיזמים שמציעים פתרונות להשגת יעדי האו״ם לפיתוח בר-קיימא (SDGs). ״יחד עם עוד שישה צוותים שזכו בתחרות, התלמידות והתלמידים טסו לרומא, שם הם הציגו בפני שגרירים מכל העולם את המיזם שלהם״, מספר נועם גבע, מנהל החווה החקלאית שבעין שמר ומדריך צוות המיזם.
בנוסף, בעקבות הזכייה בתחרות, הצוות נבחר להשתתף במושב בני הנוער בוועידה השנתית ה-50 למדע ולסביבה של האגודה הישראלית לאקולוגיה ביולי האחרון. אחרי החשיפה הגדולה שזכו לה שם, המיזם המשיך להתגלגל בקצב מואץ. ״אחרי שהצגנו את הפיתוח בוועידה, פנו אלינו מתאגיד השידור הישראלי, וצילמו אותנו לכתבה ששודרה בתוכנית 'הזמן הירוק'״, מספרת נעמה אייזן, אחת מהתלמידות היזמיות.
לאחר שידור הכתבה החלו להגיע אל הצעירים פניות מיזמים ישראלים, ובחממה הפיקו כנס עבור הצגת המיזם. ״אנחנו רגילים לעמוד מול אנשים מרשימים ולספר להם על המערכת, אבל בכנס הזה התייעצנו עם היזמים, למדנו מהם וניהלנו איתם שיח – כך שהתחושה הייתה נעימה ואישית הרבה יותר״, מתארת נאווי. ״הרגשנו שהיזמים מדברים איתנו בגובה העיניים, למרות שהם בעלי ניסיון רב יותר מאיתנו, ויחד העלינו רעיונות לשיפור. התהליך הזה חיזק את ההרגשה שכולנו יחד, שותפים לאותה מטרה״.
אגב, כאן נכנסים לתמונה הקאפקייקס שהוזכרו קודם, שהוכנו לכבוד היזמים עם רכיב מיוחד: עדשת המים כמובן.
120 תרנגולות שבעות
המפגשים עם היזמים נשאו פרי: מיקי לזר, יזם ומנכ״ל OGIN Solutions Ltd, חברה שמקדמת פתרונות לפיתוח בר-קיימא של אזורים כפריים במזרח אפריקה, בחר להוציא את המיזם אל הפועל. לזר החליט לקחת את הפיתוח לאוגנדה, שם הוא עובד עם חקלאי מקומי על פיילוט לגידול עדשת המים. ״כתבנו מדריך מפורט עם רקע, שלבים והסברים טכניים כדי שאפשר יהיה ליישם את הפיתוח בקלות", מסביר גופר. "את המדריך שלחנו למיקי, ובעזרתו נבנתה הבריכה הראשונה לפיילוט".
תוך שבוע הפיילוט כבר עבד: החקלאי המקומי הצליח לגדל את עדשת המים וכיום יש לו 12 בריכות, שבעזרתן הוא מאכיל את 120 התרנגולות שברשותו. לפי לזר, העובדה שהצמח הקטן הזה יכול להחליף את גרעיני הסויה היקרים שמזינים את התרנגולות כיום – מדגימה עד כמה הפיתוח הזה הוא משמעותי.
נוסף על אותו חקלאי מקומי, כיום יש עוד 3 אתרים במחוזות אחרים באוגנדה שמשכפלים את ההצלחה, ושגם בהם נעשה שימוש בבריכות. ״מעבר לזה, הבנו שגם בקניה ובזמביה מתעניינים במודל שלנו", אומר לרנר, "ובשלב הבא מיקי מתכנן להכשיר קבוצת נשים שיגדלו ויקצרו את הצמח, במטרה לייצר מקומות עבודה ולהגדיל את תפוקת הייצור״.
אייזן, גופר, לרנר ונאווי מקווים להגיע בעתיד לאפריקה כדי לראות בעצמם כיצד המיזם שלהם מיושם בקהילות המקומיות. בינתיים הם ממשיכים לקבל עדכונים שוטפים מלזר, והם בשלבי משא ומתן לקבלת מימון מהאו״ם ליישום נרחב יותר של המיזם באוגנדה. ״בקרוב הצוות יסיים תיכון, ולכן טל מדריך ארבעה תלמידים בכיתה ז׳, שיהוו את דור ההמשך, כדי שהמיזם יוסיף להתקיים ולעשות טוב בעולם״, מסכם גבע.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
