איסוף דגימות ממאדים: משאירים את הרכב בבית
אחת המשימות המרתקות של רכב המאדים "פרסבירנס" (Perseverance), שפועל כבר שנה וחצי בכוכב הלכת השכן, היא לאסוף דגימות קרקע שיישלחו בעתיד לכדור הארץ לצורך מחקר מדוקדק. לקראת גיבוש התוכנית הסופית של המשימה, הודיעה נאס"א על שינויים משמעותיים בתכנון, הנגזרים בין השאר מהפעילות המוצלחת של רכב השטח עד כה.
התוכנית המקורית של נאס"א ושל סוכנות החלל האירופית כללה הנחתת רכב שטח חדש שתפקידו יהיה לאסוף את מכלי הדגימות לאחר ש"פרסבירנס" ירכז אותם באתר מוגדר, ולהעמיס אותם על רכב שיגור שימריא מפני מאדים אל חללית שתחכה במסלול סביבו. כעת מעריכים בנאס"א כי "פרסבירנס" עדיין יהיה פעיל ומתפקד בשנת 2031 - המועד המתוכנן לנחיתת משימת האיסוף. לכן החליטו לוותר על רכב השטח ולהניח לרכב הנוכחי להביא את הדגימות לטיל השיגור בכוחות עצמו.
6 צפייה בגלריה
משימה רבת מרכיבים. איור של נחתת המאדים עם הטיל שאמור להמריא עם הדגימות, רכב פרסבירנס, מסוק, וחללית האיסוף
(| איור: NASA/JPL-Caltech)
כמערכת גיבוי, למקרה שרכב השטח לא יתפקד, תכלול המשימה שני מסוקים לאיסוף דגימות. ההחלטה הזו התקבלה על סמך התפקוד המוצלח מאוד של המסוק Ingenuity שנלווה ל"פרסבירנס". מאז טיסת הבכורה שלו באפריל 2021 ביצע הרחפן עוד 28 טיסות, והחזיק מעמד הרבה מעבר לתכנון המקורי. הוויתור על רכב שטח נוסף יאפשר להסתפק בנחתת אחת במקום שתיים, והיא תוכל לשאת את רכב השיגור ואת המסוקים.
על פי התוכנית המתגבשת כעת, שתי הסוכנויות ישגרו בסתיו 2027 את החללית שאמורה להיכנס למסלול סביב מאדים ולהביא משם את הדגימות לכדור הארץ. כמה חודשים לאחר מכן, בקיץ 2028, תשוגר משימה הכוללת את הנחתת עם מסוקי האיסוף ועם טיל השיגור. היא צפויה לנחות במכתש ג'זרו ב-2031, כאמור, והדגימות שנאספו אמורות להגיע לכדור הארץ ב-2033.
"עשינו כמה שינויים משמעותיים בתוכנית בזכות ההצלחה של פרסבירנס והתפקוד המדהים של המסוק שלנו", אמר סגן ראש נאס"א תומס זוברכן (Zurbuchen). "העבודה המשותפת על המשימה הזאת לא רק תספק מידע רב ערך על המקום שלנו ביקום, אלא גם מקרבת בינינו כאן על כדור הארץ".
תפרוש או לא תפרוש? זאת השאלה
המנהל החדש של תאגיד החלל הרוסי, יורי בוריסוב (Borisov), אמר השבוע כי ארצו תעזוב את תחנת החלל הבינלאומית אחרי שנת 2024. בפגישה עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר בוריסוב כי ההחלטה בעניין כבר התקבלה. "אני סבור שעד המועד הזה כבר נתחיל לגבש את תחנת החלל הרוסית", הוסיף. ההודעה עוררה עניין תקשורתי רב, שאולי היה בדיוק מה שמוסקבה קיוותה להשיג, אבל לא לוותה בינתיים בהודעה רשמית לסוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, או לשותפות האחרות בתחנה – יפן, קנדה והאיחוד האירופי.
שנת 2024 לא הוזכרה במקרה. עד למועד הזה יש הסכם להפעלת התחנה בידי כל השותפות. אף על פי שהושגה הסכמה עקרונית בין הצדדים להאריך את הפעלת התחנה עד 2030, וארצות הברית גם אישרה את התקציב לכך בהצבעה בקונגרס, ההסכם הסופי לא נחתם. לכן, לפי שעה, השותפות קיימת רק עד 2024.
