סיפור חייה הנדירים והחריגים של נזירה שהקדישה את חייה לתפילה בעודה חיה בבידוד, נחשפו על ידי חוקרים מאוניברסיטת שפילד ומהחברה הפרטית, הארכיאולוגיה של אוקספורד (Oxford Archaeology), בהתבסס על אוסף שלדים שמוחזק באוניברסיטת שפילד.
ניתוח האוסף, שכולל 667 שלדים שלמים המתוארכים לתקופת הרומאים, ימי הביניים ועוד תקופות, חשף שלד אחד, שלו ייחודיות רבה. היה זה שלדה של ליידי איזבל גרמן, נזירה מתבודדת, שחיה בכנסיית כל הקדושים בעיר יורק שבצפון אנגליה, במהלך המאה ה-15. כנזירה מתבודדת, ליידי גרמן בחרה לחיות חיים של הסתגרות, כך שהיא התגוררה בתוך חדר מבודד של הכנסייה ללא מגע אנושי ישיר, בעודה מתמסרת לתפילה ומקבלת צדקה כדי לשרוד.
השלד שלה (SK3870) התגלה בשנת 2007 במהלך חפירות במקום שהיה פעם כנסיית כל הקדושים במבנה המפורסם של העיר יורק. להבדיל משאר השלדים שבאוסף, האישה המתבודדת מימי הביניים לא נטמנה בבית הקברות, אלא בתוך האפסיס (קשת בתרגום מיוונית) של הכנסייה - גומחה, לרוב חצי מעגלית, השוכנת בקיר של כנסיות קלאסיות, בעיקר באלו הבנויות בצורת בזיליקה - בעודה שרויה בתנוחה שפופה. רק אנשי דת או בעלי ממון נקברו בתוך כנסיות באותה העת, כך שהמחקר החדש, שממצאיו פורסמו בכתב העת Medieval Archaeology, הצביע על כך שמיקום הקבורה החריג הזה משייך את השלד SK3870 לליידי גרמן.
ד"ר לורן מקינטייר, בוגרת אוניברסיטת שפילד ואוסטאו-ארכיאולוגית ב-Oxford Archaeology, ביצעה את הניתוח של העדויות ההיסטוריות והאוסטאו-ארכיאולוגיות, שכללו שימוש בתיארוך פחמן-14 וחקירה איזוטופית לבחינת השלד SK3870. "מיקומו של השלד באפסיס מצביע על כך שזו הייתה אישה בעלת מעמד גבוה, אך תנוחת הקבורה השפופה שלה היא חריגה ביותר לתקופת ימי הביניים. בחינה מעמיקה של השלד הראתה שהאישה שנקברה בכנסיית כל הקדושים ביורק לקתה בדלקת מפרקים זיהומית והתמודדה בנוסף עם מצב מתקדם של מחלת המין עגבת. פירושו של דבר, שאותה אישה חיה עם תסמינים חמורים של זיהום אשר השפיעו על כל גופה, כשבהמשך, חלה ירידה בבריאות הנוירולוגית והנפשית שלה.
"ליידי גרמן חיה בתקופה שבה היה קשר חזק בין מחלות גלויות ומעוותות וחטאים, כאשר סוג זה של סבל התפרש כעונש מאלוהים. למרות שזה מאוד מפתה לחשוב כי אורח חייה של האישה שהתבודדה מכל אינטראקציה אנושית קשור למחלות שלקתה בהן, כך שרצתה להסתתר מהעולם, מחקר זה הראה שאולי אין זה המקרה, שכן ניתן היה לראות מחלה קשה כזו בחיוב, כמי שנשלחה על ידי אלוהים במטרה להעניק מעמד של קדוש מעונה למישהו מיוחד", הסבירה ד"ר מקינטייר.
הפיכתה לנזירה מתבודדת במאה ה-15, בעידן שבו היה מצופה מנשים להתחתן ולהיות רכוש בעלן, יכולה גם להעניק לה (ולנשים באותה תקופה בכלל) מעמד אלטרנטיבי וחשוב הן בקרב הקהילה והן בכנסייה שנשלטה על ידי גברים. "נתוני המחקר החדשים מאפשרים לנו לבחון את בחירתה של ליידי גרמן להתמסר לחיי בדידות כדרך בה תוכל להישאר עצמאית כדי לשלוט בגורלה. אורח החיים הזה נתפס בעיניה ככזה שהעניק לה מעמד מיוחד ומשמעותי בקרב הקהילה המקומית בה חיה, ממש כמו נביאה חיה", אמרה ד"ר מקינטייר.
השלד של ליידי גרמן, שמוחזק כעת באוסף המוזיאוני של אוניברסיטת שפילד, הינו אחד מתוך מאות השרידים המלאים והחלקיים שנחפרו מהאתר ביורק, רובם של תושבים מקומיים, שחיו שם לאורך הדורות. "אוסף השלדים הזה הוא הגדול ביותר שאנו אוצרים כיום בשפילד. השימור המצוין שלו, הודות לפעולות החפירה והתיעוד הארכיאולוגי המפורט ביותר על ידי ארגון הארכיאולוגיה של אוקספורד, על פני תקופה ארוכה מאוד, המשתרעת מהתקופה הרומית ועד מלחמת האזרחים במאה ה-17, מספקת משאב יוצא דופן להעמקת הידע על שהתרחש באותם ימים. המידע שטומנים בחובם הממצאים ימשיכו לספק תובנות חדשות על העולם ואורחות החיים של תושבי יורק לאורך ההיסטוריה והניתוח של ד"ר מקינטייר ועמיתיה מוכיח עד כמה הם יכולים להיות יוצאי דופן", אמרה ד"ר אליזבת קרייג-אטקינס, מרצה בכירה לאוסטאולוגיה אנושית באוניברסיטת שפילד.
