ארובות שנופלות מהבתים. בתים שקורסים. הצפות ענק. ניתוקי חשמל. אדמה שזזה במשך דקות ארוכות שמרגישות כמו נצח, ומאיימת לבלוע בביסים גדולים את כל מי שרק חושב לנסות לעמוד עליה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
לא צריך לדמיין או לחוות את כל האפוקליפסה הזו כדי להבין את גודל האימה שרעידת אדמה מביאה איתה. מדובר אולי בתופעת הטבע הכי מפחידה שאנחנו מכירים בארסנל העשיר של כדור הארץ, כנראה יותר מכל איום קיומי אחר. בגלל חוסר הוודאות, בגלל אלמנט ההפתעה, בגלל פוטנציאל הנזק ובגלל חוסר האונים והיכולת להתמגן מפני הכאוס ששומט את הקרקע מתחת לרגליים, תרתי משמע, רעידות אדמה נצרבות בתודעה כסכנה הרסנית במיוחד.
אבל רעידת האדמה שהתרחשה ב-22 במאי 1960 לא הייתה עוד רעידה חזקה. הפחד של כל מי שחווה אותה לא דומה לשום דבר שהאנושות הכירה מאז או עד אז. זו הרעידה החזקה ביותר שתועדה בהיסטוריה, בעוצמה של 9.5.
זה קרה בצ'ילה. מוקד הרעש היה סמוך לעיירה קנטה. העיר טמוקו הייתה העיר הקרובה יותר למוקד, אבל העיר ואלדיביה הייתה העיר שנפגעה מהרעידה באופן הקשה ביותר. הצונאמי שהרעש יצר באוקיינוס השקט היה הצונאמי המתועד הראשון בעולם, הגיע לגובה מבעית של 11.5 מטר וסחף מבנים למרחק של כשלושה קילומטרים.
סרג'יו באריינטוס היה ילד בן שמונה אז. הוא הלך ברחוב בעיר הולדתו בדרום צ'ילה כשהאדמה החלה לרעוד, וזוכר איך במשך עשר דקות לא הצליח להישאר יציב על שתי רגליו. הכול סביבו פשוט זז חזק מדי. מאז הרעש המטורף ההוא עסק שנים בחקר רעידות אדמה, והפך למנהל המרכז הסיסמולוגי הלאומי באוניברסיטת צ'ילה בסנטיאגו. "כל המדינה נמתחה במהלך הרעידה הזו", הוא הסביר לאתר NPR. "החוף נע לכיוון מערב. זה הגדיל את שטח המדינה".
למה הכוונה? הרעידה "מתחה" או הרחיבה את צ'ילה בשטח ששווה לכ-1,500 מגרשי כדורגל. ההרס היה בהתאם: תוך שעה דווח על מאות הרוגים. מבצרים מהתקופה הקולוניאלית קרסו, ואיתם גם שכונות ועיירות שלמות. 12 שעות אחרי שהרעידה פסקה, הצונאמי התנפץ אל חופי הוואי. 12 שעות מאוחר יותר הוא הגיע ליפן. הגלים הרחיקו עד לפיליפינים, לניו זילנד, לאוסטרליה ולאלסקה. יומיים לאחר מכן התפרץ הר הגעש הסמוך קורדון קאויה, וזה לא היה עניין של מה בכך: בדרך כלל, תנועות של לוחות לא מביאות איתן התפרצויות געשיות.
"רעידה בעוצמה 5 היא פי אלף יותר חזקה מרעידה בעוצמה 3", מסביר לנו ד"ר אריאל היימן, מומחה לרעידות אדמה מהמכון למחקרי ביטחון לאומי, "ככה ש-9.5 זה דרמטי, זאת אנרגיה גדולה מאוד". ולאנרגיה הזו היה אפקט מתגלגל: מפולות בהרי האנדים יצרו סכר של אדמה שחסם את זרימת הנהר סן פדרו. החשש היה שמפלס המים המטפס יפרוץ את הסכר ויהרוס את כל היישובים. עבודות הנדסה התבצעו במהירות, במרוץ עוצר נשימה נגד השעון, כדי למנוע מאסון נוסף להתרחש.
ממשלת צ'ילה העריכה לאחר האסון ששני מיליון איש נותרו חסרי בית. הנזק הכלכלי נאמד אז ב-550 מיליון דולר במחירי 1960 - ומוערך בשנים האחרונות ביותר מ-4.8 מיליארד דולר. לפי המכון הגיאולוגי האמריקאי, 1,655 בני אדם מצאו את מותם. אבל רגע: האם אפשר היה לצפות שרעידה כה עוצמתית לא תביא למספר הרוגים גדול בהרבה? רק לשם השוואה, רעידת האדמה והצונאמי באוקיינוס ההודי ב-2004 הביאו על פי ההערכות למותם של מעל ל-220 אלף בני אדם. הפער בין העוצמה חסרת התקדים של הרעידה הזאת למספר ההרוגים הנמוך יחסית שהיא גרמה לו מעלה כמה שאלות מרתקות על רעידות אדמה בכלל, ועל החשש מהן.
