מחקר חדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Communications Biology, משלב נתונים ארכיאולוגיים, היסטוריים וביו-ארכאולוגיים ומספק תובנות חדשות על התקופה האסלאמית הקדומה בסוריה של ימינו. צוות המחקר תכנן להתמקד בתקופת זמן קדומה הרבה יותר, אך נתקל במה שלדעתם הם שרידים של מוסלמים מוקדמים באזור הכפרי של סוריה.
המזרח התיכון ידוע כאזור עם היסטוריה עשירה ומרתקת, החובקת מגוון רחב של עדות, תרבויות ומנהגים דתיים. חלק גדול מההיסטוריה הזו מוכר בזכות תיעוד היסטורי, תרבות חומרית מרשימה ואתרים ארכיאולוגיים באזור. אולם עד לאחרונה היה קשה יותר לאחזר נתונים ביו-ארכיאולוגיים חשובים בשל שימור לקוי של חומרים אורגניים בסביבות קשות.
1 צפייה בגלריה
מפה המציגה את מיקומו של תל קרסה בסוריה ושרידי שלד במהלך החפירות בתל קרסה
(צילום: Communications Biology (2022). DOI: 10.1038/s42003-022-03508-4, Jonathan Santana)
עם זאת, טכנולוגיות חדשות שינו זאת וסיפורים מתקופות פרה-היסטוריות והיסטוריות החלו להופיע ולהעשיר את ידע החוקרים אודות האזור הזה שנמצא בצומת דרכים בין שלוש יבשות. כעת, צוות רב לאומי ובינתחומי מציג תובנות ביו-ארכאולוגיות חדשות על התקופה האסלאמית הקדומה בסוריה של ימינו.
במהלך השנים 2010-2009, חפירות באתר הניאוליתי תל קרסה (Tell Qarassa) בסוריה של ימינו גילו מספר אתרי קבורה. חפירות אלו תואמו על ידי צוות ספרדי-צרפתי, המשלב תלמידים סוריים בכל הקמפיינים הארכיאולוגיים, ובכך תורם להכשרתם בארכיאולוגיה. כמו כן, המחקר נערך באישור ובתיאום רציף עם הדירקטוריון הכללי לעתיקות ומוזיאונים של הרפובליקה הערבית הסורית.
אולם, זמן קצר לאחר תחילת החפירות הללו החלה מלחמת האזרחים בסוריה, הנמשכת עד היום. "במטרה לחקור את קבוצות החקלאות הראשונות באזור, בדקנו את דנ"א שרידיהם של 14 בני אדם", אמרה הארכיאוגנטיקאית כריסטינה ולדיוסרה מאוניברסיטת בורגוס שבספרד. "רק שני פרטים מהשכבות העליונות של האתר הכילו כמויות מספיקות של דנ"א אנדוגני ואלה הגיעו מקברים שהנחנו שהם שייכים לתקופה פרהיסטורית מאוחרת יותר. לאחר תיארוך פחמן רדיואקטיבי התברר שמדובר בממצאים בלתי צפויים ומיוחדים".
הקברים מתוארכים לתקופת אומיה בסוף המאה ה-7 ותחילת המאה ה-8 (הח'ליפות השנייה). לאור תאריכים עדכניים ומפתיעים אלה, הערכה מחודשת זו של סגנון הקבורה הראתה שהוא עקבי בכל הנוגע לשיטות הקבורה המוסלמיות המוקדמות. אי אפשר היה להצביע על זהות תרבותית זו ללא תאריכי הפחמן הרדיואקטיבי, מכיוון שלא היו באזור יישובים מוסלמים או אתרי קבורה ידועים בעבר והאתר הארכיאולוגי עצמו היה ידוע רק כאתר פרהיסטורי.
"התוצאות הגנומיות היו מפתיעות גם כי שני הפרטים (גבר ואישה) נראו שונים מבחינה גנטית מרוב הלבנטינים העתיקים או המודרניים. הקבוצות הדומות ביותר - אם כי לא זהות - היו בדואים וסעודים, מה שמצביע על קשר אפשרי לחצי האי ערב", אמרה הביולוגית האבולוציונית מייגה סריג'יאן, שערכה את ניתוח הנתונים במהלך לימודי התואר השני שלה באוניברסיטת אופסלה שבשבדיה.
הנתונים שעלו משרידי הגבר והאישה מצביעים על נוכחותם של מוסלמים מוקדמים באזור הכפרי של סוריה. הניתוח של השרידים, סיפק עדות למנהגים תרבותיים ודתיים חדשים שהגיעו ללבנט באותה העת. "זה יוצא דופן שעל ידי בחינת שרידי שני אנשים בלבד, הצלחנו לחשוף חלק קטן אך יוצא דופן מהפאזל הקולוסאלי המרכיב את ההיסטוריה של הלבנט", אמרה ולדיוסרה. "במקרה הספציפי הזה, לא הייתה שום דרך שהיינו יכולים להגיע למסקנה מבלי לשלב את הנתונים הארכיאולוגיים, ההיסטוריים והביו-ארכיאולוגיים, שכן כל אחד מהם סיפק רמזים חיוניים, המדגישים את החשיבות של גישה רב-תחומית", סיכם גינתר. כעת, השרידים האנושיים שנמצאו בתל קרסה, כמו גם שאר החומר הארכיאולוגי, הופקדו במוזיאון הארכיאולוגי של סווידא (עיר בדרום-מערב סוריה) ומאותו רגע הם נמצאים באחריות הדירקטוריון הכללי לעתיקות ומוזיאונים הסורי, זאת בהתאם לתקנותיהם.
