אריאל בן ה-4, ששבר לפני כשבוע קנקן חרס נדיר בן כ-3,500 שנה במוזיאון הכט באוניברסיטת חיפה, הגיע אתמול (יום ו') לביקור במקום, לאחר שהוזמן על ידי המנהלת, בין היתר בריאיון ל-ynet.
הכד מתקופת הברונזה, שאריאל גלר שבר בטעות היה מוצג במוזיאון במשך 35 שנה. מדובר באחד מהכלים הבודדים בגודל הזה מהתקופה ההיא שנותרו שלמים כשהוא התגלה. הכד ככל הנראה שימש לאחסון יין או שמן, והוא מתוארך לתקופה שבין 2200 ל-1500 לפני הספירה. הכד עצמו נמצא באזור השומרון.
מה שיכול להיחשב לסיוט של כל הורה הפך לחוויה לימודית ביום שישי, כאשר משפחת גלר חזרה למוזיאון. אריאל העניק למוזיאון אגרטל חרס משלו, וזכה לקבלת פנים מחבקת מצוות המוזיאון והאוצרים.
האב אלכס גלר אמר שאריאל, הצעיר מבין שלושת ילדיו, הוא סקרן במיוחד, וכשהוא שמע את הרעש ביום שישי שעבר, המחשבה הראשונה שעלתה בראשו הייתה "בבקשה שזה לא יהיה הילד שלי". האם אנה הוסיפה: "אני נבוכה. אריאל אמר לי שהוא רק רצה לראות מה יש בפנים".
ריאיון עם מנהלת המוזיאיון, השבוע
( צילום: ירון ברנר)
הכד היה אחד מתוך רבים שהוצגו ללא מחסומים, כחלק מחזון מוזיאון הכט לאפשר למבקרים לחוות את ההיסטוריה ללא מחסומי זכוכית, אמרה ענבל ריבלין, מנהלת המוזיאון.
ריבלין אמרה שהיא רוצה להשתמש בשחזור כהזדמנות חינוכית ולוודא שהמשפחה תרגיש רצויה לחזור לביקור נוסף, לאחר שביקורם המקורי נקטע זמן קצר אחרי שאריאל שבר את הכד בשבוע שעבר.
בני המשפחה מתגוררים בנהריה, לשם משגר חיזבאללה טילים מדי פעם. אלכס גלר סיפר שהמשפחה ביקרה במוזיאונים וערכה טיולי יום ברחבי ישראל בקיץ הזה כדי להתרחק מהעיר הצפונית. האב אלכס הוסיף כי היו הרבה ילדים במוזיאיון באותו יום וכשהוא שמע את הרעש, הוא קיווה שבנו לא אחראי לנזק. כשסובב את ראשו וראה שזה היה בנו, הוא היה "בהלם מוחלט."
הוא ניגש אל המאבטחים כדי לדווח על מה שקרה, בתקווה שזהו דגם ולא מוצג אמיתי. האב אף הציע לשלם עבור הנזק. "אבל הם אמרו שזה מבוטח ולאחר שבדקו במצלמות וראו שזה לא היה ונדליזם, הם הזמינו אותנו לביקור חוזר", סיפר האב.
מומחים משתמשים בטכנולוגיית תלת-ממד ובסרטונים ברזולוציה גבוהה כדי לשחזר את הכד, שיכול לחזור לתצוגה כבר בשבוע הבא. "זה מה שמעניין באמת את הילדים הגדולים שלי, התהליך של איך הם משחזרים את זה, וכל הטכנולוגיה שהם משתמשים בה", אמר אלכס גלר.
רועי שפיר, מומחה לשחזור במוזיאון, אמר שהתיקונים יהיו פשוטים יחסית, מפני שהחלקים הגיעו מכד אחד שלם. ארכיאולוגים לעיתים קרובות עומדים בפני המשימה המאתגרת יותר של ניפוי ערימות של שברים ממספר חפצים וניסיון לחבר אותם יחד.
שפיר, שהרכיב את הכד בזהירות, אמר שיש להשאיר את המוצגים נגישים לציבור, גם אם מתרחשות תאונות, משום שמגע עם מוצג יכול לעורר עניין עמוק יותר בהיסטוריה ובארכיאולוגיה.