רעידת האדמה הגדולה בצ'ילה
"לא כל רעידה חזקה מביאה בהכרח לפגיעה גדולה מאוד בנפש וברכוש", מסביר ד"ר היימן. "הרעידה הכי חזקה שהייתה לאורך בקע ים המלח הייתה ב-1995, 100 ק"מ מדרום לאילת, ומכיוון שהיא הייתה מול חופי סיני, שם אנשים גרים בחושות, ואל מול חופי ערב הסעודית, רק אדם אחד נהרג באילת - כנראה גם לא באופן ישיר, כי היה לו התקף לב. לכן השאלה היא איפה קורית הרעידה ומה יש סביבה. זה נתון אחד שצריך לקחת בחשבון: מהי האוכלוסייה סביב הרעידה ואיפה היא מתגוררת. הדבר השני הוא העומק. יש רעידות עד עומק של 700 ק"מ. רעידה בעומק של 700 ק"מ מתחת למרכזי אוכלוסין, בקושי נרגיש אותה - עד שהיא תגיע לפני השטח היא תאבד את האנרגיה שלה. בסך הכול יש ארבעה מרכיבים שקובעים את הנזק: גודל הרעידה, כמה רחוקה היא הייתה, העומק שלה, המבנים בסביבה ותנאי התשתית".
אז מה בעצם קרה שגרם לאזור צ'ילה לרעוד כך? מה "השתבש" בטבע? שמוליק מרקו, פרופסור בחוג לגיאופיזיקה באוניברסיטת תל אביב, מסביר ש"ממש מול חופי צ'ילה יש מה שאנחנו מכנים אזור הפחתה. האוקיינוס השקט 'מוריד את הראש' ונכנס מתחת ליבשת דרום אמריקה. בגלל שהשטח מופחת בצורה הזו, אנחנו קוראים לזה אזור הפחתה. המצב הזה קיים כמעט בכל ההיקף של האוקיינוס השקט, וזה קורה בגלל שקרקעית האוקיינוס הולכת וגדלה. אם אתה מגדיל משהו באמצע, בפער שנוצר נוסף חומר ובשוליים נכנס החומר הישן מתחת ליבשות. מצד אחד האוקיינוס מגדיל את השטח, ובשוליים הוא נכנס מתחת ויורד לעומק. מכיוון שזה לא פשוט לקחת את הקליפה החיצונית של כדור הארץ, שיש לה עובי של כמה עשרות ק"מ, ולדחוף אותה פנימה, ברור שזה כנגד התנגדות של סלעים. כל פעם שמתגברים על ההתנגדות הזו יש קפיצה, ואז מתחוללת רעידת אדמה. בעצם רעידת אדמה מבטאת שבירה של קרום כדור הארץ. במקרה הזה של צ'ילה, הקרקעית האוקיינית נכנסה מתחת לדרום אמריקה בשיעור של כמה מטרים, 20-10 מטר בבת אחת. מכיוון שלתנועה הזו יש ביטוי עד קרקעית האוקיינוס, זה כמו שתיקח אמבטיה ותרים צד אחד. גלים נעים הלוך-חזור".
לרעידת האדמה הזאת היה גם היבט מחקרי חשוב. למעשה, היא חשפה "פיצ'ר" חדש של כדור הארץ, וגרמה לחוקרים להבין שהוא יכול לרטוט כמו מיתרי גיטרה. הגלים הסיסמיים עברו בכל חלק של הכדור, אפילו בליבה שלו. כשהכול נגמר, סיסמולוגים הבינו שהרעידה נתנה להם פתח להבנת המבנה של כדור הארץ, או כפי שהגדיר את זה לארי רוף, סיסמולוג מאוניברסיטת מישיגן, העניקה "סוג חדש של מידע שעדיין לא היה זמין על בסיס כל המחקרים מכל הדורות".
באותה תקופה החוקרים רק התחילו להסכים שהיבשות יושבות על גבי לוחות ענק, ושרעידות אדמה נגרמו כאשר הלוחות התנגשו ולמעשה "התקפלו" זה לתוך זה. הם גם הבינו שגלים עצומים כל כך, כמו אלה שחוותה צ'ילה, יכולים למעשה להרים את קרקעית האוקיינוס, לגרם למים להתגלגל על פניו ולהתרסק אל חופים אחרים שעות רבות לאחר מכן. המדענים הבינו שאם יהיו להם המכשירים הנכונים כדי לנטר את הגלים הללו, הם יוכלו להזהיר אוכלוסיות גדולות של אנשים שצונאמי מגיע לעברם.
