בשיתוף רשות הטבע והגנים
צפו בפאנל ראשי הרשויות
הנשר, מלך העופות, הולך ונעלם מארצנו. אם הנשרים ייכחדו נאבד לא רק סמל תרבותי מרכזי מתקופת התנ"ך, אלא גם פונקציה משמעותית בניקיון הטבע ובמניעת התפשטות מגפות. גופים רבים מעורבים במאמצים למנוע את רוע הגזירה – כשחלק גדול מהמשימה מוטלת על הרשויות המקומיות. כיצד מצליחים בכך? לדיון בנושא שנערך באולפן ynet הגיעו נציגי הרשויות.
לפי הנתונים, תוך 20 שנה, מ־120 קני נשרים נותרו בישראל 40 קנים בלבד. הבעיה המרכזית היא הרעלות משניות: חקלאים שמנסים להציל את העדרים שלהם מחיות טורפות מפזרים באופן לא־חוקי רעל על פגרים, כדי לחסל את הטורפים. אולם פעמים רבות הנשרים הם אלה שאוכלים אותם – ומתים. הבעיה חמורה שבעתיים מאחר שנשרים נעים בלהקות. כך, סביב פגר מורעל יכולה להתגודד קבוצה גדולה שלהם, מה שכבר הוביל במקרה מסוים לכך ש־14 נשרים מתו בבת אחת, במקרה אחר שבעה, ועוד.
מה האיץ את התהליך בשנים האחרונות? הבעיה מתחילה ברבייתם המואצת של טורפים כמו תנים, כלבים משוטטים וחזירי בר, שנגרמת בגלל עודף המזון שזרוק בשטחים פתוחים. "אנחנו משליכים הרבה מאוד פסולת בשטחים הפתוחים. חיות אוכלות את הפסולת הזאת, מקבלות הרבה מאוד קלוריות ואנרגיה, וכשיש עודף מזון בחברת בעלי החיים – יש גידול בכמות הצאצאים. לצערנו, מדובר בדיוק בחיות שאנחנו לא רוצים שיתרבו", מסביר אורי נווה, סגן מנהל חטיבת המדע ברשות הטבע והגנים.
המועצות האזוריות, שמחזיקות ב־85% מהשטחים הפתוחים במדינה, מתמודדות יום־יום עם בעיית הסניטציה בשטחים הפתוחים, שגורמת בין היתר להרעלות. "אחד האתגרים הכי גדולים שלנו במועצות האזוריות הוא לשמור ולנהל את השטחים הפתוחים", מבהיר ניצן פלג, ראש המועצה האזורית גליל תחתון. לשם כך יש במועצה שלו שלושה בעלי תפקידים משמעותיים שקשורים לנושא: רכז חקלאים, רכזת קיימות ופקח חיות הבר. "את כולם המועצה מממנת, והם אמונים על נושא השמירה על השטחים הפתוחים, האשפה וההסברה", מסביר פלג ומציין כי "רשות הטבע והגנים משתתפת בשליש מההוצאה על פקח חיות הבר, אבל עדיין שני שליש 'נופלים' על המועצה".
תפקידו של הפקח שעליו מדבר פלג הוא ליישב את הקונפליקטים עם החקלאים ובכך למנוע מבעוד מועד את סכנת הרעלים. הפקח מסתובב בין המטעים, בשדות ובשטחי המרעה ונענה לקריאות החקלאים. כך, למשל, הוא יכול לזהות אזורים סמוך ליישובים שמלאים בטורפים ולמנוע מחקלאים לפתור את הבעיה בעצמם. "אי אפשר לפתור במאה אחוז את הבעיה", מודה אורי נווה, "אבל אפשר לשוחח עם חקלאי ולראות איפה הבעיה הכי כואבת לו, באילו עונות בשנה, מתי הגידולים שלו הכי רגישים, ושם לעזור למתן את הקונפליקט ועל ידי כך למנוע גם פגיעה בהכנסות שלו וגם לשמור על חיות הבר".
5 צפייה בגלריה
"הטיפול בהגנת הסביבה הפך לפריווילגים". הרעלת נשרים בנחל קינה
(שלומית שביט, רשות הטבע והגנים)
למרות המאמצים שנעשים, במועצה האזורית גליל תחתון מרגישים שאף אחד לא עוזר בנושא, ולכן "הטיפול בהגנת הסביבה במדינת ישראל הוא לפריווילגים", כהגדרתו של פלג. "רק רשויות שיכולות להרשות לעצמן להתפנות לנושא ולעסוק בו עושות זאת. אנחנו חייבים סיוע מהמדינה כדי לנהל את השטחים ולפנות את האשפה. במקום שאני אתן את הכסף הזה לחינוך ולשיפוץ מועדוני נוער ובניית גנים, אני צריך לשים אותו בפינוי אשפה ששפכו משאיות בניין ומטיילים בשטח".
