פינגווין ישר-ציצה (Eudyptes sclateri) הינו מין של פינגווין מהסוג פינגווין מצויץ, הנתון בסכנת הכחדה ולו נוצות ראש צהובות ישרות. מין זה מצוי רק בניו זילנד, באיי האנטיפודה ובאיי באונטי. כעת, ניתוח חדש של נתונים ישנים מצביע על כך שהרגלי הקינון המוזרים של הפינגווין הזה - דחייה של הביצה הראשונה שמטילה הנקבה - נובעים מכך שהם לא יכולים להאכיל שני אפרוחים, ולביצה השנייה, הגדולה יותר בכ-85%, יש סיכוי טוב יותר להצליח. לויד דייוויס מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד ועמיתיו מתארים את ממצאים אלה והשלכותיהם על שימור הפינגווינים בכתב העת PLOS ONE.
מכל מיני הפינגווינים, פינגווין ישר-ציצה נחשב לפחות מוכר מחקרית, ככל הנראה משום שהוא מתרבה בשתי קבוצות איים מבודדות דרומית-מזרחית לניו זילנד, איי האנטיפודה ואיי באונטי. מהמעט שכן ידוע עליהם, עולה כי מספרם ירד בחדות ב-50 השנים האחרונות, מה שמציב אותם ברשימה האדומה מטעם האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע כמינים בסכנת הכחדה. בשנת 1998, דייוויס ושניים מעמיתיו למחקר, ביקרו באיים המרוחקים כדי להתבונן בהרגלי החיזור וההטלה החריגים ביותר של הפינגווין שראשו מעוטר בנוצות צהובות, ב-113 קנים. מכיוון שתצפיות אלו הן עדיין הנתונים העדכניים והרחבים ביותר שנאספו על פינגווינים מסוג זה, החוקרים החליטו לנתח מחדש את הנתונים בהרחבה כדי לשמש נקודת התייחסות למחקרים ומאמצי שימור עתידיים.
פינגווין ישר-ציצה פועל על פי הרגלי רבייה הנקראים "הפחתת גזע" שבו ציפורים מטילות יותר ביצים ממה שהן יכולות לגדל. למעשה, הביצה הראשונה שמטילה נקבת הפינגווין ממין זה היא קטנה יותר, וכ-5 ימים לאחר מכן מוטלת ביצה שנייה גדולה יותר. דייויס ועמיתיו גילו שהביצה הראשונה בדרך כלל נעלמת מהקן לפני הטלת הביצה השנייה או זמן קצר אחרי הטלתה (בשיעור של כ-80-90%), לעיתים בשל שבירה או הפלה מכוונת שלה מהקן על ידי הנקבה שהטילה אותה.
יתר על כן, כ-40% מזוגות הפינגווינים הללו שמזדווגים, אינם דוגרים על הביצה הראשונה, אלא מבצעים את הדגירה היציבה והממושכת לאחר הטלת הביצה השנייה - פעולה שמבוצעת בעיקר על ידי הנקבות. החוקרים חושדים שפינגווין ישר-ציצה שומר על הרגלי הרבייה של אבותיו, לרבות הטיפול בשתי ביצים שהוטלו. הפעולה התמוהה הזו, לפיה הביצה הראשונה מוקרבת הלכה למעשה, מבוצעת מפאת הסיבה שאין לנקבה המטילה את היכולת להזין את הגוזלים שיבקעו מהביצים. למעשה, הביצה הראשונה הינה קטנה יותר מכיוון שהיא מוטלת בעת שהנקבה נודדת לאיי הרבייה שלה מול חופיה הדרומיים של ניו זילנד, בעוד שהביצה השנייה, מוטלת לאחר ההגעה לשם, מה שתורם לגודלה.
4 צפייה בגלריה
ביצי פינגווין ישר-ציצה, שנבדלות בגודלן, כשראשונה קטנה יותר מהשנייה
(צילום: Lloyd Davis Photography)
התנהגות מוזרה זו מלווה בתנודות מפתיעות ברמות ההורמונים. ניתוח של דגימות דם שנאספו מהפינגווינים הללו הראה שבמהלך ההטלה, לנקבות היו רמות טסטוסטרון גבוהות כמו של הזכרים. עם זאת, רמות הטסטוסטרון ירדו אצל הנקבות במהלך הדגירה ועלו אצל הזכרים, מה שעשוי לעזור לזכרים להגן על הקן ולשמור על הנקבות הדוגרות מפני תקיפות של עופות אחרים. החוקרים מבהירים כי יש להעניק תשומת לב רבה יותר למין זה ולהגדיל את מאמצי השימור שלו, בין היתר בשל העובדה ששינויי האקלים משפיעים לרעה על הרבייה שלו באיי האנטיפודה, שם נרשם מספר רב יותר של סופות ומפולות בוץ בעשורים האחרונים, המחריבות את האזורים שמשמשים לו כבית גידול, ואף הורגות פינגווינים מקננים. "מחקר זה מדגיש את הפרדוקס לפיו יש מעט מאוד מידע אודותיו של סוג פינגווינים כל כך מסקרן זה, המצוי בסכנת הכחדה, עד כדי כך שהנתונים הטובים והמפורטים ביותר שיש לנו עליו מגיעים מלפני כמעט רבע מאה. יש צורך דחוף במחקר רב יותר ופעולות שיתרמו לשימור טוב יותר של המין המדהים הזה", אמרו החוקרים.