"ברגע שזה קרה", אמר רוף ל-NPR, "זה רק הניע מאמץ חדש ועצום לקבל סיסמוגרפים (מכשירים למדידת עוצמה ומיקום של רעידות) טובים ואיכותיים יותר שממוקמים בכל העולם". כיום המכשירים הללו מהווים סוג של מנגנון הרתעה עולמי מפני צונאמי. ואכן, ההיקף הגלובלי של הצונאמי ב-1960 הביא להקמתה של מערכת אזהרה ראשונה מפני צונאמי באוקיינוס השקט כמה שנים מאוחר יותר, בשנת 1965.
ראשיתו של סיפור הרעידה הגדולה אי פעם הוא עוד ברעידות שקדמו לה. למעשה, הכול התחיל עוד ביום שלפני. הרעידה המקדימה הראשונה גבתה את חייהם של מאה איש. ואז הגיעה עוד רעידה. ואחר כך רעידה נוספת - ובהמשך התברר ששלוש הרעידות הללו היו בכלל רק פרומו קטלני לאסון שהתרגש על העולם. מה שמעלה שאלה קצת מטרידה וקצת בלתי נמנעת: האם רצף הרעידות שהתרחש לאחרונה בישראל מלמד על כך שגם כאן צפויה בקרוב רעידה גדולה מאוד? ספוילר מהיר: לא ממש.
"למדע בכלל ולגיאולוגים בפרט אין יכולת לחזות רעידות אדמה", מבהיר ד"ר היימן. "אין לנו שום כלי לחזות אותן. הרעידה הגדולה בדרך כלל באה ראשונה והיא החזקה ביותר, ואחרי זה יש מה שאנחנו קוראים לו אפטר-שוק. לא נמצא קשר שיכול לחזות רעידה גדולה בעקבות רעידות קטנות. ב-2018 היו שש רעידות שהורגשו בצפון הכינרת ולא באה אחריהן רעידה גדולה, וב-2013 קרה אותו הדבר בדרום לבנון. אני כבר 20 שנה אומר את המשפט הבא, כמו קאטו הזקן: רעידת אדמה חזקה והרסנית בישראל זה לא שאלה של האם, אלא של מתי. היא תבוא בוודאות גדולה. היו בעבר, יש בהווה, יהיו בעתיד. מתי? אין לנו מושג. אומרים שיש רעידה כל מאה שנה, והרעידה הקודמת הייתה ב-1927. אבל מה זו הקודמת? ב-1995, על אותה מערכת מאה ק"מ מדרום לאילת, הייתה רעידה. אז נתחיל לספור מאה שנה מ-1995?"
"תאר לך שאתה מחזיק סרגל מעץ ואתה מכופף אותו", מסביר פרופ' מרקו. "אתה מודד את זווית הכיפוף. אם אתה עוזב את הסרגל הוא יתיישר. יש לו אלסטיות מסוימת. אם אתה עובר את הגבול הזה, הוא נשבר. שברת אותו, ואתה מתעד בדיוק באיזו זווית הוא נשבר. אתה מתקן אותו, מדביק אותו עם דבק מצוין, משחזר את הסרגל וחוזר על הניסוי. אתה מצפה שהוא יישבר בדיוק באותה זווית? לא בהכרח. כי הוא כבר בנוי אחרת, כסרגל שנשבר ותוקן, ואולי דווקא הדבק יותר חזק מהפלסטיק של הסרגל. זה בדיוק התהליך שקורה ברעידות אדמה. קרום כדור הארץ נשבר, יורד גשם, עוברות תמיסות, סלעים מומסים, יש מינרליזציה, וזה נדבק עוד פעם, בתהליכים גיאולוגיים. מבחינה פיזיקלית התהליך הוא בלתי ניתן לחיזוי, כי כל פעם יש תנאים שונים בצורה מובנית בתהליך".
ויש עוד דוגמה שמבהירה את הקושי המדעי בחיזוי רעידות אדמה: "כרגע אנחנו בשיא החורף, ואני אומר לך שבקיץ יהיה חמסין. ישאלו אותך מתי, באיזה תאריך? מצד אחד, התחזית שיהיה חמסין היא ב-100%. אין קיץ שאין בו חמסין. מצד שני, אם אתה רוצה דיוק של שבוע – אין סיכוי שיהיה. התהליך הוא מספיק כאוטי כדי שאי אפשר יהיה לחזות אותו. מחר תהיה תאונת דרכים בארץ. מסתובבים עכשיו אנשים שמחר איפשהו ייפגעו בתאונה, ואין לנו שום דרך להזהיר אותם. אותו דבר עם רעידות אדמה: אין לנו ספק שיהיו רעידות, אבל הפרטים הקטנים - הדיוק בתאריך, בעוצמה ובמיקום - לא ניתנים לחיזוי בגלל האופי הפיזיקלי של התאריך, ולא בגלל היעדר טכנולוגיה".