בינתיים לא ברור מה בדיוק רוסיה מתכוונת לעשות. ולדימיר סולוביוב (Solovyov), המתכנן הראשי של חברת "אנרגיה" השייכת לתאגיד "רוסקוסמוס" שמתפקד בפועל כסוכנות החלל הרוסית, אמר השבוע כי תחנת חלל רוסית לא תתחיל לפעול לפני שנת 2028, וגם זה רק אם ההחלטה על הקמתה תתקבל כבר השנה. רוב הסיכויים שגם החלטה רוסית לפרוש מהפעלת התחנה לא תביא לחיסול המיזם ולשליחת התחנה להישרף באטמוספרה כבר בעוד שנתיים. השותפים האחרים יכולים למלא את תפקידיה של רוסיה בתחנה, שכוללים בעיקר תיקוני גובה, ומוסקבה יכולה למשל להחליט למכור את חלקה בתחנה ליזמים פרטיים. בערוצים פומביים פחות העבירו הרוסים מסרים לנאס"א על רצונם להמשיך בשיתוף הפעולה – בצורה כלשהי – ולקיים נוכחות רוסית בתחנה הבינלאומית עד שתחנת החלל שלהם תהיה מוכנה.
בינתיים, שיתוף הפעולה בחלל נמשך. רק לפני כשבועיים חתמו נאס"א ורוסקוסמוס על הסכם להטסת אסטרונאוטים אמריקנים לתחנת החלל בחלליות סויוז רוסיות, וקוסמונאוטים רוסיים בחלליות דרגון אמריקניות.
ראש נאס"א ביל נלסון אמר בתגובה רשמית לפרסום הרוסי, "נאס"א מחויבת להמשך הפעילות הבטוחה של תחנת החלל הבינלאומית עד סוף 2030, ופועלת בתיאום עם השותפים למיזם". הוא הדגיש כי "נאס"א לא קיבלה הודעה על החלטה אחרת מהשותפים, ואנו ממשיכים לפתח יכולות עתידיות כדי להבטיח נוכחות משמעותית במסלול נמוך סביב כדור הארץ".
טיל סיני על הראש
ביום ראשון צפוי להתרסק על כדור הארץ השלב המרכזי של טיל השיגור הסיני LongMarch 5B, אך לא ברור עדיין כמה חלקים ממנו יגיעו לפני השטח והיכן הם יפגעו. הטיל הגדול שוגר ביום ראשון (24 ביולי) והציב במסלול את המעבדה של תחנת החלל החדשה של סין, שחוברה שם לרכיב הראשון של התחנה. החלק השלישי והאחרון של התחנה, לפחות בינתיים, ישוגר כנראה באוקטובר.
טל ענבר בריאיון לאולפן ynet
(צילום: אבי חי)
ברוב הטילים שמשגרים מטענים למסלול סביב כדור הארץ, השלב הראשון אינו יוצא מהאטמוספרה אלא מכוון לצנוח ולהתרסק בים או באזור לא מיושב. טילים של חברת SpaceX או של Blue Origin אף מבצעים נחיתה אנכית מבוקרת, שמאפשרת למחזר אותם בעלות נמוכה יחסית ולהשתמש בהם שוב. הטיל הסיני, לעומת זאת, בנוי כך שארבעה טילים מאיצים (בוסטרים) מספקים לו את הדחף הראשוני והשלב המרכזי ממשיך לפעול זמן רב, מגיע עם המטען למסלול נמוך סביב כדור הארץ ומשתחרר שם. בחיל החלל האמריקני מעריכים כי הטיל הסיני ייכנס לאטמוספרה בחלון זמן שמרכזו ב-31 ביולי ב-10:30 בבוקר לפי שעון ישראל, אבל הטווח המדויק רחב למדי – 22 שעות לפני המועד הזה או אחריו. הטיל ייכנס לאטמוספרה בין קווי הרוחב 41 צפון ו-41 דרום, קשה לחזות היכן בדיוק.
כשמדובר בחלקי פסולת גדולים, לרוב 20 עד 40 אחוז מהמסה שלהם לא נשרפת בחיכוך עם האטמוספרה ומגיעה אלפני השטח. במקרה זה, כשהעצם הוא טיל במשקל 23 טונות, מסה של 9-5 טונות עלולה להגיע אל פני השטח, בחלק אחד או בכמה חלקים. הסיכוי הסטטיסטי לפגיעה באזור מיושב קטן מאוד, אך קיים. טיל קודם מהדגם הזה, ששוגר במאי 2020, התרסק מול חופי מערב אפריקה, והתקבלו דיווחים על פגיעת רסיסים בחוף השנהב. כשנה לאחר מכן, הטיל ששיגר את הרכיב הראשון של התחנה הסינית התרסק באוקיינוס ההודי, מה שגרם לראש נאס"א, ביל נלסון, למתוח ביקורת על סין ולהאשימה כי היא נוהגת בחוסר אחריות בפסולת החלל שלה. סין לא התרגשה מההודעה, ולכן גופי המעקב ערוכים שוב בכוננות מוגברת, בתקווה שהמזל שוב ישחק לנו וההתרסקות לא תגרום נזק משמעותי.