"לא מצליחים לקבל סיוע מקרן הניקיון"
הילה אקרמן, מנהלת אגף איכות הסביבה וחקלאות במרכז השלטון האזורי, מדגישה שמדובר בבעיה של כלל הרשויות. לדבריה, למדינה יש גוף גדול שנקרא "קרן הניקיון", אך הן אינן מצליחות לקבל ממנה סיוע. "בקרן הניקיון יושבים מיליארדי שקלים. זה כסף של הרשויות המקומיות, שמשלמות עבור כל טון אשפה שהן מטמינות בצורה חוקית ותקינה. פנינו מספר פעמים למנהלי הקרן בגלל מפגעי הפסולת, ביקשנו שיתנו לנו חלק מתקציב הניקיון כדי לנקות, אבל נכון להיום אנחנו לא מצליחים לקבל סיוע מהקרן הזו", מבהירה אקרמן.
בנגב המצב חמור אף יותר. השטחים גדולים – וכך גם ערימות הפסולת והאשפה. איברהים אלהואשלה, ראש המועצה האזורית נווה מדבר, מסביר, כי בהיעדר מקומות מוסדרים לזריקת אשפה, אזרחים זורקים את הפסולת בשטחים, "ולכן בסופו של דבר ככה נראה הנגב. המועצה שלנו היא יחסית חדשה, עדיין אין לה הכנסות עצמאיות, ולכן אנחנו נשענים על מענקים ותקציבים של משרדי הממשלה. צריך להסדיר את הנושא, למגר את התופעה הזאת ולתת פתרון ואיכות חיים לתושבים", הוא מוסיף.
השרשרת המסוכנת שמתחילה בפסולת המושלכת ומסתיימת בפגיעה אנושה באוכלוסיית הנשרים יכולה להיקטע. "משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, יחד עם רט"ג, מממנים ארבע משאיות שאוספות פגרים של גמלים, חמורים וצאן", מסביר נווה, "בחלק מהפגרים, אגב, אנחנו משתמשים להאכלה של נשרים. אנחנו רוצים להרחיב את הפרויקט כדי להקטין את כמויות הבשר הזמין לטורפים".
בנוסף, קיימים מספר טלפון ואפליקציה שדרכם כל אחד, מטייל או חקלאי, יכול לדווח על פגר שנמצא בשטח. "אנחנו מגיעים בלי לשאול שאלות ומפנים את בעל החיים המת. יש לנו אפליקציה שנקראת 'דיווחים לרט"ג', שכל אחד יכול להתקין ולהשתמש בה", מוסיף נווה.
אקרמן מציגה גורם נוסף שעשוי לסייע: "היום יש לנו פתרון מערכתי בנושא הרפתות דרך ארגון שנקרא 'נזקי טבע'. אני חושבת שאם המדינה תסבסד את נושא ביטוח קרן נזקי טבע למגדלי צאן ובקר, נוכל לצמצם את מספר הפגרים וגם לצמצם את ההרעלות. זה פתרון שאפשר לעשות מחר בבוקר ואני אשמח שמשרד החקלאות ומשרד האוצר יתקצבו את זה".
הרשויות המקומיות, כדבריה של אקרמן, עושות מאמץ גדול. "אבל מי שצריך להתערב בצורה רצינית זה השלטון המרכזי. להבין שיש בעיה מאוד גדולה ולפתור אותה", היא מדגישה.
5 צפייה בגלריה
"אם התוכנית תתוקצב - יהיו פה נשרים גם עוד עשרות שנים"
(אולגה רייבאק, רשות הטבע והגנים)
כדי להמשיך ולמנוע את הרעלות הנשרים הכינו ברשות הטבע והגנים תוכנית גדולה שמסבירה כיצד לטפל בבעיות הסניטציה. "אך צריך שיהיה לה קשב ויתקצבו אותה", אומר נווה. אלהואשלה מבקש מהממשלה להבין את המשמעות והחשיבות של הטבע בכלל, ושל הנשרים בפרט, לאזור הדרום. "אנחנו בטוחים שהם מבינים", הוא אומר, "אבל אנחנו רוצים שיוכיחו את זה בתקציבים כדי שנוכל ביחד לשפר את הסביבה וליצור מקום שכדאי לחיות בו".
אקרמן מסכמת: "אני חושבת שאם התוכנית תתוקצב ונוכל ללוות את המועצות האזוריות ביישומה, נוכל להתקדם כברת דרך ארוכה בטיפול בסניטציה והנשרים אולי יהיו פה גם בעוד 20 ו־30 שנה".
