מולקולות RNA של זאב טסמני, שנשמרה בטמפרטורת החדר באוסף מוזיאוני בשבדיה, בודדו ורוצפו, מה שהביא לשחזור של העור ושרירי השלד ממין נכחד בפעם הראשונה. לממצאים הללו יש השלכות על המאמצים הבינלאומיים להחיות מינים נכחדים, כולל הזאב הטסמני והממותה הצמרית, כמו גם על חקר נגיפי RNA - שגורמים למגוון מחלות בקרב בני האדם.
3 צפייה בגלריה
דגימת הזאב הטסמני שנשמרה בטמפרטורת החדר באוסף מוזיאוני בשבדיה
(צילום: Emilio Mármol Sánchez, Panagiotis Kalogeropoulos)
הזאב הטסמני, שידוע גם כטיגריס הטסמני, הוא יונק שנכחד מן העולם בשנת 1936. הוא מסווג כחיית כיס, ונחשב לטורף הכיס הגדול ביותר בעידן המודרני. הזאב הטסמני היה אנדמי לאוסטרליה ולגינאה החדשה, והיה השריד האחרון מהמין זאב כיס. הזאב הטסמני נכחד לאחר הקולוניזציה האירופית, בעיקר כתוצאה מציד אינטנסיבי שזכה לעידוד בדמות פרסים כספיים.
גורמים נוספים שתרמו לכך הם מחלות, הגעתם של הכלבים וחדירת האדם לתחומי מחייתו של הזאב הטסמני. המאמצים האחרונים התמקדו בהכחדה של הזאב הטסמני, מכיוון שבית הגידול הטבעי שלו בטסמניה עדיין נשמר ברובו, כך שהחייאה מחדש של הטורף שקיבתו הייתה שרירית על מנת לאפשר לו לאכול כמויות גדולות של מזון (ייתכן כהתאמה לתקופות ארוכות שבהם היה חוסר במזון) עשויה לסייע באיזון של המערכת האקולוגית שהתערערה לאחר היכחדותו הסופית.
שחזור של זאב טסמני חי ומתפקד לא רק מצריך ידע מקיף על הגנום שלו (DNA) אלא גם על דינמיקת ביטוי גנים ספציפית לרקמות וכיצד פעל ויסות הגנים, שניתן להשיג רק על ידי לימוד התעתיק שלו (RNA). "החייאת הזאב הטסמני או הממותה הצמרית אינה משימה טריוויאלית, אלא כזו שתדרוש ידע מעמיק הן בגנום והן בוויסות התעתיק של המינים הללו", הסביר ד"ר אמיליו מרמול-סאנצ'ס מהמרכז לפלאוגנטיקה באוניברסיטת שטוקהולם, שנמנה על מחברי המחקר.
החוקרים במחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Genome Research, רצפו לראשונה את ה-RNA של רקמות העור ושרירי השלד מדגימת זאב טסמני בן 130 שנה שנשמר בטמפרטורת החדר במוזיאון השבדי להיסטוריה של הטבע בשטוקהולם. הדבר הוביל לזיהוי של חתימות ביטוי גנים ספציפיות לרקמות הדומות לאלו של יונקי כיס ושליה חיים.
השחזור היה באיכות כל כך טובה, שאפשר היה לזהות מולקולות RNA מקודדות לחלבונים ספציפיים לשריר ולעור, והובילו לביאור של גנים ריבוזומליים של RNA ו-microRNA. "זו הפעם הראשונה שקיבלנו הצצה לקיומם של גנים רגולטוריים ספציפית לזאב טסמני, כמו microRNA, שנכחדו לפני יותר ממאה שנה", אמר פרופ' מארק ר. פרידלנדר, מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית באוניברסיטת שטוקהולם, אשר נמנה על מחברי מחקר חלוצי זה.
המחקר פותח הזדמנויות חדשות בכל הנוגע לחקר האוספים העצומים של דגימות ורקמות המאוחסנות במוזיאונים ברחבי העולם, שבהם מולקולות RNA רק ממתינות לריצוף כפי שנעשה כעת. "בעתיד, ייתכן שנוכל לשחזר RNA לא רק מבעלי חיים שנכחדו, אלא גם גנומים של נגיפי RNA כגון SARS-CoV2 מתת-משפחת נגיפי קורונה מעורות של עטלפים ואורגניזמים מארחים אחרים המוחזקים באוספים מוזיאוניים", אמר לאב דאלן, פרופ' לגנטיקה אבולוציונית באוניברסיטת שטוקהולם.