במחקר שהתפרסם לפני כמה שבועות בכתב העת Nature Astronomy העריכו חוקרים מאוניברסיטת קולומביה הבריטית בקנדה כי יש סיכוי של עשרה אחוזים למוות של בני אדם מפגיעת פסולת חלל בעשור הקרוב, נוכח ריבוי האירועים של נפילת פסולת כזו מהחלל. עד כה היו לכל היותר מקרים של פציעות ונזק לרכוש מפגיעת פסולת חלל, אך להערכת החוקרים אבדות בנפש הן רק עניין של זמן, אף על פי שמדובר בסיכון מיותר, ואפשר למנוע אותו.
המערות הנעימות על הירח
הקמת מושבת קבע מאוישת על הירח, כפי שמתכננים בנאס"א לעשות בהמשך לתוכנית ארטמיס, עשויה להתבסס בין השאר על מערות שאולי יש בהן מים קפואים, ויכולות לשמש מגן מקרינה ומפגיעת מטאוריטים. מחקר חדש, המתבסס על מדידות שנעשו בעזרת לוויין הירח LRO, מצביע על יתרון נוסף של המערות האלה: הטמפרטורה בהן כנראה נוחות הרבה יותר מאשר על פני השטח.
6 צפייה בגלריה
האדם התפתח במערות על כדור הארץ, ועשוי לחזור אליהן אל הירח. פתח של אחת המערות על הירח כפי שצילם LRO בשלושה תנאי תאורה
(צילומים: NASA/GSFC/Arizona State University)
החוקרים, מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA), השתמשו במצלמה התרמית של הלוויין לביצוע מדידות חוזרות ונשנות של טמפרטורות הסלעים והאבק בתוך שקע בעומק של כמאה מטרים ובקוטר דומה, שעל פי ההערכות הוא פתח של מערה גדולה יותר. המדידות העלו כי אף על פי שטמפרטורת פני השטח של הירח נוסקת ליותר מ-120 מעלות צלזיוס במהלך היום הירחי, שנמשך כשבועיים שלנו, בתוך המערה נשמרת טמפרטורה יציבה ונוחה של כ-17 מעלות צלזיוס.
"המערות הללו הן מרכיב מרתק של פני השטח של מאדים", אמר נח פטרו (Petro) מהצוות המדעי של LRO. "הידיעה שיש בהן סביבה נוחה מבחינת טמפרטורה עוזרת לנו להבין אותן טוב יותר ולתכנן איך לחקור אותן בעתיד".
מאז שנת 2009 התגלו כמאתיים פתחים כאלה על פני הירח, וחוקרים מעריכים כי מתחת לרבים מהם יש מערות גדולות. לפחות חלקן, מעריכים החוקרים, הן "צינורות לבה" – מערות שנוצרו מזרימת לבה בעת פעילות געשית. לאחר שהלבה מתקררת ומתמצקת, היא לעיתים קורסת ומשאירה את החלל הריק של המערה.
המעיל השווה מיליונים
בשבוע שעבר דיווחנו כאן על המכירה הפומבית הצפויה של מזכרות של האסטרונאוט באז אולדרין, רובן ממשימת אפולו 11. השבוע יצאה המכירה אל הפועל. כצפוי, הפריט היקר ביותר היה המעיל שלבש אולדרין במהלך הטיסה לירח וממנו, בשלבים שלא דרשו חליפת חלל. בתום תשע דקות של תחרות מסקרנת נמכר המעיל ב-2.77 מיליון דולר לקונה אלמוני, שהשתתף במכירה דרך הטלפון.
בסך הכול נמכרו באירוע של בית המכירות סות'ביס 68 פריטים במחיר כולל של כשמונה מיליון דולר. פריטים בולטים נוספים היו תוכנית טיסה מלאה של אפולו 11, שנמכרה ב-819 אלף דולר, ומדליית החירות הנשיאותית שהעניק הנשיא ריצ'רד ניקסון לאולדרין ולשני אנשי הצוות האחרים של אפולו 11, ניל ארמסטרונג ומייקל קולינס, שנמכרה ביותר מ-277 אלף דולר. באופן מפתיע, הפריט היחיד שלא נמכר היה המתג ששבר אולדרין בטעות ברכב הנחיתה על הירח, והוצע למכירה עם עט האלומיניום שבעזרתו הצליח אולדרין להפעיל בכל זאת את המעגל. בבית המכירות העריכו שהם יימכרו במיליון דולר, ועצרו את המכירה לאחר שאיש לא הציע עבורם יותר מ-650 אלף דולר.
איתי נבו, העורך הראשי של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