הבנו שאין דרך או צורך להסיק מכמה רעידות קטנות או בינוניות על בואה של רעידה עוצמתית. אבל האם ניתן להעריך מתי תתרחש "הרעידה ההיסטורית" הבאה?
"אנחנו קוראים לתופעת טבע תופעה כי היא חוזרת ומופיעה", מזכיר פרופ' מרקו. "כדור הארץ ימשיך ויתנהג כמו בעבר לאורך העתיד הנראה לעין. אנחנו ונכדינו נמשיך לחוות רעידות כאלה. ב-60 השנים האחרונות מאז הרעידה ההיא היו כמה רעידות בסדר גודל דומה - אם היו מודדים את כולן באותה שיטה הן היו מאוד דומות. כל הרעידות המאוד חזקות האלה הן סביב האוקיינוס השקט, חגורת האש שמלווה בהרבה הרי געש. ב-60 השנים האחרונות היו שלוש-ארבע רעידות בעוצמה דומה. הייתי אומר שבערך כל 40-20 שנה אנחנו צפויים לרעידה כזאת. זה מספר קטן מדי בשביל לעשות סטטיסטיקה, אבל הסתבר - ואת זה גילו ריכטר שעל שמו קוראים את המגניטודה ועוד חוקר בשם גוטנברג - שיש חוקיות בפרופורציות של התדירות בין רעידות חלשות, בינוניות, חזקות וחזקות מאוד. יש קשר מתמטי. המשמעות של ההתפלגות הסטטיסטית הזאת היא שגם אם יש לנו בקטלוג התצפיות שלנו רק רעידות חלשות, אנחנו יכולים להשליך מזה על החזקות. כל כמה עשרות שנים צפויה רעידה כזו של 9 ומעלה. זה לא מפתיע".
ובכן, מרגיע. וכמובן מעלה את התהייה, אם התעקשתם להעלות את סף החרדה, מה רעידה בעוצמה כזו יכולה לחולל אם המוקד שלה יהיה באזור ישראל. "רעידות בעוצמה של 9.5 לא יקרו כאן", אומר ד"ר היימן. "לגבולות לוחות שונים יש עוצמה מסוימת או גודל מסוים של רעידות. לא היו כאן רעידות כאלה חזקות, הרעידות האלה קורות בדרך כלל באזורי ההפחתה. בישראל הרעידות הגדולות הצפויות הן בעוצמה 7. זה מספיק חזק – לא צריך רעידות בעוצמה של 9 כדי שיהיה כאן רע, 7 יספיק לנו לצערי הרב. הגיאולוגים עושים תהליך שנקרא תרחיש: קובעים עוצמה, נקודה ועומק של רעידה מסוימת שתתרחש, ואז אומרים: בואו נעשה סימולציה מה יקרה. מדינת ישראל החליטה לעשות תרחיש ייחוס שאליו צריכים להתכונן, 7,000 הרוגים, אבל בכל מקרה אנחנו לא מתכוננים, לא עושים כלום".
מה צריך לעשות?
"להתכונן. לממשלת ישראל יש ועדת היגוי להיערכות לרעידות אדמה, שקמה ב-1999 בעקבות רעידה גדולה שהייתה בטורקיה. פיקוד העורף שלח אז כוחות. מעל הוועדה הזו יושבת ועדת שרים בראשות שר הביטחון לענייני רעידות אדמה, שלא התכנסה מאז 2016. לא קיבלו שום החלטה, לא מתעסקים בזה. זה פשוט לא מעניין אותם. אתה כאזרח צריך להבין מה יקרה ברעידה הזו, למה לצפות ומה צריך לעשות לפני. אל לנו לצפות שהמדינה תבוא לעזור לנו. אם הבית שלך קורס חלקית, ובני ביתך ניצלו, אל תצפה שמישהו יבוא לטפל בך. אולי אחרי פרק זמן לא קטן הרשויות יתחילו לחלק מים, תלוי כמה כבישים וגשרים ייהרסו וייפלו. אז קודם כל צריך להבין מה יקרה, ואז להתכונן ברמה האישית – ולחזק מבנים. אנחנו עצלנים בזה. ישראל הקצתה לכך 5 מיליארד שקל, שמתוכם נוצלו עשרות מיליונים. לישראל יש רק שלושה אנשים שקמים כל בוקר ועסוקים ברעידות אדמה. כמה אנשים עסוקים בקורונה ובאיום האיראני?".
